סופרי מד"ב חשובים – זווית ראייה אישית – חלק ב'

ארז לנדוור                                                        11.8.2021

זהו חלק שני של סקירתו של ארז לנדוור על סופרי מד"ב נבחרים, שחלקה הראשון הופיע כאן ב-11.8.21. הסקירה מייצגת זווית ראייה אישית, ולא מתיימרת להציג תמונה שלמה ומלאה של הז'אנר. בדומה לחלק הראשון, גם חלק זה מבוסס על פוסטים שארז פרסם בדף פייסבוק של "פנטסיה 2000". נסקרים בו 25 סופרות וסופרים. שני החלקים יחד מציגים תמונה רחבה, גם אם לא שלמה, של יצירות שונות ונושאים מגוונים שבהם עוסק המדע הבדיוני.

---

"תור הזהב" של המדע הבדיוני

ז'אנר המדע בדיוני נוסד "רשמית" ב1926, אבל התגבשותו ונסיקתו החלו יותר מעשור לאחר מכן. בסוף שנות ה30 קיבל לידיו ג'ון קמפבל, סופר מרכזי בז'אנר עד לאותה תקופה, את עריכת המגזין Astounding Science Fiction. מגזין זה היה כבר באותה תקופה המוביל והפופולרי ביותר בין החובבים, אבל לקמפבל היה חזון שהוביל אותו לשדרוג של כל מה שנכתב לפני כן. גם אם הגיבורים נשארו שטוחים כמו קודם, עלילת הסיפורים נדרשה להיות אמינה, הרקע המדעי מבוסס, והמסקנה הנגזרת מהסיפור ברורה ומתקבלת על הדעת. קמפבל ערך את המגזין עד מותו בתחילת שנות ה70 אבל התקופה החשובה שלו הייתה במחצית הראשונה של שנות ה40. קמפבל גייס סופרים ותיקים וטיפח סופרים חדשים שבאמצעותם יצק את היסודות לכל מה שנכתב אחרי כן. אני שותף לדעת רבים שהמדע הבדיוני הטוב ביותר החל כעשור לאחר מכן עם ייסודם של המגזינים גלקסי ו- Fantasy and Science Fiction, אבל אי אפשר לערער על תרומתו של קמפבל. בחלק זה יוצגו שלושה מחברים מבני טיפוחיו, שיצירותיהם הן חלק מהקלאסיקה של אותה תקופה.

 בתקופה שבה התחיל פרויקט מנהטן פורסמה במגזין Astounding Science Fiction (גיליון ספטמבר 1942) נובלה בשם "עצבים" מאת לסטר דל-ריי, על כור גרעיני שמתרחשת בו תאונה היוצאת משליטה ומאיימת על הסביבה. למרות שלא היה זה סיפור השער באותו גיליון, הנובלה זכתה במקום הראשון בפופולריות בין היצירות שפורסמו באותה חוברת, ופורסמה שוב באחת משתי האנתולוגיות המרכזיות שיצאו לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וסימנו את היצירות המרכזיות בסוגת המד"ב. היא פורסמה גם באנתולוגיית הנובלות הנבחרות של אגודת סופרי המדע הבדיוני בארה"ב מלפני חלוקת פרסי הנביולה בעריכת בן בובה, והמשך לאנתולוגיית הסיפורים הקצרים והנובלטות בעריכת רוברט סילברג שתורגמה לעברית. בעשור שלאחר פרסומה הורחבה הנובלה לרומן וכעבור עוד שני עשורים עודכן ושופץ הרומן ותורגם לעברית בהוצאת לדורי.

בעלילה מותחת ומרתקת ללא טיפת "שומן" מתאר דל-ריי את שלבי התאונה מפריצתה ועד ההשתלטות עליה, את הדמויות המעורבות ואת הפוליטיקה שמסביב לכור. נושאים הנובעים מקיומם של כורים גרעיניים כגון ההשלכות החברתיות והסביבתיות של תאונות מסוכנות כאלה (האסון הגרעיני בפוקושימה  שהתרחש לפני כעשור מזכיר לנו שדברים כאלו עשויים לקרות) רק נזכרים ולא נידונים לעומק. אבל היצירה מהווה דוגמא טובה וקלאסית למדע הבדיוני של ימי קמפבל.

גרסה ראשונה של נובלה מאת ג'ק ויליאמסון פורסמה במגזין Astounding Science Fiction על יצירי אדם מלאכותיים שנועדו לשרת את האדם אבל בעצם גזלו ממנו את השליטה על גורלו וירשו את מקומו ולו השאירו רק להיות בידיים משולבות (כשם הנובלה: With Folded Hands). הנובלה עצמה עובדה לתסכית ופורסמה שוב באנתולוגיית הנובלות החשובות שנבחרו ע"י אגודת סופרי המד"ב. כשנה לאחר פרסומה, הורחבה לרומן שפורסם בהמשכים באותו מגזין, יצא לאור כספר ותורגם לעברית בהוצאת לדורי. בעלילה מרתקת ומצמררת מועלות שאלות פילוסופיות של גורל ויחס האדם לטכנולוגיה שיצר, שאלות המקבלות משנה תוקף בתקופה שבה מדברים על עליית הבינה המלאכותית והסכנה שהיא מהווה לאנושות.

ג'ק ויליאמסון היה ככל הנראה סופר המד"ב שכתב במשך התקופה הארוכה ביותר, מסוף שנות ה20 עד מותו באמצע שנות ה2000, על מגוון נושאים: אופרות חלל, עולמות חלופיים והעתיד הגנטי והתרבותי של האנושות.

כשג'ון קמפבל התמנה לעורך המגזין Astounding הוא פרסם קריאה להצטרפות של מחברים חדשים לז'אנר. קליפורד סימאק, שפירסם כמה סיפורים ספורים בשנים שלפני כן ולא המשיך מאז, אמר לאשתו שהוא יכול לספק לקמפבל את רצונו. מאז ועד מותו כעבור 50 שנה הוא לא הפסיק לכתוב. מכלל יצירתו בולטת סדרת "עיר" (תרגום ראשון בהוצאת עם עובד, תרגום שני בהוצאת ינשוף) שפורסמה בAstounding בשנות ה40 וקובצה לספר קלאסי יחיד במינו. האדם עוזב את עריו לטובת התיישבות באחוזות מבודדות ולאחר מכן מגלה תודעה חדשה בצאתו לחלל. את כדור הארץ הוא משאיר לרובוטים המשרתים אותו, לכלבים שירשו אותו ולנמלים שיהרסו אותו. תפיסה מקורית של סופר מבריק משולבת בנראטיב אלגי עושה את הספר ליצירה ספרותית איכותית ביותר.

