כותרונה

רמי שלהבת                             29.1.2021 

רמי שלהבת הוא עורך מגזין הרשת הוותיק "בלי פאניקה" ועורך תוכן באתר מכון דוידסון (הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע). הוא פעיל באגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה שנים רבות. המאמר שלו "תחנות בדרך: 'בלי פאניקה' בן 20!" פורסם כאן ב-30.10.21.

"כותרונה" (הווריאנטים בדרך?) הוא חלק מסדרה שבועית של "ביקורות פיקטיביות על ספרים מיותרים" שמתפרסמת כל יום ראשון בקבוצת "ספרים" בפייסבוק, והוא מובא פה בעיבוד קל.

---

בהתחלה היו רק שמועות מסין על מחלה חדשה שפוגעת בספרים. איש לא באמת חשש – מה לנו ולסין? אבל אז מצאו אותה בספרייה של ספינת תענוגות ביפן, והתפרצות נוספת פגעה בספרי דת בקוריאה הדרומית – ולפני שהבנו מה קורה היא התפשטה על גבי מדריכי טיולים וספרי טיסה והפכה למגפה חובקת עולם. מחלת הכותרים, קראו לה, או בקיצור "כותרונה".

חלק מהספרים סבלו ממנה בצורה קלה ובסוף החלימו. אחרים קיבלו אותה קשה יותר. הייתם פותחים ספר אהוב ומגלים שהעלילה שלו חיוורת ולעוסה, כאילו פיית הבלעכס ביקרה אותו. בחלק מהמקרים המצב הידרדר בהדרגה – הקונפליקטים התבלו, דמויות מרתקות ועגולות נהיו שטוחות, עד שבמקרים קיצוניים העלילה מתה ודבר לא יכול היה להציל את הכותר. לא נותר אלא להביא אותו למנוחת עולמים בספריית בית הספר של הילדים.

מסיבה לא ברורה, הכותרונה פגעה קשה מכל דווקא בקלאסיקות הוותיקות והטובות – אלה שכולנו גדלנו עליהן – "איה פלוטו" למשל. בהתחלה אבדו משחקי המילים והחן, וכשפלוטו הפך מכלבלב לסמוּר לא נותרה לרופאי הספרים ברירה אלא לנתק אותו מהשדרית. ומה שקרה ל"מסעי גוליבר"… אוי, גוליבר, גוליבר. מהסאטירה הנושכנית שלך לא נותר אלא נאום פוליטי ותו לא. כמה נורא!

הממשלה דווקא נקטה אמצעים, אבל רבים זלזלו בהם – גם אני. וכך, אחרי פעם אחת יותר מדי שהלכתי למועדון קריאה למרות כל האזהרות, המחלה הגיעה גם לספרייה הביתית שלי והחלה להדביק ספר אחרי ספר.

למזלי הייתי בין הראשונים שהצליחו לרכוש עותק של ספר החיסונים החדש "רנ"א שליח" שהוצאת פייפר פיתחה במהירות שיא נגד הכותרונה. עכשיו אני שמח לבשר שהמחלה כבר נמצאת בנסיגה בכל רחבי הספרייה. כותרים שכבר חלו – חלו, אין מה לעשות. אבל זמן קצר אחרי ששמתי את הספר החדש על המדף קצב ההדבקות פחת. מתחילים גם לראות סימנים של חסינות עדר בחלק מהמדפים. אני מקווה שזה יגן על "הדֶבֶר", "העמדה" ו"ספר יום הדין" – למסכנים יש כבר די והותר מחלות רקע.

מה שהכי משמח אותי זה שתופעות הלוואי בכלל לא קשות כמו שיש מי שמנסים להפחיד אותנו. במיוחד בלט ש-30 אחוז מהספרים המחוסנים פיתחו חדי-קרן בעלילה. "גאווה ודעה קדומה וחד-קרן" היה למשל מאוד מוצלח – כמעט הצטערתי שזה עבר לו אחרי יומיים. "החד-קרן האחרון ועוד חד-קרן" היה קצת מוגזם ולא הגיוני, אני מודה, אבל באמת לא חייבים לקרוא אותו מיד אחרי החיסון. בינתיים הכל חלף ונותר רק חד-קרן אחד, אחרון בהחלט, בכל המדף.

אני לא מנסה כמובן לומר שהכל חדי-קרן ורודים ונצנצים.

ברור שחלק מהספרים חוו תופעות לוואי פחות נעימות. בערך חמישה אחוז מהם עברו למשך כמה ימים כאובים לגוף שני – לא נעים בכלל, אבל עדיין עדיף על תסמיני הכותרונה. במיוחד כאב לי לראות את סבלו של הספר האהוב עלי בעולם, העותק הנדיר והחתום של יצירת המופת "חישובים אקטואריים של שומות מס הכנסה תשכ"ז-תשל"ג". המחברים הנערצים, פסח חברוני וזרח קלופפהולץ, היו מתהפכים בוודאי בקברם לו ידעו שטבלאות נתוני ההפרשות למיסים שלהם התחלפו לכמה ימים באינפוגרפיקה עיתונאית זולה.

בימים הקרובים אמור להגיע אלי הכרך השני של החיסון ואני כבר לא חושש בכלל. פייפר מבטיחים יעילות של 95 אחוז, ואם גם הפעם הספרן ב"עולם הדיסק" יהפוך ליום-יומיים מאורנגאוטן לשימפנזה ו"עוגות לכל עת" יתמלא מתכונים לבמיה, זה מחיר קטן תמורת הצלת הספרייה שלי ממחלה קשה.

חסנו את ספריכם!