עוד סיפור אהבה

עוזי וייל                                              23.12.2021

עוזי וייל הוא סופר, מתרגם ותסריטאי. בין שפע יצירותיו הוא נמנה עם הכותבים הראשיים של סידרת הטלוויזיה "החמישייה הקאמרית" וכתב פרקים לסידרה "בטיפול". ספרו האחרון, "האיש שמחק את העולם" יצא בהוצאת כתר ב-2020, ומשלב בין פנטזיה לאוטוביוגרפיה.   מה הקשר בין חגיגות המאה למדינת ישראל לבין אנדרואיד בדמותו של היטלר? ומה לזה ולאהבה? התשובות בסיפור שלפניכם, אשר התפרסם בקובץ הסיפורים "אושר", בהוצאת מודן.

---

1. חודש לפני יום העצמאות, 2048

המדען הראשי של מכון וייצמן נשם עמוק, והפעיל את המתג הסודי בגב של ההיטלר.

         ההיטלר מיצמץ. ושוב מיצמץ. ואז פקח את עיניו והביט בסובבים.

         אחרי שניה של שקט הוא אמר, בגרמנית: "איפה אווה? איפה הבונקר? מי אתם? איפה אני? ולמה בחוץ כזה שמש? גוט אים הימל, איזה שמש מסנוור."

         והשתתק שוב. והמדען הראשי של מכון וייצמן הסתובב לאחור, ואמר לעוזרו האישי: "לך תתקשר לראש הממשלה. תגיד לו, ההיטלר פועל."

2. פעמוני המאה

וראש הממשלה? היה בעננים.

         כי המצב, חודש לפני יום העצמאות המאה של מדינת ישראל, היה די חרא, והמורל בהתאם. וזאת למרות שראש הממשלה הבטיח שאו-טו-טו מגיעים להסדר קבע עם הפלסטינים, ולמרות שכבר שלושה חודשים רצופים לא היו פיגועים, ולמרות שארצות הברית הבטיחה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ברגע שנצא מלבנון – כן, נו, היה איזה חלון הזדמנויות להיכנס לשם עוד פעם וניצלנו אותו – ולמרות ששבוע קודם, בטקס רב רושם, הוחזרו גופות החיילים שנהרגו במבצע "קידוש השם" (או כמו שקראו לו בעיתונים, "כיבוש קבר ברוך גולדשטיין") – למרות כל זה, איכשהו המורל לא התעלה לגבהים הזכורים לטוב מלפני חמישים שנה, בזמן חגיגות היובל.

         ובישיבה סודית של מטה חגיגות המאה אמר ראש הממשלה: "אל"ף כל, אני מכחיש שהמורל בירידה. ושנית כל, חייבים להרים את המורל עד ליום העצמאות. חייבים!"

         ומזלו, מזלו הטוב, מזלו המדהים, שבמקרה באותו יום הגיע אליו המדען הראשי של מכון וייצמן, לבקש עוד תקציב לחקר האיידס.

         כשראש הממשלה גמר להשתנק מצחוק מהבקשה, הוא אמר: "אל"ף כל, אני מכחיש שצחקתי. ובי"ת כל, אולי אתה ממציא לי משהו לחגיגות המאה?"

         "ממציא?" – אמר המדען הראשי בחשד מה – "אולי תדבר עם מכון וולקני? שמעתי שהם מפתחים תפוז בטעם אשכולית."

         "תפוז בטעם אשכולית… זה לא בעצם אשכולית?" תמה ראש הממשלה.

         "כן. נו?"

         וראש הממשלה נד בראשו בעוצמה השמורה רק לראשי ממשלות, ואמר: "עזוב אותי מהם. אני צריך משהו מדעי, אבל ישראלי. משהו מהפכני, אבל עם שורשים. אולי משהו שקשור לשואה?"

         "לשואה?" שאל המדען הראשי במבוכת מה.

         "תפסיק לחזור אחרי!" דרש ראש הממשלה. "אתה יודע שלא נשארו יותר ניצולים, לא נשארו יותר נאצים, אנשים כבר הפסיקו להתעניין."