"תחנת דרכים" (הוצאת לדורי), שזכה בפרס הוגו, גם הוא יצירת מופת. חוואי שהשתתף במלחמת האזרחים האמריקאית זוכה לחיי נצח כתוצאה מקשריו עם חייזרים שהוא מהווה להם נציג ואיש קשר במגעם עם כדור הארץ. הספר שזור בנימה הומניסטית בתיאורה של נוודית נרדפת שהגיבור מגן עליה ובאזהרה מפני האיוולת האנושית המובילה שוב ושוב למלחמה ולחורבן העולם. יצירה מרתקת העוסקת בנושא אופייני של המד"ב הקלאסי.

איום השואה הגרעינית

ספרו האחרון של סימאק שנסקר כאן עוסק באחד הנושאים המרכזיים של המדע הבדיוני בימי המלחמה הקרה: סכנת השואה הגרעינית. בחלק זה נסקרים שני סופרים שעסקו בנושא בתקופות שונות (בנוסף לסיפור העוסק במאבקו של האדם בבינה המלאכותית) והמיקוד שבו הם בוחרים להתייחס אליו הוא בהתאמה. אם בשיאו של המאבק הבין-גושי בשנות ה50 הדגש היה על אזהרה מפני הגלישה לעימות טוטאלי שממנו ספק אם האנושות תתאושש, בשנות ה70 לאחר הדטאנט (ההפשרה ביחסי המעצמות) הדגש מושם על בחינת דרכי הישרדותה של האנושות לאחר משבר גרעיני כזה.

אחד הקרבות הקשים במלחמת העולם השנייה היה הקרב על מונטה קאסינו, שם התבצרו הגרמנים וחסמו את דרכן של בעלות הברית לרומא. לאחר כישלונות  חוזרים ונשנים בהתקפות חי"ר הוחלט להפציץ את המנזר ששכן שם ושבו ריכזו הגרמנים את כוחותיהם. אחד מאנשי צוותי המפציצים היה חייל צעיר בשם וולטר מ' מילר הבן, שכתוצאה מהרס המנזר העתיק לקה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. בעקבות זאת כתב את אחת מיצירות המד"ב הטובות ביותר. "המנון לליבוביץ'" (מהדורה ראשונה ספריית מעריב, מהדורה שנייה הוצאת אודיסיאה) מספר על עולם שחרב לאחר שואה גרעינית וחזר לתרבות ימי הביניים שבו שוב שולטת הכנסייה הקתולית. נזיר צעיר החוזה בדמות אדם הנחשב לקדוש מגלה שרידים מלפני החורבן. העולם חוזר לתרבותו המתקדמת אך ורק כדי להגיע שוב לחורבן. יצירת המד"ב הטובה ביותר המזהירה מפני איוולת המין האנושי. הספר הוא הרחבה של סיפור קצר שפורסם ב"פנטסיה 2000" גיליון 18, תחת הכותרת "שיר מזמור ללייבוביץ'".  סיפורו זוכה ההוגו, "מגלם התפקיד" (הטוב שבטוב 1, הוצאת לדורי) מספר על שחקן תיאטרון מובטל המשמש כאיש תחזוקה בתיאטרון שבו עבד לפני כן לאחר השתלטות אנדרואידים על מישרתו. בתבונתו הוא מוצא דרך לחזור לבמה. סיפור יפה שנשכח וראוי להיקרא שוב.

קייט וילהלם הייתה סופרת מד"ב משובחת שזכתה בפרסים רבים על כתיבתה. שניים משלושת ספריה שתורגמו לעברית הם קלאסיקות. "שם שרו מאוחר הציפורים המתוקות" (הוצאת לדורי) מספר על משפחה החיה בעמק מבודד לאחר שואה אקולוגית וכתוצאה מחוסר יכולתה להתרבות היא משכפלת אנשים. הספר מתאר את המתיחות הנוצרת בין בני האדם המקוריים לאלה שהם יצרו, הבעיות של חיים בעולם שחרב, עצמאות הפרט מול החיים בקבוצה, יכולת היצירה, האלתור וההמצאה האנושית ותפקידו של החינוך לדורות הבאים.

גם "זמן הערער" (הוצאת לדורי) מתאר שואה אקולוגית, אלא שכאן היא מתוארת בעת התהוותה ומסופר על השפעתה על הגיבורה הראשית. זהו סיפורה של בלשנית החוזרת בעקבות השואה למקום הולדתה שם היא מצטרפת לשבט אינדיאני ומפענחת שדר מהחלל החיצון. סיפור עם אלמנטים של פוליטיקה, אקולוגיה ומפגש עם חייזרים מוגש מזווית ראיה פמיניסטית.

מבשרי הז'אנר

כפי שציינתי בחלק הקודם של המאמר, ז'אנר המדע הבדיוני החל להתגבש ביצירות שונות עוד בטרם הגדרתו הרשמית במגזינים פופולריים שהוגדרו לפי סוגות ספציפיות. נסקרים כאן שניים משלושת הסופרים החשובים ביותר הנחשבים לאבות הז'אנר (מדוע ז'ול ורן לא נכלל כאן הסברתי בחלק הקודם) וסופר נוסף שגם תרם את חלקו ליסודות הז'אנר העתידי.

ב1818 ביקרו המשורר פרסי ביש שלי ובת זוגו הלא רשמית עדיין מרי וולסטונקראפט גודווין בטירתו של הלורד ביירון. שם הם החליטו לערוך תחרות כתיבת סיפורי אימה. רוב המשתתפים לא הצליחו לכתוב סיפור. אחד מהשניים שכן נכתבו הוא "פרנקשטיין" (תרגום ראשון בהוצאת אלישר, תרגום שני בהוצאת פראג, תרגום שלישי בהוצאת ידיעות אחרונות) שנכתב ע"י מרי שלי לעתיד (לאחר שאשתו החוקית של פרסי ביש התאבדה) הוא רומן אימה גותי אופייני לתקופה שבה נכתב, אבל גם חדשני לזמנו מכיוון שהוא בוחן את השפעתן של התגליות המדעיות והפיתוחים הטכנולוגיים על רוחו של האדם. לפיכך הוא נחשב בעיני רבים, ביניהם אייזיק אסימוב ובריאן אולדיס, לרומן המד"ב הראשון. סטודנט צעיר בשם ויקטור פרנקשטיין יוצר יצור מלאכותי (ללא שם, הרומן נקרא על שם הממציא) הכמה לאהבה ולרוך אנושיים ומשאינו מקבל אותם מתנקם באלו שדחו אותו. הסגנון הנרטיבי של הסיפור בנוי כפלאשבק לעברו של ויקטור פרנקשטיין ועשוי בצורה מרתקת ביותר שלא נס ליחה מאז שנכתבה.

