שמעון רוזנברג
25.11.2024
הסיפור שלפנינו הוא מבט משועשע על חוש הומור שהוא, איך לומר זאת, לא בדיוק אנושי…
שמעון רוזנברג עורך את כתב העת "נתיבים" ליצירה ועיון. סיפוריו, שיריו ומאמריו פורסמו באתר זה, כמו גם בכתבי עת שונים, וביניהם "נכון" – כתב העת לאוטופיות ודיסטופיות בספרות. לרבים מקוראי אתר זה שמעון בוודאי זכור עוד מהגלגול המודפס של "פנטסיה 2000". סיפורו הקודם, "חומה בליבה", פורסם כאן ב-8.8.2024.
א.
החדר הסגלגל, ובייחוד שולחן הנשיאות, מזמן לא היה נראה אפל ושפל כל כך בצידו האחד, ומואר וזחוח בצידו השני. התאורה הבהירה לא היטיבה עם מצב רוחה הירוד של הנשיאה. "אני חוששת שהמאמץ הגדול שהשקענו כדי לשכנע את הציבור, שאין פה חייזרים ומעולם לא היו, עומד להיכשל כישלון חרוץ. לא חבל, בעידן זה של טכנולוגיות וקידמה חברתית, להתעסק בשטויות? לסכן את כל שהצלחנו להשיג בעמל שנים רב?"
יועצת הנשיאה לענייני חברה ותרבות מוללה את שערה במבוכה. שר ההגנה נאנח, סגר בטפיחה את קלסרו – זקן עקשן, שסירב להשתמש ב"עלעל", דף מחשב קוונטי מותאם אישיות – וכדרכו פתח בשטף של נאום נשגב ובלתי עציר ולא נראה היה שדבריו מכוונים אל נשיאתו האהודה, שבה היה מבטו נעוץ:
"אכן, בשנים האחרונות עלה בידינו לצמצם למינימום את התעניינות הציבור בתופעת החייזרים והעב"מים. בעמל רב שכנענו את כל הפלנטה, כמעט, שמדובר רק בעוד תיאוריית קונספירציה, ששבה וצצה מדי פעם בשל סדרת מדע אלטרנטיבי קאמפי משכנעת, ודווקא כעת, החליטו הזורבנים לחזור? הן הם הבטיחו, שדי להם, שהם מיצו את צרכיהם החיוניים בניסויים ביולוגיים-פסיכולוגיים, שערכו עד לא מזמן בכל מיני שוטים וחריגים, בהסכמתנו בתמורה למדע שימושי. כעת הם חפצים לבצע על ציבור רחב כל מיני ניסויים סוציו-אנתרופולוגיים? – או איך שחבורת החייזרים המטורללת מכנה זאת? בזכות שנות מגע ארוכות עם כדור הארץ הם הצליחו סוף סוף לפתח חוש הומור? כך הם טוענים? לזה ייקרא חוש הומור?
הוא השתתק לשנייה ואז סובב הצידה את ראשו, "לא די בכך שאתם יכולים לשנות צורה לכל דמות אנושית ולא אנושית שתרצו, עכשו גם זו בעיניכם בדיחה נהדרת? מה אתם מבקשים מאתנו כעת?"
האורחים הזרים הסבו בכורסאות נמוכות, שהובאו במיוחד עבורם לחדר הסגלגל, ועדיין הביטו מלמעלה על הדוברים. גובהם הממוצע היה כשניים וחצי מטר, עורם ועיניהם נצצו ושינו את צבעם, כמו אורות הצפון, בהתאם למצב רוחם, שהיה כעת משועשע. הם לא התרגשו ואפילו גיחכו כששמעו את המילה "מטורללים".
יועצת התרבות התפתלה על מושבה. "הם החליטו שהגיע הזמן לעשות את החזרה הגדולה שלהם לכדור הארץ, בצורה שתסובב הרבה ראשים. הם רוצים להשתתף, באורח פעיל אפשר לומר, באירוע החשוב ביותר בעולם, שישודר בכל אמצעי התקשורת. אנו מעריכים שהוא ימשוך לפחות שני מיליארד צופים. ומדובר באירוע שיאפיל אפילו על מסע הבחירות לנשיאות שלישית של טרנס, הנשיא לשעבר, חביבם של הזורבנים. עד לאחרונה, צריך לציין".