         "טוב, בכל זאת," אמר המדען הראשי, "זה היה לפני מאה שנה."

         "מעניין את הסבתא שלי!" דפק ראש הממשלה באגרופו (הרך) על השולחן. "רק השבוע באו בני נוער לבקר במשכן רעיית ראש הממשלה. אני אומר להם, ילדודס, תדעו לכם שלוותר על ההתיישבות בקבר יגאל עמיר זה לחזור לגבולות אושוויץ! אתה יודע מה הם אמרו לי?"

         "אה… תן לי לחשוב…"

         "זאת היתה שאלה רטורית, אידיוט," דפק לו ראש הממשלה עם הסיגר על המצח. "הם אמרו לי: אושוויץ זה בכלל לא בארץ. ראית חוצפנים?"

         "אבל אדוני ראש הממשלה, אושוויץ זה באמת לא בארץ."

         "לא?"

         המדען הראשי נד בראשו לשלילה. וראש הממשלה נאנח, והדליק את הסיגר שלו בגפרור שהצית על מצחו של המדען הראשי. "אתה רואה – זאת בדיוק הבעיה! אנשים שוכחים את מורשת השואה. חייבים, חייבים, חייבים לעשות משהו!"

         ואז, בהבזק מרגש של אינטואיציה, כזה שיש רק למדענים ראשיים ולנשים, עלה רעיון במוחו של המדען הראשי של מכון וייצמן.

         והוא אמר: "מה עם האנדרואיד?"

3. הסבר מדעי:

לא שלא היו אנדרואידים כבר קודם. היו, והם נראו כמו מכונות כביסה מהלכות, ושימשו בעיקר בתור סבלים שיודעים חשבון, מה שעשה אותם אידיאלים לקניות בשוק הכרמל. האנדרואידים הראשונים של מיקרוסופט הופיעו כבר עשר שנים קודם, והתאפיינו בכך שכל משפט שני שלהם היה: "יישום זה ביצע פעולה לא חוקית, והוא ייסגר." אבל בשקט בשקט, במרתפי מכון וייצמן, עבדו בכירי מדעני ישראל על האנדרואיד און-ליין הראשון.

         בעזרת תקשורת לוויינים מיקרו-סלולרית, מולטי-אורגזמית (אם כי לתכונה האחרונה עוד לא מצאו שימוש מדעי), האנדרואיד און-ליין הראשון היה מחובר לאינטרנט. כל הזמן. מה שפתח לו צוהר לא רק למגוון רחב יותר של הבעות פנים, אלא גם למאגר המידע הגדול ביותר בתולדות האנושות. האנדרואיד און-ליין היה הכל: כל ההיסטוריה, המתמטיקה, האמנות, והפילוסופיה מאז היות האדם, ועוד מליון שלוש מאות אלף חמישים ושבעה סרטי וידאו של פמלה אנדרסון מוצצת. חמישים ושמונה. חמישים ותשע.

         הוא היה השואה.

         הוא היה התקומה.

         הוא היה ארבעים שנה במדבר, וגם שישים שנה רצופות של ג'יי לנו.

         הוא היה הכל, ורק את ההחלטה איזה פרצוף לתת לו השאירו לסוף. עד שלמדען הראשי של מכון וייצמן באה ההברקה הגדולה: לעצב אותו בדמותו של אדולף היטלר.

         לא רק הפרצוף והשפם: האופי, ההסטוריה האישית, השנאה ליהודים, השאיפות האמנותיות המתסכלות, המיניות המודחקת.

         כל הזיכרון המצטבר של האיש הזה, כולל הפרטים השוליים ביותר, עד הרגעים האחרונים בבונקר.

         וכשהדליקו אותו, הם לא סתם חיברו מכונה לחשמל. הם החזירו את אדולף היטלר לחיים. וכל זה בשביל להוציא אותו להורג, לעיני כל עם ישראל, בשידור חי, במופע המרכזי של חגיגות המאה לעצמאות ישראל.

4. ובינתיים, במרתפי מכון וייצמן:

"נו," שאל ראש הממשלה, "פועל?"

         ההיטלר הביט בו בענין. הוא קם והושיט את ידו. "היטלר אדולף. נעים מאוד."