בסוף אותה מאה נכתב ספר שהושפע מאותו רומן. "האי של ד"ר מורו" (הוצאת אסטרולוג) הוא סיפרו האהוב עליי ביותר של ה. ג'. וולס. ניצול מספינה טרופה מגיע לאי בודד שבו מדען מטורף הפך בעלי חיים לבני אנוש. יצורים אלו רוצחים את יוצרם ומשתלטים על האי. וולס מתאר ביד אמן את ההשלכות המסוכנות של מחקר מדעי לא אחראי ואת אכזריות האופי האנושי ביצירה קלאסית עם רעיון מקורי. הרברט ג'ורג' וולס שתואר ע"י בריאן אולדיס כ"שייקספיר של המדע הבדיוני" הוא ללא ספק הסופר המשפיע ביותר על הז'אנר מראשיתו ועד היום. ביצירותיו פיתח את התמות המרכזיות של המד"ב שמהן המשיכו הסופרים הראשונים של הז'אנר שחיפשו בספריות במיוחד את ספריו, יותר מכל מחבר אחר. שתי יצירותיו העיקריות עוסקות כל אחת באחד מהנושאים המרכזיים של המדע הבדיוני. "מכונת הזמן" (תרגום ראשון בהוצאת כרמי את נאור, תרגום שני בהוצאת אסטרולוג) מספר על מדען אקסצנטרי הממציא מכונת זמן שבאמצעותה הוא מגיע לעתיד שבו הוא מגלה התפתחות אבולוציונית של האנושות לשני גזעים של אדונים ומשרתים. המדע הבדיוני משמש כאן כלי לביקורת החברתית של המחבר ללא פגיעה באיכות העלילה המרתקת שהפכה לקלאסית וזכתה לכמה עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים.

"מלחמת העולמות" (תרגום ראשון בהוצאת מצפה, תרגום שני בהוצאת כתר, תרגום שלישי בהוצאת ידיעות אחרונות) הוא גם ספר קלאסי שזכה ללא מעט עיבודים במדיומים שונים. פולשים ממאדים כובשים את כדור הארץ, מתגברים על ההתנגדות הצבאית שעומדת מולם והופכים את שרידי האנושות לפליטים. המאורעות מתוארים מפי עד ראייה עד לסוף הטוב. גם כאן היצירה משמשת כמשל לאימפריאליזם הבריטי והאירופי בכלל אבל יכולה להיקרא גם במנותק מהקשרה הפוליטי וההיסטורי, כפי שמוכיחה הפופולריות שלה במהלך השנים מאז נכתבה.

ה. ג'. וולס היה גם אמן הסיפור הקצר ובפנטסיה 2000 פורסמו שני סיפורים קלאסיים שלו. "הכוכב" (גליון 14) מספר על כוכב העומד להתנגש בכדור הארץ והשפעתו על האקלים והחברה האנושית. אולי הסיפור הראשון מסוגו המתאר בפרוטרוט את התנהגות האדם בהשפעת השינויים העוברים עליו, נושא שיאפיין את ז'אנר המדע הבדיוני במשך שנים רבות לעתיד.

"ארץ העיוורים" (גליון 28, תרגום חדש יותר פורסם לאחר מכן בחלומות באספמיה 10) הוא סיפור מבריק הלוקח רעיון מובן מאליו כביכול והופך אותו על פיו ותוך כדי כך מציג את האופי האנושי על קיבעונותיו ודעותיו הקדומות. מטייל שתעה בדרכו והגיע לישוב מבודד של עיוורים חושב שיוכל לשלוט עליהם בזכות יכולת ראייתו, אבל מי שגדלו במשך כמה דורות ללא ראייה אינם מאמינים בקיומה ומנסים "לרפא" את אורחם מ"שגעונו". הצגת קוצר הראות האנושית בצורה כל כך גאונית עושה יצירה זו לעל-זמנית ולראויה לקריאה ולתשומת לב במשך שנים רבות.

ג'ק לונדון ידוע בעיקר בסיפורי ההרפתקאות שכתב, אבל הוא גם תרם כמה יצירות לספרות הספקולטיבית בעשורים שלפני יצירת ז'אנר המדע הבדיוני. "המגפה הסמוקה" (הוצאת נהר ספרים) מספרת על שרידי האנושות לאחר מגפה שחיסלה את רובה. האדם האחרון הזוכר את הימים של לפני המגיפה מנסה לספר עליהם ולהנחיל ידע לנכדיו המלגלגים עליו באי אמון. דוגמא מוקדמת מצמררת לתת ז'אנר השואה האקולוגית. "עקב הברזל" (הוצאת כרמל) מתאר בצורה כמו-היסטורית את התהוותו של משטר דיקטטורי פשיסטי בארה"ב כתגובת נגד לדיכוי מעמד הפועלים ע"י בעלי ההון עם תיאור מפורט של המצב המדיני, הפוליטי, הכלכלי והחברתי שהיווה את המצע למשטר זה. דיסטופיה מטרידה שחזתה את העתיד לקרות, אמנם לא באמריקה אלא באירופה, והשפיעה בין השאר על יבגני זמייטין, אלדוס האקסלי וג'ורג' אורוול.

מדע בדיוני בשפות אחרות

המדע הבדיוני שהוגדר כז'אנר בארצות הברית הגיע גם לארצות דוברת אנגלית אחרות כקנדה, בריטניה ואוסטרליה, שבהמשך תרמו לו את תרומתן. התפשטות הז'אנר לא נעצרה כמובן שם וברחבי העולם נכתבו יצירות מד"ב אבל בדרך כלל הן לא זכו לתהודה בינלאומית. כיום מתפרסמות בשוק האמריקאי יצירות מדרום אמריקה, המזרח הרחוק וגם מישראל, אבל במהלך המאה ה20 המדע הבדיוני המוכר בארה"ב מחוץ לארצות הדוברות אנגלית היה בעיקרו מאירופה. בחלק זה מוצגים שני סופרים ממרכז אירופה וממזרחה שיצירתם שמה דגש על אלמנטים סאטירים והומניים והגישה הספקולטיבית מהווה עבורם כלי לבחינת שאלות פילוסופיות וחברתיות. האחים ארקדי ובוריס סטרוגצקי לא נידונים כאן מכיוון שאת ספרם היחיד שתורגם לעברית לא אהבתי.

בתחום המד"ב מוכר קארל צ'אפק כמי שטבע את המונח "רובוטים" במחזה בינוני שלו, אבל היו לו בנוסף כמה יצירות ספקולטיביות מעולות. "בית חרושת למוחלט" (הוצאת ירון גולן) מספר על מהנדס בקונצרן תעשייתי המגלה דרך לוותר על מאגרי האנרגיה הקיימים בעולם, אבל תוך כדי כך יוצר גז הגורם להיפנוזה המונית, הורס את הכלכלה ומביא למלחמה כלל עולמית. הסאטירה של צ'אפק, בין השאר על תרבות הצריכה, נשארה רלבנטית גם כיום.

