אהוד מימון 2.11.2020
אהוד מימון הוא מרצה ותיק בכנסי מד"ב בארץ ובחו"ל, העורך של אתר האינטרנט של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, ועורך של "היה יהיה", אסופת הסיפורים השנתית שהאגודה מוציאה לאור כבר יותר מעשור.
בשנת 2016 יצא לאור הספר Infomocracy מאת מלכה אולדר (Malka Older). עלילת הספר, שלא אפרט אותה כאן כדי לא להרוס אותו למי שירצו לקרוא, סובבת סביב הניסיון לחבל במערכת בחירות. אבל במידה מסוימת הבחירות המתוארות בספר, וכל המערכת הפוליטית שמתוארת בו, מעניינות לא פחות מהעלילה. במאמר זה אנסה לתאר אותן ולעמוד קצת על המקורות שלהן, ואולי גם על ההשלכות שלהן.
רוב העולם שאולדר מתארת בספריה (ל-Infomocracy יש שני המשכים) מתנהל במיקרו־דמוקרטיה. מדינות הלאום חדלו במידה רבה להתקיים, או לפחות להיות יחידות פוליטיות משמעותיות, והגופים הפוליטיים החשובים כעת הם "סנטנלים" (Centenals). סנטנל הוא יחידה גאוגרפית המקיפה מאה אלף איש. באזורים עירוניים צפופים הגודל הפיזי של הסנטנלים קטן יחסית, ובאזורים דלילי אוכלוסייה כמו מדבריות הם יכולים להיות גדולים מאוד. מאה אלף האנשים האלה בוחרים לעצמם ממשלה, והממשלות מגוונות כמו הסנטנלים עצמם: חלק מן הממשלות האלה מקומיות ואחרות מעמידות מועמדים לבחירות בכל רחבי העולם. בין הממשלות העולמיות יש כאלה שמייצגות חברות מסחריות (כמו פיליפ-מוריס, יצרנית הסיגריות), כאלה שחרטו על דגלן נושאי מדיניות (כמו Policy1st, שמנסה לשכנע אנשים לתמוך בנושאים שהיא מקדמת בלי להתחשב בזהות המועמדים) וכאלה שעדיין מייצגות אינטרסים מדיניים של מדינות (למשל Cina1st). הממשלה שמנצחת במספר הגדול ביותר של סנטנלים זוכה ב"רוב העל" (Supermajority) אם כי בעולם של אולדר לממשלות המקומיות חשיבות גדולה יותר מאשר למחזיקת רוב העל.
מה שמאפשר את המבנה הפוליטי החדש הזה הוא גוף שנקרא "מידע" (Information במקור). "מידע" הוא ארגון עולמי לתועלת הציבור שהוא שילוב של כל שירותי הרשת שאפשר לחשוב עליהם. הוא רשת חברתית ומקור חדשות, ושירות בדיקת עובדות וערוץ תקשורת והמקום שבו צורכים תרבות ובידור לסוגיהם וכן הלאה. בהקשר הבחירות "מידע" הוא ועדת הבחירות המרכזית, על סטרואידים. הארגון קובע את כללי ההשתתפות לממשלות המועמדות ומעניש את אלה שחורגות מהכללים, הוא עורך את הדיבייטים בין המועמדים העיקריים ברמה העולמית, הוא הפלטפורמה שבה מצביעים, מסלקת המידע של התוצאות והגוף שמפרסם אותן.
המיקרו־דמוקרטיה הזו היא מבנה פוליטי מרתק, והיא באופן מובהק תוצר של העידן שלנו, ראשית המאה ה-21. מחד גיסא היא מבטאת את הסוגיות שמעסיקות היום אנשים ברחבי העולם ואת התהליכים שאנחנו עדים להם, ומאידך היא מתאפשרת רק בזכות טכנולוגיה ברמה ובהיקף שלא היו קיימים לפני חמש עשרה שנים. באלה אדון להלן, ואתחיל דווקא מהפן הטכנולוגי.
בתור התחלה, המערכת הפוליטית של אולדר לא יכולה להתקיים בלי האינטרנט ובלי מכשירים חכמים (ואכן, אחד האתגרים שעמו מתמודדים גיבורי הספר היא תקלת תקשורת רבתי). בכך זו מערכת פוליטית שהיא תוצר מובהק של העשור האחרון פחות או יותר, שבו בחלקים גדולים של העולם התרגלנו שאנחנו מחוברים תמיד לזרם המידע. יש כמה סצנות מרתקות בחלק השני של הטרילוגיה (Null States) שמתרחשות בדרום סודן, שבה הקישור של "מידע" קלוש עד לא קיים, ואנחנו רואים איך גרפיטי על קירות משמש להעברת מידע ועמדות פוליטיות.