         ראש הממשלה קפץ אחורה כנשוך נחש.

         "זה בסדר," אמר המדען הראשי, "הוא לא עושה כלום."

         "מה זאת אומרת הוא לא עושה כלום," אמר ראש הממשלה, "הוא היטלר."

         "נו, כן," משך המדען בכתפיו. "זה לא אומר שהוא רוטווילר."

         "רגע, רגע," מיחה ראש הממשלה, "מה פתאום הוא מדבר עברית?"

         "אינטרנט," הסביר המדען הראשי. "היטלר, תגיד משהו מביאליק."

         "נקמת ילד קטן לא ברא השטן," ציטט ההיטלר אחרי שסרק את האתר של בית ביאליק תוך 0.2 שניות. "צילי וגילי בובותיים. כולם נשא הרוח, כולם סחף האור – "

         "הבנתי, הבנתי," רטן ראש הממשלה. "אה… מר היטלר, אתה יודע למה אתה כאן?"

         "כן," אמר ההיטלר בכובד ראש. "ואני חושב שאתם צודקים לחלוטין. ליבי עם העם היהודי לדורותיו."

         "סליחה?" פער ראש הממשלה את שתי עיניו.

         המדען הראשי לקח אותו הצידה, והסביר: "אתה חייב להבין – הוא יודע הכל. כל מה שקרה אחרי המלחמה, כל ההרס והחורבן של גרמניה. הוא יודע שהיום תורת הגזע נחשבת בדיחה מדעית. והוא מאוד מעריץ את הישגי מדינת ישראל בכל שנותיה. הוא חושב שזה נהדר. ביחוד ההתנחלויות ובית"ר ירושלים. זה שינה את כל מה שהוא חשב על היהודים."

         "הוא היטלר!" צעק ראש הממשלה בזעם. "פתאום הוא אוהב יהודים? רק זה מה שחסר לי!"

         "אה… זה אפילו יותר גרוע ממה שאתה חושב," אמר המדען, כולו התנצלות כנה. "הוא רואה את האיום הגדול לתרבות המערבית דווקא מכיוון האיסלאם הקיצוני."

         עיניו של ראש הממשלה הצטמצמו לשני חריצים קטנים.

         "אל תגיד לי…" לחש.

         "אני חושש שכן," אמר המדען ונאנח. "הוא נגד ערבים עכשיו."

5. בעיה

"פאק.

"פאק מי.

"פאק פאק פאק פאק!"

         ראש הממשלה הליט את ראשו בין שתי ידיו, אולם ברגע שנפתחה הדלת אמר במהירות: "אני מכחיש שאמרתי מלים גסות באנגלית!"

         ורק אז ראה שזה מנחם, שר ההסברה. "אה, זה אתה," אמר וחזר להליט את פניו בידיו: "פאק פאק פאק מי!"

         "מה קרה, חמוד?" שאל אותו שר ההסברה, "תסביר למנחם, תסביר."

         "ההוצאה להורג," נאנח ראש הממשלה, ומיד הכחיש שנאנח. "זה לא הולך כמו שחשבנו."

         "אבל הכל מוכן!" התפלא מנחם שר ההסברה. "הכסא החשמלי מחובר. משי קליינשטיין תשיר התקווה. מה הבעיה?"

         "מה הבעיה?" רתח ראש הממשלה, "הבעיה שאנשים מתחילים לחבב את הבנזונה האלקטרוני הזה. ראית אתמול חדשות? "

         "לא," אמר שר ההסברה, "הייתי ביום השנה לזכר דנה אינטרנשיונל."

         "אז הפסדת. הוא הקסים את כולם. הוא הודה שטעה טעות איומה, ושאין לו בעיה למות כדי לכפר על זה. וזה עוד כלום: אחר כך הוא אמר שיש לו רק בקשה אחת, וזה שניזהר מהערבים, ולא נסמוך על אף מלה שלהם, כי הם גזע לא מי יודע מה."

         "נו," משך שר ההסברה בכתפיו, "אז מה? במילא כל מי שמצביע בשבילך חושב ככה."