"המלחמה בסלמנדרות" (תרגום ראשון בהוצאת זמורה ביתן, תרגום שני בהוצאת מחברות לספרות) שנכתב כעשור מאוחר יותר, כבר יותר ספציפי בעיסוקו בקולוניאליזם, פשיזם, גזענות ומרוץ החימוש. גזע סלמנדרות תבוני המתגלה באי נידח, מתרבה ומאיים על המין האנושי. הסאטירה למרבה הצער נותרה רלבנטית לימינו כי גם אם הרשעים של שנות ה30 כבר מזמן נוצחו, לא חסרים רשעים אחרים. לאחר שכבשו הנאצים את צ'כוסלובקיה, הגיעו לביתו של צ'אפק סוכני גסטפו שבאו במטרה לאסור אותו. למזלו, הוא כבר לא היה בין החיים.

סטניסלב לם הוא סופר המד"ב הידוע ביותר מחוץ לעולם דובר האנגלית, מלבד אולי ז'ול ורן. יצירתו החשובה ביותר היא "סולאריס" (מהדורה ראשונה בהוצאת היפריון וספריית מעריב, מהדורות נוספות בהוצאת כתר) שבה מדען הנשלח לכוכב לכת רחוק האפוף באוקיאנוס תבוני מנסה לתקשר עם התבונה הזרה ונתקל ברעייתו המתה, שהאוקיאנוס "משחזר" אותה ממוחו של המדען. ספר עשיר ומקורי העוסק בשאלות פילוסופיות ופסיכולוגיות של גבולות הידע ויכולת המחקר האנושית  והלא-מודע האנושי.

בנימה קלילה יותר עוסק גם "הקיבריאדה" (הוצאת זמורה ביתן) בשאלות הרות גורל. הוא מורכב מסיפורים הומוריסטים המספרים בעיקר על שני רובוטים בשם טרול וקלפציון שעלילותיהם המשעשעות הן משלים על נושאים כלל אנושיים כאהבה ותפיסת המציאות ו/או ביקורת פוליטית על המשטר הקומוניסטי החותר לשלמות שתחתיו חי לם רוב ימיו.

שלושת הגדולים

החל מראשית שנות ה50 התבלטו בז'אנר שלושה סופרים שזכו לכינוי "שלושת הגדולים" על סמך מגוון הנושאים שעסקו בהם, הפופולריות של יצירותיהם והשפעתם על סופרים אחרים. חלק זה עוסק בהם ובסופר נוסף שחלק מכתיבתו מבוססת על אחד מהם.

סר ארתור צ'ארלס קלארק, בנוסף להיותו הוגה רעיון לווין התקשורת, נחשב לאחד מסופרי המד"ב הגדולים ביותר. ג'יימס גאן אפיין את כתיבתו ב3 גישות: אקסטרפולטיבית, פואטית ופילוסופית. אחד מהרומנים הראשונים שכתב הוא יצירת מופת של הז'אנר. "קץ הילדות" (תרגום ראשון בהוצאת עם עובד, תרגום שני בהוצאת ינשוף) מספר על גזע מסתורי של חייזרים הפולש לכדור הארץ ומתיימר לפעול לטובת האנושות, פעולה שתשנה את מהותה הבסיסית. הבסיס הז'אנרי השגרתי של הסיפור עולה לגבהים אסכטולוגיים ומשיג שיא נרטיבי ופילוסופי שמעט מאוד יצירות אחרות בז'אנר הגיעו אליו, אם בכלל.

קלארק כתב במשך עשורים רבים אבל יצירת המופת האחרונה שלו נכתבה בסוף שנות ה70. "מזרקות גן העדן" (הוצאת אודיסיאה) משלב בין המצאה הנדסית טכנולוגית לתחבורה מהירה ביותר בחלל לבין סיפור רקע על מלך בודהיסטי ששאף להיות אל. ההתנגשות בין שני העולמות וגם מפגש ראשון עם אינטליגנציה חייזרית מסופרים בלשונו המיוחדת של קלארק שהביאה לו את פרסי הוגו ונביולה.

ארתור סי. קלארק, כמו סופרי מד"ב אחרים, כתב גם כמה סדרות. הסדרה הידועה ביותר שלו התחילה מסיפור קצר בשם "הזקיף" שהתפרסם במגזין מד"ב שיצא בגיליון אחד בלבד. נובליזציה של סרט מופתי של סטנלי קובריק שהתבסס על אותו סיפור היוותה את הרומן הראשון בסדרת "אודיסיאה בחלל". "2001: אודיסיאה בחלל" (הוצאת ביתן) מספרת על מחקר של עצם זר המתגלה בחלל ועל המחשב HAL (האותיות המקדימות לIBM) המשתלט על ספינת המחקר. שאלות של אינטליגנציה זרה והשפעתה על האנושות והסכנה הגלומה בבינה מלאכותית עולות ביצירה זו שפרסמה את קלארק גם מחוץ לתחומי המדע הבדיוני.

סדרה קלילה יותר היא סדרת סיפורי הבאר שנאספו בספר "סיפורים מן האייל הלבן" (הוצאת זמורה ביתן). הסיפורים סובבים סביב דמות של מספר סיפורים בפאב לונדוני שסיפוריו עוסקים בנושאים מדעיים וטכנולוגיים בצורה הומוריסטית ומהנה. בין שומעי הסיפורים בפאב מוזכרים סופרים אנגליים מאותה תקופה כג'ון וינדהאם, ג'ון כריסטופר (בשמו המקורי סמואל יאוד) וקלארק עצמו.

רוברט היינלין היה הסופר המרכזי בז'אנר המד"ב בין עידן "תור הזהב" לגל החדש. כתיבתו ייצגה את התפיסה האופטימית של כיבוש האדם (המיוצג ע"י טיפוס הזכר האמריקאי הלבן) את היקום והתגברות על כל הבעיות שעמדו בפניו. תפיסה זו שחלחלה לתרבות האמריקאית גם מחוץ למד"ב הקנתה להיינלין פרסום והכרה גם במגזינים לא ז'אנריים, והוא היה סופר המד"ב הראשון שהתפרסם מחוצה לו. ספריו הבולטים והנחשבים הם "לוחמי החלל", "גר בארץ נוכרייה" ו"עריצה היא הלבנה" אבל אני אוהב שניים אחרים שלו. "כוכב כפול" (הוצאת כתר) מספר על שחקן כושל שמקבל הצעה לגלם תפקיד של פוליטיקאי נעדר. ההצעה תביא אותו לצמרת הפוליטית של היקום על תככיה ומזימותיה. סיפור מתח מהנה וקליל.

"הדלת המוליכה אל הקיץ" (הוצאת עם עובד) מספר על מהנדס שפוטר ממשרתו, הורדם והתעורר בעתיד. הוא מוצא דרך לנסוע בזמן, להתנקם באויביו ולסדר את העניינים לטובתו. בכתיבה מהודקת ובנויה היטב נעשה שילוב בין הקונספט של "כשהישן התעורר" של ה. ג'. וולס עם הפחדים מפני שואה גרעינית משנות ה50 שבהן נכתב. שני הספרים הללו הם לדעתי המהנים ביותר בין ספריו של היינלין.