הגישה התמידית הזו למידע מאפשרת גם מאפיין אחר של המערכת הפוליטית – בדיקת עובדות תדירה ומהירה. כל הצהרה של פוליטיקאי נבדקת מייד ומוצמד לה ערך אמיתות, וגם זו תופעה של עידן המידע. קחו למשל את הדיבייטים האחרונים לקראת הבחירות בארצות הברית שמייד לאחר כל אחד מהם (ולעתים במהלכם) דיווחו תחנות טלוויזיה מה מהצהרות המתדיינים אמתיות. שקרים של פוליטיקאים והניסיון לרסן אותם אינם עניין חדש, אבל בעידן המידע ועידן ה-fake news הם עלו מדרגה. באופן אירוני בעידן המקוטב שאנחנו חיים בו היום, ושבו כותבת אולדר, החשיבות של מידת האמת של בהצהרות של פוליטיקאים ירדה פלאים, ולעומת זה האמון בגופי מידע שאמורים להיות ניטרליים ירד. את הפן הזה פחות רואים בספר.
עידן המידע מקל גם על התארגנות פוליטית בולטת של התקופה שלנו שבאה לידי ביטוי בספר – אקטיביזם "מלמטה" (שמכונה באנגלית grassroots). כמו נושא השקרים של פוליטיקאים גם תנועות כאלה אינן בשום פנים ואופן תופעה חדשה בפוליטיקה, אבל מידע זמין ורשתות חברתיות מאפשרים שני מאפיינים של פעילות פוליטית שבאים לידי ביטוי בספר. מחד גיסא הם מאפשרים קישור הרבה יותר טוב בין בני קהילה שאינם נמצאים בקשרים חברתיים פיזיים ישירים וכך התארגנות ופעילות שלהם. מאידך, באמצעותם אפשר להביא את הנושאים שמטרידים את חברי הקהילה לקהל רחב יותר, מחוץ לה. בעולם ה"סנטנלים" של אולדר אנחנו רואים ארגונים קהילתיים מקומיים שאנחנו מכירים מעולמנו, שמשתדרגים בכמה דרכים. אולי החשובה שבהן היא שהסנטנלים קטנים מספיק כדי שארגונים כאלה יוכלו להיבחר ולהיות הממשלה המקומית, וכך לפעול בצורה יעילה וממוקדת בנושאים שמטרידים אותם. אבל הגישה לרשת מאפשרת להם גם לצאת מגבולות הסנטנל שלהם וליצור שותפויות עם קבוצות שלהן בעיות דומות באזורים אחרים בעולם, וכך אולי אפילו להשפיע ברמת העולם כולו. לא קשה לשער שממשלות כמו Policy1st או Earth1st (שהדגש שלה הוא על נושאי איכות סביבה) נוצרו כך.
הסנטנלים גם קטנים מספיק כדי לתת קול וכוח לקבוצות שלפני כן הודרו ממבני הכוח של מדינות הלאום וחשוב לא פחות, נראה שאין כל מכשול להגירה ביניהם. אולדר אינה מתייחסת במפורש בשום מקום לנושא האזרחות או ביקורת הגבולות, אבל לא נראה שיש מערכת כלשהי של אזרחות, ויזות או דרכונים, לפחות במעבר בין הסנטנלים. יש לאדם זכות הצבעה במקום שרשום כמקום מגוריו. (למעשה לא מזמן, ב-23.10.2020, כתבה אולדר שרשור קצר ומעניין בטוויטר על נושא האזרחות.) חופש התנועה הזה משמעותו שהרבה יותר קל לאנשים למצוא מקום לגור שבו החוקים מתאימים לאורח החיים המועדף עליהם. באזורים עירוניים צפופים, זה יכול להיות פשוט בצידו האחר של הרחוב. המשמעות הרחבה יותר של המאפיינים האלה היא שאחת הבעיות הקשות ביותר של הדמקורטיה – המיעוט שזכויותיו לא מכובדות – עשויה להיפתר או לפחות להצטמצם מאוד. אם כי יש להיזהר באמירה הזו – ביחידה קטנה מאוד שיש בה רוב גדול מאוד לבעלי דעה או גישה מסוימת, המעטים שלא מסכימים עם הרוב, ואין להם יכולת או רצון להגר, עלולים למצוא את עצמם נתונים בדיכוי חוקי וחברתי חמור הרבה יותר מזה שהם נתונים לו בחברה הטרוגנית יותר. ובכל זאת, לא קשה לראות באופי הזה של עולם הסנטנלים חיוץ ישיר של מגמות שאנחנו רואים סביבנו היום, שמעניקות ביטוי פומבי ופוליטי לרצונות ולצרכים של חברות שבעבר נדחקו על ידי כוחות גדולים יותר אל מחוץ לזירות הציבוריות והפוליטיות.
הרקע של אולדר מסביר במידה מסוימת את המבנה הפוליטי שהיא מתארת. היא הייתה פעילה בארגונים שמציעים עזרה במקרי אסון והדוקטורט שלה עוסק בסוציולוגיה של ארגונים כאלה. היא מכירה מקרוב את הכוח של ארגונים מקומיים ואת היכולת שלהם להיענות לצרכים משתנים של האוכלוסייה שממנה הם צומחים. מראיונות שהיא נתנה ברור שהיא לא חושבת שהמערכת הפוליטית שהיא מתארת בספריה היא ריאלית או ישימה, אבל קשה שלא להתרשם שחלק מן הרעיונות שהיא מציגה יכולים להתגשם עוד בימי חיינו, בייחוד בהתחשב בתפוצה ההולכת וגדלה של טכנולוגיות המידע והחלק הגדל והולך של האוכלוסייה שמחובר לרשת.