         "יופי!" רתח הראש, "ואני זה שהתחייבתי להוציא להורג את הגיבור החדש שלהם!"

         "אהה."

         "אני מכחיש שאמרת אהה," אמר ראש הממשלה.

         "אתה לא יכול להכחיש דברים של מישהו אחר," הסביר לו שר ההסברה, "רק של עצמך."

         "אהה," אמר ראש הממשלה, וחזר להליט את פניו בכפות ידיו. "מה עושים?"

         "צריך משהו… משהו חזק…" עיניו של שר ההסברה התערפלו לרגע. "משהו רגשי, עצוב, שיחזיר אותם לפרופורציות."

         "כבר היקרנו את רשימת שינדלר לפני הבחירות, פעמיים," רטן ראש הממשלה.

         "לא, משהו הרבה יותר… תגיד," – אורו לפתע פניו של השר – "אולי יש למכון וייצמן עוד אנדרואיד כזה?"

         שבועיים ימים עבדו במכון מסביב לשעון.

         את העיניים הם עשו שחורות, גדולות. ועצובות.

         את החיוך – עדין, נוגע ללב. ועצוב.

         את הגוף – שברירי, נערי כשהיה. ועצוב. מאוד עצוב.

         ובתום השבועיים הללו הם חיברו את אנה פרנק לחשמל.

6. זזזזט – ועיניה נפקחו:

"ובכל אני מאמינה שיצר לב האדם טוב מנעוריו," אמרה האנה פרנק. "שלום. מי אתם?"

         הם נתנו לה לסרוק את  מרחבי האינטרנט בשקט, ותוך שעה ורבע היא היתה מעודכנת.

         "וואו," אמרה. "אני לא מאמינה."

         "כן," אמר לה המדען הראשי. "מדהים מה שהמדע יכול – "

         "לא יאמן!" קראה בהתרגשות, "איזה חתיך ליאונרדו די קאפריו!"

7. היא כבשה אותם:

כבשה? הממה אותם. האנה פרנק היתה הצלחת העשור. היא הופיעה בשמונה תוכניות טלוויזיה ביום, מספרת את סיפורה הקורע לב. לא עבר שבוע והעולם כולו נפל לרגליה. מברקים מכל קצווי תבל דרשו לחשמל את הגרמני הקטן. השיא היה בתוכנית מיוחדת בה התארחו שני האנדרואידים, זה מול זה. היא היתה כל כך יפה ועצובה, שאפילו ההיטלר נשבר ובכה בשידור חי.

         "סליחה," הוא אמר, "סליחה. אני לא מאמין שהייתי כזה חרא בנאדם."

         "לא נורא," היא ניחמה אותו, "העיקר ששנינו כאן ושום דבר לא קרה."

         וכל שאר התוכנית הם ישבו והחזיקו ידיים.

         ראש הממשלה חיכך את ידיו בהנאה, וכיבה את הטלוויזיה. הוא אמר לאשתו: "מותק, העסק גמור. אנשים באקסטזה. מחר אנחנו גומרים על היטלר."

         ואשתו יצאה מהמקלחת כשמגבת לגופה ואמרה: "תגיד, ומה תעשו עם האנה פרנק?"

         "באמת בעיה," אמר. "אנחנו חייבים למצוא לה איזה שימוש."

         "אולי שגרירה?"

         "אין איפה," אמר. "לפני הבחירות הייתי צריך לעשות טובה לכמה אנשים."

         "אבל יש הרבה מדינות," ניסתה אשתו.

         "היו הרבה אנשים," סגר ראש הממשלה את הדיון.

         "חבל," אמרה אשתו וישבה לסרק את שיערה מול המראה. "תגיד, מה קורה מחר אחרי ההוצאה להורג?"

         "מסיבה ענקית אצלנו בבית."

         "טוב שאתה אומר לי!" הסתובבה אליו בכעס. "אתה יודע כמה עבודה זה? אני חייבת שלושה עובדים מחר על הבוקר."

         "מותק, את יודעת איך זה תקנות התקשי"ר," התנצל ראש הממשלה, "אסור לי."