שום אזכור של רוברט היינלין לא יהיה שלם ללא התייחסות לסיפוריו הקצרים. סיפורי "הגבעות הירוקות של הארץ" (הוצאת מסדה) שייכים לסדרת "ההיסטוריה של העתיד" של היינלין המייצגת את רוח האופטימיות של כיבוש החלל מימי "תור הזהב". אישה הנאבקת על מקומה בתחנת חלל, חברה המציעה ללקוחותיה מימוש כל משימה מלבד רצח, הסתגלות זוג שחזר מהירח לכדור הארץ, התגברות אסטרונאוט על פחדיו ע"י הצלת חתול, המאבק בדיקטטורה המבוססת על עבדות באחת הקולוניות של כדור הארץ וכמובן סיפור הנושא על משורר החלל העיוור שמקריב את חייו על מנת להציל את החללית שבה הוא נוסע הם חלק מהסיפורים הקלאסיים של העידן הקמפבליאני.

סיפורי קובץ "הפנטזיות של היינלין" (הוצאת יניב) הם מטיבם יותר מרחיקי לכת בספקולציות שלהם. בין השאר מסופר בהם על ארכיטקט מטורף הבונה בית בממד הרביעי, אדם החוזר בזמן וע"י ניתוח שינוי מין הופך להיות האב והאם של עצמו (הסיפור הופיע בגיליון 12 של פנטסיה 2000), וכפפות ואלדו היכולות לעבוד ממרחק ובגדלים שונים על עצמים שונים. הצד הפרוע של היינלין מיוצג בקובץ זה והוא לא פחות טוב מהצד ה"ריאליסטי" שלו.

אייזק אסימוב פרסם יותר מ500 ספרים במגוון נושאים, בעיקר מדע פופולרי, אבל תחום כתיבתו הראשוני היה מדע בדיוני. בעשורים האחרונים לחייו הוא היה השם המזוהה ביותר עם הז'אנר בקרב הקהל הרחב (בתקופות מוקדמות יותר היו אלה היינלין ובראדבורי) אבל היצירות הטובות ביותר שלו נכתבו מוקדם יותר. אסימוב תרם למדע הבדיוני כמה קלאסיקות הן בכמה רומנים והן בסיפורים קצרים ושני הספרים הטובים ביותר שלו לדעתי הם השניים הבאים:

סדרת "המוסד" (הוצאת מסדה) נוצרה בעקבות קריאה של אסימוב בספר ההיסטוריה הקלאסי של ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון על שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית. שרשרת של סיפורים עוקבים המתרחשים במרחק כמה עשרות שנים זה מזה עוסקת בחזון של מתמטיקאי החי בעת קריסתה של קיסרות השולטת על כל האנושות, על הקמת קיסרות חדשה מחורבותיה של הקיימת דרך מוסד למחקר אנציקלופדי כביכול.  ההתחלה הצנועה של המוסד מעמידה אותו בפני סכנות ומשברים שכולם נחזו מראש ושבהתגברותו עליהם הוא מתחזק ויוצר את הבסיס לקיסרות השנייה. אלא שבדרך הוא נתקל בגורם בלתי צפוי בדמות מוטנט הגוזל ממנו את שלטונו. התגברותו על המוטנט מעמידה אותו מול המוסד השני שנוצר על מנת לווסת את פעולותיו. סיפור המוסד פשטני אולי בסטנדרטים של היום אבל הוא מרתק ומהנה ובצדק זכה בהוגו חד פעמי על סדרת המד"ב הטובה בכל הזמנים.

"האלים עצמם" (הוצאת אודיסיאה) הוא ספר ייחודי בכתיבתו של אסימוב מבחינת מקוריות העלילה וסגנון הכתיבה. מקור אנרגיה חדש הנוצר ע"י חייזרים מיקום מקביל מסכן את השמש, אבל הממסד המדעי והציבור הרחב מסרבים לשמוע על כך מהמדענים המתריעים על כך. עלילה מותחת משולבת בתיאור מקורי של עולם החייזרים מהווה יצירה חד פעמית בקורפוס של אסימוב ובמדע הבדיוני בכלל.

אסימוב כתב כמה סיפורי מד"ב קלאסיים בשנות ה40 וה50. המפורסם שבהם הוא "שקיעה" שנבחר לסיפור המד"ב הטוב ביותר בכל הזמנים לפני חלוקת פרס הנביולה ע"י אגודת סופרי המדע הבדיוני האמריקאית. אבל אני אוהב יותר שני סיפורים אחרים שלו. "השאלה האחרונה" (מופיע ב"מחר כפול תשע", תרגום ראשון בהוצאת מסדה ותרגום שני בהוצאת אודיסיאה וב"כתבי אייזק אסימוב כרך 2", הוצאת מובי דיק) מספר על מחשב שמופנית אליו שאלה כיצד ניתן למנוע את מות היקום במהלך שבעה עידנים. במהלך כל עידן המחשב גדל ביכולתו החישובית עד שהוא ניתק מהיקום ובורא אותו מחדש. ללא ספק אחד הסיפורים המיוחדים בז'אנר, המרחיבים את תודעתו של הקורא לקנה מידה קוסמי. אסימוב ראה בסיפור זה את סיפורו הטוב ביותר.

"תקיעת השופר האחרונה" (מופיע ב"גדול ורחב הוא העולם", הוצאת מסדה ו"כתבי אייזק אסימוב כרך 1, הוצאת מובי דיק) הוא סיפור משעשע על החלטה להחריב את העולם המתקבלת ע"י מועצה שמימית ומעודדת ע"י השטן עד שהיא מסוכלת ע"י אחד המלאכים. תוך כדי כך נוצרת תחיית המתים של האנושות ודמויות היסטוריות קמות לתחייה. סיפור מיוחד במינו המשלב את הפחדים מפני שואה גרעינית של התקופה עם הומור וכושר המצאה שמפתיע שלא הפך לקלאסיקה.

סיפרו הראשון של אסימוב היה רומן שפותח מסיפור שנדחה במגזיני המדע הבדיוני. סיפרו השני היה קובץ מסיפורי הרובוטים שלו שפורסמו במשך העשור שלפני כן בכתב העת Astounding Science Fiction. "אני, רובוט" (תרגום ראשון בהוצאת מסדה בשם "אנוכי הרובוט", תרגום שני בהוצאת כתר) מספר על רובוטים המיוצרים ע"י חברת US Robotics (חברה בשם זה הוקמה לאחר מכן בהשפעת סיפוריו של אסימוב) כפופים לשלושה חוקים המיועדים לשרת את האנושות ולהגן עליה מפניהם. הסיפורים עוסקים בתקלות ביצור הגורמים לסטייה משלושת החוקים ובמחקר הסיבות לתקלות הללו. הספר היה לאחת הקלאסיקות הראשונות של המדע הבדיוני ויצא במהדורות רבות כולל מהדורה מיוחדת לצבא האמריקאי.