"של מי הרעיון הזה, לבטח של המפקדת שלהם, זלפרח". נאנחה הנשיאה. זלפרח שילבה רגל על רגל על רגל – זו האחרונה הייתה אי פעם, בעברם הרחוק, זנב שהתפתח לרגל שלישית מייצבת וקפיצית, שהזכירה לנוכחים, אסוציאטיבית, זנב של קנגורו. ראשה המשולש, שהזכיר לנוכחים ראש גמל שלמה, אבל הפוך, הסמיק קלות, עדות למאמץ קל של ביצוע טרנספורמציה גנטית, מטריפוד זורבני דקיק למראה לבן אנוש כעור למדי. עוד מאמץ קל וקול נשיפה שנפלט מאחוריה, והיא הפכה לחתיכה טקסנית, בלונדינית-פלטינה וארוכת ריסים. עכשיו היא הביטה בתשומת לב רבה בציפורניה הארוכות, שהתכסו תחת מבטה בלכה אדומה. "דמיינו את המבטים על פני המשתתפים באירוע, ובקהל בבית, כשנחשוף את עצמנו!"
היא גרגרה צחוק מבעבע ונרגש בקולה הזורבני. חבריה פרצו בצחוק רועם שגרם לאוויר בחדר להתערבל סביבם במהירות של סופה. כמעט.
"ומה אחר כך?" שאלה הנשיאה בקול נזעם. "לא לדאוג", ענתה זלפרח, והפעם בקול אנושי מתוק כדבש, "מיד לאחר שאנחנו נצפה בתגובת הקהל באולם וברחבי הפלנטה שלכם, נמחק את האירוע מזיכרון בני האדם. טוב, לא מזיכרונכם, כמובן" – היא החוותה ברגלה העליונה כלפי הנוכחים הארציים. "התחרות תשודר בו זמנית גם אצלנו, בזורבני, שם קיימת ציפייה נרגשת לראותכם במיטבכם". האם חמק מפיה צליל עדין של לעג למין האנושי? מששררה שתיקה רועמת בחדר הסגלגל, הוסיפה: "או שמא עלינו לחזור לחלופה הקודמת?"
זלקיירו, סגניתה של זלפרח, ושלוש זכרים שנשאו את השמות חטורקו, חגריבך וחתפיז – קמו על רגליהם. גם צורתם השתנתה לנשים. הם התכווצו כמיטב יכולתם לגובה של כמטר ושבעים או קצת יותר, והאורחים יצאו ללימוזינה שחיכתה להם, סליחה – להן, בפתח הבית הלבן.
כמה שבועות חלפו. ההכנות לאירוע היו בעיצומן. חמש הנשים, או "הבנות", כפי שכינו את עצמן וזו את זו בציבור, התכוננו אף הן. אולי זכיתם לראותן חולפות בשדרה החמישית, כשהן בוחנות בקפידה סטנדרטים של יופי ואופנה אנושית. אחר כך הן עברו לערים אחרות, ולבסוף טיילו ממדינה למדינה, מיבשת ליבשת. הן בחרו, בקפידה רבה ובהשקעה של מיטב מוחותיהן המשותפים, בדמות, בלבוש ובגינונים, שנראו כמתאימים ביותר לכל אחת מהן. גם שמות נאים, הראויים למעמד, בחרו לעצמן. זלפרח בחרה בשם "סטלה", זלקיירו אימצה את השם "סלסטה", ושלישיית הבנים, חטורקו, חגריבך וחתפיז, הפכו ל"פנינה", "לינה" ו"טינה". הן נראו ונשמעו מהממות. מה אני אומר 'מהממות'? – ממש מדהימות! אין ספק, הן ידעו להעריך יופי אנושי.
ב.