ג'ון סלאדק כתב כמה סאטירות על סיפורי הרובוטים. אחת מהן פורסמה בפנטסיה 2000 (גליון 8). אחרת היא הרומן "טיק-טוק" (הוצאת עם עובד). רובוט המגלה שהוא יכול לעשות כרצונו מבצע רציחות, גורם למהומה ומתעשר. לאחר מכן הוא נבחר לתפקיד סגן נשיא ארה"ב. סלאדק מעמיד למבחן את שלושת החוקים של אסימוב ושולל את אפשרותם המעשית ע"י גיבור חסר מעצורים בעל אבחנה חדה ויכולת ניתוח.

על סף הספרות הכללית

המדע הבדיוני עוסק בדרך כלל בשאלות הרות גורל הנוגעות לחברה ולמין האנושי בכללותו אבל הוא יכול, כמו הספרות הכללית, לעסוק גם בתחום האישי מתוך זווית ראיה ספקולטיבית. בחלק זה נידונות שתי יצירות כאלו, הראשונה שבהן הפכה לקלאסית מחוץ לז'אנר והשנייה הושפעה ממנה וגם לא נקראת בהכרח כיצירה ז'אנרית. שתי יצירות אלו מוכיחות את רבגוניותו של המדע הבדיוני ואת חיוניותו גם לזרם הכללי של הספרות.

ב1959 פורסם במגזין לפנטזיה ומדע בדיוני (שפנטסיה 2000 היה מעין גרסה ישראלית שלו) סיפור מאת מחבר אלמוני בשם דניאל קיז שנקרא "פרחים לאלג'רנון". הסיפור המיוחד במינו הפך במהרה לקלאסי, זכה בהוגו, נבחר למקום שלישי ע"י אגודת סופרי המד"ב האמריקאית במשאל הסיפורים שפורסמו לפני חלוקת פרסי הנביולה וגם תורגם לעברית שלוש פעמים. כמה שנים לאחר מכן הורחב הסיפור לרומן שהיה מועמד להוגו וזכה בנביולה במשותף עם "בבל-17" של סמואל דילייני. הספר שתורגם פעמיים לעברית ("צ'רלי" בהוצאת מסדה, "פרחים לעכבר לבן" בהוצאת מובי דיק) מרחיב את סיפורו של צ'רלי גורדון, אדם מוגבל מנטלית שעובר ניסוי מדעי המעניק לו אינטליגנציה גבוהה. ייחודו של הסיפור הוא בצפייה בתהליך שעובר צ'רלי דרך עיניו שלו מתחילת דרכו העילגת דרך התעלותו לגבהיי אינטליגנציה מעל כל אדם אחר ועד להתרסקותו כתוצאה מכישלון הניסוי. תוך כדי כך מוצגת סביבתו החברתית הלועגת למוגבלותו, המורה שלו המגלה אמפטיה כלפיו ועכבר ניסויים שעמו הוא מתיידד. יצירה מפעימה ומרגשת שהפכה לקלאסיקה גם מחוץ לז'אנר המדע הבדיוני. דניאל קיז כתב עוד כמה יצירות אבל כמו מה שקורה למי שכותב יצירה חד פעמית הוא תמיד ייזכר כאיש של יצירה אחת.

אליזבת מון כתבה את "מהירות החושך" (הוצאת גרף) בהשפעת "פרחים לאלג'רנון" וגם בהסתמכות על בנה האוטיסט. גיבור הספר, לו ארונדייל, הוא אוטיסט המנהל קריירה מוצלחת בחברה המאפשרת לו ולדומיו עבודה בתנאים המתאימים להם. ניסוי חדשני המיועד לביטול האוטיזם מעודד ע"י מנהל בחברה העוין אותם, מה שגורם להתלבטויות בקשר לנחיצות הטיפול שישנה גם את אופי המטופל. סיפור המסופר ברגישות מנקודת מבטו של הגיבור הראשי הוא הישג ייחודי בז'אנר המד"ב שלא בכדי זכה בפרס הנביולה.

הגל החדש

הגל החדש שהגיע מבריטניה לארה"ב הזרים בשנות ה60 וה70 לז'אנר המד"ב דם חדש ע"י הרחבת סגנונות הכתיבה והתכנים שנוצרו במסגרתו. סופרים מרכזיים שכתבו בגנון זה נידונו בחלק הקודם ואילו כאן מוצגים שני מחברים יהודים אמריקאים ששכללו את כתיבתם בהשפעתו ואחד מהם אף יזם את האנתולוגיה שייצגה אולי יותר מכל זרם זה.

רוברט סילברברג שבתחילת קריירת הכתיבה שלו כתב סיפורים בנוסח המקובל של המד"ב בשנות ה50 היה אחד מהסופרים שעברו לכתוב בסגנון הגל החדש בשנות ה60 וה70. יצירתו הטובה ביותר מאותה תקופה היא "כנפי לילה" (הוצאת עם עובד) המספרת על האנושות המחולקת לגילדות לאחר חורבן שעברה. פלישת חייזרים המאיימת על כדור הארץ מביאה את גיבור הספר למסע שבמהלכו יגלה את עברו האפל של כדור הארץ ביחס לחייזרים ודרך חדשה לגאולה ברוח העידן הפסיכדלי.

מיצירותיו המאוחרות אהוב עליי במיוחד סיפרו "גילגמש המלך" (הוצאת עם עובד). זהו עיבוד סיפורי לאפוס העתיק ששרד במקורות שונים ומשלימים זה את זה. סילברברג מאחד את כל המקורות לסיפור אחיד וקוהרנטי המורכב מיסודות פנטסטיים וריאליסטים. הרקע של סילברברג בארכיאולוגיה מנוצל היטב להצגת מסופוטמיה העתיקה על אורח חייה, אמונותיה וההיסטוריה שלה.

בפנטסיה 2000 פורסמו שני סיפורים יפהפיים של רוברט סילברברג. הגיבור של "ריקוד השמש" (גיליון 4) הוא אמריקאי ממוצא ילידי הנרדף ע"י הזיכרונות של הטבח שבוצע בבני עמו. הנראטיב מסופר לסירוגין בגוף ראשון, שני ושלישי. למרות שהסיפור לא זכה בפרסים הוא הפך לקלאסיקה של הז'אנר.

"ישמעאל מאוהב" (גיליון 6) מספר על דולפין המסכל מעשה חבלה במכון המחקר שבו הוא חי ומתאהב בחוקרת שלו. סיפור מקסים ומרגש על מין אינטליגנטי לא פחות מהאדם.