"רוצה לשמוע בדיחה", הבחורה התמירה, שנכנסה לפאב ב'לואר איסט סייד', הזמינה כוסית ויסקי והתיישבה בתנועה מתגרה על קצהו של כסא בר גבוה, ליד בחור שרירי להפליא, נמוך כמעט כרוחבו, וחסר ביטחון בעליל. הוא פער זוג עיניים נפעמות מולה, שכן כלל לא ציפה לפנייה ישירה כזו, מכל מקום לא אל איש כמוהו. "באמת הגיע הזמן שיתחילו גם איתי בחורות יפות", אולי זה מה שהוא חשב באותו רגע, בייחוד כשהיא המשיכה בלי למצמץ, תוך שהיא בולעת אל קרבה את המשקה:
"אז ככה: חייזר נכנס לבר ומבקש ויסקי. המוזג מגיש לו כוסית, והחייזר שאינו רגיל לאלכוהול שותה בבת אחת, משתגע, מתחיל לקפץ על שלוש רגליו, מסתחרר סביב עצמו ונעלם. שיכור שישב שם פונה למוזג ואומר לו: ראית מה קורה כשחייזר מנסה להיות בן-אדם? כשצריך לשלם הוא 'מתחפף'!"
השרירן לא הבין מאיפה זה 'נפל עליו', ולא חשב שזה מצחיק, אבל התאושש ובאיחור קל הגיב בצחוק רם, כנראה קיווה שבכך ישפר את סיכוייו לסקס מזדמן. והבחורה אכן הביטה בו בעיניים פעורות מהערצה ומיששה את זרועו השרירית. "אני הולכת לשירותים", לחששה, "אתה בא?"
זעקת גבר מבועת מכיוון השירותים החרידה את הפאב כעבור כמה דקות, ואחר כך השתררה דממה ארוכה. הברמן ואחד הלקוחות – במקרה היה זה בלש משטרה חמוש – הביטו זה בזה ודהרו לשם. על מושב האסלה הסגור רבץ הבחור, רוכסן מכנסיו פתוח, ובהה בתקרה בעיוורון. אך כעבור רגע קצר התעורר ושאל "קרה משהו"? הוא קם וחזר אל כיסאו ליד הבר. זלפרח, שמחקה מזיכרונו את החוויה המפוקפקת, הספיקה כבר להתנדף משם, כשבטנה האנושית רוטטת מצחוק.
ג.
האולם הגדול נצץ תחת אורן של אלף מצלמות. האוויר היה סמיך מהתרגשות, והקהל הרב זמזם בציפייה דרוכה: מי תזכה השנה בתואר מי יוניברס? פנינה, לינה וטינה הפגינו את מיטב השכלתן בתרבות האנושית. הראשונה הלהיבה בהליכה סקסית מוקצנת כדוגמנית מסלול. השנייה העמידה פנים שהיא מועדת ורגע אחר כך הפליאה בסיבוב אקרובטי שעורר מחיאות כפיים לצד קולות צחוק. ואילו טינה הפריחה נשיקות באוויר, ואיבדה מייד נקודות יקרות.
"הבנות" פסעו על המסלול בשמלות אלגנטיות. זלפרח סינוורה את השופטים בביטחונה עצמי ובקסמה. זלקיירו ניסתה כוחה בבדיחות, שלמדה בעל פה מ"ספר הבדיחה הגדול" שחיבר איזה בדחן ישראלי נשכח באמצע המאה העשרים. היא התאימה את הבדיחות לרוח התקופה, או כך לפחות האמינה. הקהל הקשיב, מבולבל אך אמפתי. דוגמנית בלונדינית אחת שילבה זרועה בזרועו של בן זוגה, כדורגלן מפורסם, וביקשה ממנו בשקט הסבר לבדיחות. הבחור, נבוך, נישק במקום לענות את שפתיה הנפוחות, המעוצבות כפרח לוטוס – עיצוב שנעשה אופנתי בימים אלה בקרב בנות האלפיון העליון.
"הגיע שלב הגמר. כל אחת מהמתחרות תישאל לדעתה בנושאים שעל סדר היום העולמי", הכריזה המנחה. "כתמיד, הגמר כולל שאלות המחייבות שכל והעמקה". כשהגיע תורה של זלפרח, היא סטלה, להיקרא למיקרופון, היא לקחה נשימה עמוקה, וחייכה חיוך ממיס לבבות.