הרלאן אליסון שהתחיל לכתוב בשנות ה50 עבר כמו חברו רוברט סילברברג לכתוב בסגנון "הגל החדש" כשזה הגיע מבריטניה לארה"ב. לשונו המשולחת והתנהגותו הפרועה היקנו לו את תדמית "הילד הרע של המדע הבדיוני" אבל אופיו האישי שלא היה מהנעימים ביותר לא הטיל את צילו על איכות כתיבתו. בתקופתו הטובה ביותר הוא כתב סיפורים שזכו בפרסים ופורסמו בעברית באנתולוגיות ההוגו וב"פנטסיה 2000". אבל רק קובץ סיפורים אחד שלו תורגם לעברית. "לראות" (הוצאת מסדה) כולל מגוון של סיפורים הכתובים בסגנונו האוונגרדי לתקופתו של אליסון. מנעד הסיפורים נע בין סוריאליזם, אימה ונראטיב סיפורי "קלאסי" בשילוב עם אמירותיו הנוקבות והנזעמות של אליסון על תרבות ההמונים והטמטום החברתי הנגרם בעטיה. ספר שרבים מאוד אוהביו בגלל קיסמו הרב.

ב1967 הוא תרם את התרומה הגדולה ביותר ל"גל החדש" באנתולוגיה "חזיונות מסוכנים" (הוצאת אופוס) שאותה יזם וערך. האנתולוגיה כוללת 33 סיפורים שלא פורסמו לפני כן, מאת סופרים ותיקים ומוערכים וסופרים חדשים ובלתי מוכרים. הקו המאחד שלה היה שימוש בז'אנר להצגת נושאים וגישות חדשים בצורה בוטה שנועדה לזעזע. בזמן אמת הסיפורים, שכמה מהם זכו בפרסים, אכן עשו רושם רב בז'אנר ושינו את תחום המד"ב. אבל האנתולוגיה איבדה את חדשנותה לאחר שגישתה נטמעה. אנתולוגיית ההמשך שיצאה לאור 5 שנים לאחר מכן והייתה לא פחות טובה, כבר לא יצרה את אותו הרושם וניסיונו של אליסון להוציא אנתולוגיית המשך שיועדה להתפרסם בשלושה כרכים ולכלול רומן שלם לא יצא לפועל בגלל נטייתו של אליסון לריב עם עמיתיו.

הרפתקאות בחלל ובזמן

הוגו גרנסבק, מייסדו ועורכו של מגזין המד"ב הראשון Amazing Stories (1926), חשב בעיקר על סיפורים המתארים המצאות של גאדג'טים טכנולוגיים או מזהירים מפני סכנות שנבעו מחוסר אחריות של מדענים מטורפים. אבל קוראיו העדיפו סיפורים על הרפתקאות בחלל, מלחמות בחייזרים ומסעות בזמן, והעדפתם קבעה את תכני החומרים שפורסמו במגזין ובז'אנר בכלל לשנים רבות. במהלך השנים השתפרה רמת הכתיבה של יצירות מן הסוג הזה, בעיקר בהשפעת "חולית" (ספר שאינו מהאהובים עליי ולכן לא נדון כאן), ויצירות כאלו נכתבות עד היום ומזוהות ע"י רבים לטוב ולרע כמייצגים העיקריים של הז'אנר. בחלק זה נידונים חמישה מחברים שכתבו במהלך כמה עשורים בין השאר גם יצירות כאלו והוכיחו שגם בהן ניתן להגיע למגוון תוכני וסגנוני ולהעשיר את הז'אנר ללא חזרה על הקיים והנדוש.

פול אנדרסון היה סופר פופולרי מאוד בימי חייו ואילו כיום הוא נשכח, וחבל שכך. טווח יצירתו משתרע מפנטזיה טהורה עד למדע בדיוני קשה, אבל נדמה שהוא ידוע ביותר בהרפתקאות החלל שלו. "ספר הארץ" (הוצאת כתר) הוא קובץ סיפורים המתאר את מעלליהם של שני סוחרי הליגה הפולסוטכנית, ניקולאס ואן רין ודייוויד פולקיין, הפועלים במרחבי החלל למען הגדלת ריווחיהם ותוך כדי כך גם עוזרים לחלכאים והנדכאים.  כפי שנכתב על עטיפת הספר, סיפורים אלו מתאפיינים בדמיון מופלג, עושר ססגוני, שילוב מושלם של מדע ועלילה מרתקת ונגיעה בשאלות היסוד של הקיום האנושי והלא אנושי. לעברית תורגמו רבים מסיפוריו הקלאסיים שזכו בפרסים אבל אני רוצה לציין את "האיש שבא מוקדם מדי" (פנטסיה 2000 מס' 32). זהו סיפור מסע בזמן, בין השאר מענה על "ינקי מקונטיקט" של מארק טוויין, על חייל אמריקאי מזמן המלחמה הקרה הנקלע לתקופה הוויקינגית. הסיפור מתאפיין בתיאור מדויק של התקופה ובקונפליקט בין התפיסות המודרניות שלנו לתפיסות שרווחו בעבר וככזה הוא הישג של תצוגת גבולות המנטליות הצרים של תודעת האדם בנוסף להיותו סיפור מרתק.

לארי ניבן עזב את לימודיו שלאחר שגילה אוסף גדול של מגזיני מדע בדיוני בחנות לספרים משומשים. כתוצאה מכך הוא הפך לסופר "המד"ב הקשה" הבולט ביותר. הוא כתב כמה רומנים חשובים אבל אני מעדיף את סיפוריו הקצרים. "כוכב ניוטרון" (הוצאת כתר) כולל סיפורים המתרחשים בסדרת "המרחב המוכר" של ניבן שבה בני אדם וחייזרים מגזעים שונים עוברים הרפתקאות שונות במרחבי החלל. שרשרת הסיפורים יוצרת אפוס על התיישבות האדם ביקום, יחסיו עם הגזעים השונים הנמצאים בו ומאבקיו הפוליטיים. נושא זה שהיה מרכזי במדע הבדיוני במשך עשרות שנים הוחיה על ידי ניבן בדיוק בזמן שנראה שעבר זמנו. "הזרוע הארוכה של גיל המילטון" (הוצאת כתר) מתרחש גם הוא ב"מרחב המוכר" וכולל 4 עלילות בלשיות שבמרכזן עומד בלש בעל זרוע מלאכותית עם יכולות של טלקינזיס. העלילות הבלשיות פותחות בפני הקורא תמונה עתידנית מפורטת של המצאות טכנולוגיות מבריקות, מנטליות חברתית חדשה הנוצרת כתוצאה מבעות העולם המתואר ועולם של פשע הנוצר כתוצאה מההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות החדשות.