השאלה שנשאלה הייתה לא פשוטה: "מהי התכונה החשובה ביותר למנהיג?" היא חייכה שוב בביטחון עצמי. "ובכן, אם מנהיג אינו מסוגל לצחוק על עצמו, אז מה הטעם? למנהיג צריך להיות חוש הומור! כשאתה נופל על הפנים עליך להבין שזו לא טרגדיה. זו קומדיה!" הקהל והשופטים אהבו את זה. איזה עומק! לזה הם ייחלו ממועמדת ראויה לתואר מיס יוניברס.
הערב התקרב לסיומו. המתח גבר. צוות השופטים שהתכנס בפאתי הבמה, ניגש לחזית והכריז על התוצאות הסופיות. איש לא התפלא כשזלפרח הוכתרה כמנצחת בתחרות. הקהל שאג בשמחה ופצח במחיאות כפיים קצובות, וזלפרח, בצעדים שהתאימה לקצב, צעדה אל השופט העליון. הכתר הוצב על ראשה בידי מלכת היופי היוצאת. היא הציצה בחברותיה המתחרות, דמעות התרגשות נצצו בעיניה. היא שכחה לאיזו מטרה הן הגיעו. אבל חברתה-סגניתה, שחשה צביטת קנאה קלה, נהנתה להזכיר לה: "הגיע הזמן לחשיפה הגדולה!" וזלפרח התנערה.
פרץ אור מרהיב היכה באולם, חמש יפיפיות השתנו מול עיני הקהל. הזורגנים השיבו לעצמם את צורתם האמיתית. זה היה הרבה יותר קל מאשר שינוי צורה לבנות אנוש. עורם שב והבליח בצבעים שהתערבלו והשתנו, עיניהם זהרו כזרקורים, ראשיהם – ראשי גמל שלמה הפוכים, נראו מאיימים. התשואות שמילאו את האולם חדלו באחת. שקט המום שרר לשנייה, ואז היכה באולם גל צרחות והתנשפויות כבדות.
"הַפתָעָה! אנחנו השליטים החדשים שלך!" זלקיירו הכריזה, וצחוקה רעם. בני האדם נסוגו, עיניהם פעורות מאימה. במהומה שפרצה החלו לרוץ ולדחוף זה את זה לעבר היציאות, אבל הדלתות היו נעולות. לכך דאגו החמישה מבעוד מועד. "תראה אותם רצים!" צחוקו של חטורקו רעם כגל חשמל באולם, "זה יותר טוב ממה שדמיינתי!"
זלפרח עמדה נטועה במקומה. מדוע היא לא חשה התלהבות? אימת ההמון לא דמתה בעוצמתה לפחדם של האנשים הבודדים שבהם נתקלה. "אנו עלולים לאבד שליטה על זכרונה של קבוצה כה גדולה. אנשים עלולים להירמס, להיפצע, או גרוע מזה". היא ציוותה על חבריה לעטות שוב את מראן הנשי, מיהרה ושלפה מכיס נסתר בגופה את מנגנון ההשכחה…
הפאניקה התפוגגה, ובראשה חלפה מחשבה מטרידה: האם הם באמת שכחו? "מחק הכל," היא חזרה ופקדה בקול שחוסר ודאות ניכר בו. גל אנרגיה מנצנץ עטף את האולם ושטף את כל הקהל. שאריות פחד וזיכרון אחרונות התאדו. היא הביטה בחבריה, מזהה גם על פניהם תערובת של עליזות וחשש. "אנחנו נחזור בשנה הבאה," היא הבטיחה להם. ספק חלחל לדבריה. "בפעם הבאה, נגרום להם לצחוק… רק לצחוק. ונזכה שוב".
חלליתם ריחפה דומם בשמי כדור הארץ, איש לא יכל לראותה או לחוש בנוכחותה, למעט אמצעי החישה החדשניים שסיפקו הזורגנים לממשלת ארצות הברית בתמורה להסכמתה לנוכחותם. הזורגנים התרווחו בסלון הקטיפה הכחול של החללית, שרכשו במחיר מציאה בלואר איסט סייד. זלפרח הפעילה את מחולל הקשר הבין-כוכבי המהיר, מבקשת לשמוע כיצד התקבל שידור התחרות במולדתה. במרכז הסלון הופיעה דמות המנהיגה, זלמנח, זקנה נרנגת בת למעלה מאלף שנות זורגני (השקולים לכחמש מאות שנות ארץ). זלמנח איבדה מזמן את יכולתה לשנות את צורתה, אך נכונו לה עוד כמה אלפי שנות זורגני. "מה זה צריך להיות?" היא קראה בתוגה. "מ… מה?", גמגמה זלפרח, והזקנה פצחה בנאום נכאים נזפני, שגרם לחמישה להתקצר לגובה בני אנוש.
"לידיעתך, התחרות הזו מצאה חן בעיני עמנו. איני מבינה מדוע הם קוראים לדבר הזה 'התייחסות רצינית של בני ארץ לאידיאל היופי והאסתטיקה' – ממש ככה אמרו. גם סגניתי הצעירה מתלהבת". מאחורי דמותה של זלמנח הציצה סגניתה, שצייצה: "אנחנו אוהבים גם את חוש ההומור הארצי שהצגתם בפנינו, אבל לא הכל מובן לנו, צריך ללמוד אותו לעומק. צעירינו רוצים להיות כמו אנשי כדור הארץ. יש מה ללמוד מהם". הזקנה דחפה אותה אל מחוץ לבמת ההולוגרמה והמשיכה: כעת הם דורשים לקיים תחרות יופי שנתית בכל רחבי זורגני. ולא רק הנקבות רוצות. גם הזכרים דורשים תחרות משלהם, וכמה אפילו ביקשו לקיים תחרות יופי בין המנצחים בשני המינים. תראי למה גרמו הביקורים שלך, שלכם, בכדור הארץ! לאיזה שפל הדרדרנו!"
***
"איננו יכולים לסיים את ביקורנו בלי להעניק לך דין וחשבון קצר, גברתי הנשיאה". אמרה זלפרח, בעודה נשארת עומדת במרכז החדר הסגלגל, היא יישרה את גבה הכואב מהדף נזיפות דבריה של מנהיגתה. אמנם, הנשיאה לא ציפתה לקבל דוח, אבל שר ההגנה מיהר ושיבח את זלפרח. "אפשר לקבל כמה שיותר פרטים?" שאל, ובליבו חשב: "דע את האויב", עדיין חשד בכוונות החייזרים והטיל ספק בהצהרותיהם, כי לא באו לכבוש את כדור הארץ ולשעבד את תושביו. זלפרח, יורדת לסוף דעתו, חייכה אליו במלוא פני הגמל שלמה שלה, עיניה נוצצות כיהלומים, והמשיכה:
"מלכתחילה חשבתי שהמופע הזה שאתם מכנים תחרות מלכות יופי, אינו מוסיף לכם כבוד. וכבר כתבו על כך בני מינכם כמה וכמה מחקרים ודוחות, וסופרי המדע הבדיוני שלכם ניחשו, או זיהו כבר לפני שנים, כמה נלעג הדבר חייב להיות בעיני התרבויות ברחבי הגלקסיה. אבל…"
היא השתתקה לרגע לפני שהחליטה להודות: "בני עמי התלהבו מאוד מהתחרות והחליטו לאמצה. הם רוצים מלכת יופי זורגנית". היא הצהיבה קלות, אולי מבושה ואולי מאכזבה, כשהוסיפה: ייתכן שלא נבקר בקרוב בכדור הארץ, לפחות עד שמנהיגתנו השמרנית תמות, או תפנה את מקומה לצעירה וחדשנית יותר". וזלקיירו הרהרה, "האם היא מתכוונת לסגנית המנהיגה, או לעצמה?"
שר ההגנה, בפנים ששמרו על ארשת קפואה שלא תסגיר את שמחתו, רשם בקלסרו, כהרגלו במשפטי מחץ קצרים:
- "עליונות טכנולוגית אינה מבטיחה חוכמה.
- הפסיכולוגיה הזורגנית אינה שונה במיוחד מזו שלנו.
- החשיפה לתרבות האנושית משחיתה.
- לכן בעתיד הלא רחוק לא נתקשה להתעלות עליהם
- צריך להתחיל בהכנת תוכניות לכיבוש זורגני".
איורים: בעזרת בינה מלאכותית Gemini