גרגורי בנפורד הוא אחד מהסופרים המרכזיים של המד"ב הקשה. הוא כתב כמה סדרות אבל אחד הספרים הטובים ביותר שלו הוא רומן שעומד בזכות עצמו. "נופזמן" (הוצאת כתר) מספר על שואה אקולוגית והתפרקות חברתית בכדור הארץ בסוף המאה ה20. קבוצת מדענים שולחת שדר אזהרה לעבר שאותו מקבל בתחילת שנות ה60 פיסיקאי צעיר. ניסיונותיו לשכנע את עמיתיו באמיתות השדר נתקלות באי אמון ובלעג. רומן עשיר הכולל אפיון דמויות אמין, עלילה מרתקת ותיאור מפורט של סוגיות מדעיות ואקולוגיות שזכה בנביולה.

הצד הקליל יותר של בנפורד מתגלה בסיפור שאותו כתב ביחד עם דייוויד ברין, "פריז הכובשת" (פנטסיה 2000 מס' 45) שבו מתאר לא אחר מז'ול ורן את פלישת בני המאדים מ"ממלחמת העולמות" של וולס לפריז. בהתאם לדייקנותו המדעית של המספר ולמקצועם המדעי של המחברים משובצות בסיפור הערות מדעיות על המצב המתואר וסיומו משעשע להפליא.

בשנות ה70 וה80 היה ג'ון וארלי הסופר המקורי והמצטיין ביותר, ביחוד בתחום הסיפור הקצר. קובץ הסיפורים שלו "גילוי עיניים" (הוצאת זמורה ביתן) כולל סיפורים על נווד שנקלע למושבת עיוורים, אדם שנכלא בגוף אחר, אמן היוצר סערות כרצונו, פשיטה אווירית של נוסעים בזמן, שיבוטים שבהם מוקלטים זיכרונות בבנק, מושבות בחלל ועוד, כולם כתובים ביד אמן. הרומן הראשון שלו, "קו החירום של אופיוקי" (הוצאת זמורה ביתן), שייך לסדרת "שמונת העולמות" שלו שאליהם הוגבלו בני האדם לאחר שחייזרים השתלטו על היקום. גיבורת העלילה מצטרפת לתנועה פוליטית הנאבקת באותם חייזרים ולאחר שגילתה את מזימתם להגלות את האנושות מהגלקסיה הביתית שלה היא מזהירה אותה בעזרת חבריה ושיבוט שלה. הסיפור המותח ורב התהפוכות פורש בפני הקורא תמונה מפורטת של העולם המתואר בסדרה ומהווה גשר בין סיפור הקצרים מאותה סדרה לרומנים הבאים שנכתבו עליה.

קוני ויליס היא סופרת עטורת פרסים שחלק מספריה וסיפוריה עוסק במחלקת מחקר היסטורית של מסע בזמן באוניברסיטת אוקספורד. הרומן הבולט בסדרה זו הוא "ספר יום הדין" (הוצאת אופוס) הקודר אבל יש לה גם בסדרה זו כמה יצירות קלות יותר. הסיפור "משמרת אש" (בתוך הקובץ "ארץ לא נודעת" בהוצאת כתר) מספר על אחד מחברי המחלקה החוזר בזמן לתקופת הבליץ על לונדון, שם הוא נקשר רגשית לאנשים הסובלים מהפצצות הגרמנים וזה מסכן את עתידו במחלקת המחקר. סיפור מרגש שזכה בהוגו ובנביולה. "מלבד הכלב" (הוצאת זמורה ביתן) הוא מחווה ל"שלושה בסירה אחת". עלילה קומית סבוכה המתרחשת במהלך מסע בזמן לתקופה הוויקטוריאנית שבה מעורבים תעלומות, תהיות פילוסופיות וסיבוכים מדעיים מאיימת לשנות את ההיסטוריה המוכרת ואת ניצחונה של בריטניה במלחמת העולם השנייה עד להתרה ולסוף הטוב. ספר מהנה ומשעשע בנוסח הספרות האנגלית הפופולרית הקלאסית הוא תוספת מבורכת לז'אנר המדע הבדיוני.

היצירות הנשכחות

לסיום הסקירה, מוצגות שתי יצירות מאוד אהובות עליי מאת שני סופרים לא מרכזיים בז'אנר. לא מצאתי אזכור שלהן בשום רשימה של יצירות המד"ב החשובות או המומלצות, אבל שום סקירה של היצירות האהובות עליי לא תהיה שלמה בלעדיהן.

רוב סיפוריה של זנה הנדרסון שייכים לסדרת "העדה" שלה שכונסו בספר "הנידחים" (הוצאת עם עובד). הסיפור הראשון מתוכם, "אררט", פורסם בפנטסיה 2000 גיליון 15. חבריה של אותה עדה הם חייזרים שנקלעו לכדור הארץ לאחר שעולמם הושמד. בגלל יכולותיהם השונות כגון ריחוף, טלפתיה, טלקינזיס וריפוי, הם נחשבים למוזרים בעיני בני האדם ולכן הם נאלצים להסתיר אותם. כתיבתה ההומניסטית של זנה הנדרסון העוסקת בחריג ובשונה הושוותה לכתיבתו של קליפורד סימאק והיוותה השפעה על כתיבתו של בן דתה המורמונית אורסון סקוט קארד.

המגזין "קוסמוס המבחר של אסימוב" (גרסה ישראלית קצרת ימים של Asimov's Science Fiction Magazine) היה ההתוודעות הראשונה שלי לז'אנר המדע הבדיוני. בלטו בו שלושה מסיפורי "עולם הקרקס" של בארי לונגייר. מסופר בהם על שליח מפדרציה כוכבית הנשלח להזהיר תושבי כוכב לכת מפני כיבושו ע"י פדרציה אויבת ולשלב אותו בברית כנגדה. אלא שמתברר שהכוכב הוא מושבה של אמני קרקס שנקלעה אליו ואין לו ממשלה מרכזית שאתה ניתן לבוא בדברים. כל אחד מהסיפורים מסופר מנקודת מבט שונה בשילוב של מתח והומור. בסדרה יצאו שלושה ספרים באנגלית המספרים גם על המאורעות שקדמו לסיפורים המתוארים וכיצד נוצרה חברת הליצנים בכוכב. בארי לונגייר כתב עוד כמה סדרות כולל סיפור זוכה הוגו ונביולה באחת מהן אבל למרבה הצער לא תורגם עוד לעברית.

***

בשני חלקיה של הסקירה הצגתי סופרים שונים שכתבו בתקופות שונות, במקומות שונים, בסגנונות שונים ועסקו בנושאים שונים. סופרים מרכזיים רבים, בעיקר מהעשורים האחרונים, כמובן לא נסקרו כאן אבל ברשימה גדולה זו, שמבוססת על טעם אישי, הוצג מגוון גדול והצצה למלוא פניו של ז'אנר המדע הבדיוני. יותר מכל ז'אנר אחר, המד"ב שיקף את בעיותיו של המין האנושי בזמנים משתנים מצד אחד, והיה חלוץ בהצגת רעיונות חדשים הנוגעים לבעיות אלו מצד שני.