         "אז אולי תבקש מהאנה פרנק? במילא אין לה מה לעשות מחר. היא יכולה לשטוף כלים קצת. לעשות רצפה. אולי אפילו לבשל משהו מהאינטרנט."

         ראש הממשלה נעצר במקומו באחת. "מותק," אמר אחרי כמה שניות, "את גדולה."

8. ומיד…

כן, מיד הוא התקשר למדען הראשי של מכון וייצמן, והורה לו לפתוח פס יצור של אנות פרנק לצורכי משק בית.

         "זה רעיון ענק!" התלהב ראש הממשלה, "אנחנו נעשה מליארדים! אין בית אחד בעולם שלא הזיל דמעה בשבוע האחרון. מי לא ישלם אלפיים דולר בשביל משרתת אנה פרנק, אצלו בבית?"

         "אבל אדוני ראש הממשלה," ניסה המדען, "יכולות להיות לזה השלכות סקסואליות. משרתת, צעירה… אתה יודע."

         ראש הממשלה השתתק וחשב על זה. ואחרי רגע אמר: "אתה צודק. אם ככה – לא פחות מחמשת אלפים דולר החתיכה!"

9. אבל…

אבל בטפשותו, המדען הראשי שלח אי-מייל לסגן שלו ובו פירט את כל התוכנית. והאנה פרנק, איך שקלטה שמדברים עליה דרך האינטרנט, פרצה למחשב של מכון וייצמן וקראה הכל. עוד באותו ערב היא הצליחה להתגנב דרך האבטחה החמורה אל תוך תאו של ההיטלר.

         כשראה אותה, קם על רגליו, נבוך. ואמר: "אנה, חשבתי עלייך כל הזמן. אני באמת מאוד, מאוד, מאוד -"

         "אין זמן לזה עכשיו," אמרה לו. "אנחנו חייבים לברוח."

         "אבל אנה, החלטתי לשלם על פשעי," אמר ההיטלר.

         "אל תהיה אידיוט," אמרה לו. "אתה לא אדולף היטלר! אתה אנדרואיד מסכן שדחפו לו לראש אישיות מוכנה."

         "אבל זאת האישיות שיש לי. אין לי אחרת."

         היא התקרבה אליו והסתכלה לו בעיניים. הוא נאלם דום. ידה התרוממה אל פניו, ונגעה בו בעדינות.

         ואז היא נשקה לו. שפתיה ריפרפו על פיו, וחזרו. הוא הסמיק.

         "אנה…" אמרה.

         "אתה אוהב אותי?"

         "אני… כן, אני חושב."

         "זה העולם שלהם, אדי," אמרה לו. "אנחנו שני פריקים. אותך הם יהרגו, ואותי הם מתכננים להפוך למשרתת."

         "לא!" עיניו נפערו בזעם.

         "זה אני ואתה נגד כולם," אמרה לו האנה פרנק בעיניים דומעות. "בוא. בוא עכשיו!"

10. וככה התחרבן הכל

הסוהרים נכנסו לתאו בבוקר, להוביל אותו לכסא החשמלי, והוא לא היה שם. ואשת ראש הממשלה חיכתה כל הבוקר לאנה פרנק, חיכתה וחיכתה, ובסוף לא היתה לה ברירה אלא לשכור פיליפינית בניגוד להוראות התקשי"ר. וראש הממשלה היה מאוד, מאוד, מאוד מאוכזב, אבל הכחיש את אכזבתו מיד בשלושה ערוצי טלוויזיה במקביל. ורק ערוץ 2, שההוצאה להורג אמורה היתה להתבצע אצלו בשידור חי, התעשת מיד וקיים במקום זה דיון רב-רייטינג בשאלה: "לצאת עוד פעם מלבנון – האם זה אפשרי?" בנוכחות הרמטכ"ל הרב קוקי ש"ך, שר הביטחון הרב פינצ'י עובדיה, ראש השב"כ הרב המקובל ברנדון כדורי, ויוסי ביילין שטען שאולי אפשר.

         והזוג המאוהב?

         ההיטלר צבע את שפמו לבלונד, ונתן לו לגדול. אף אחד לא מזהה אותו יותר. מדי פעם עוצר אותו איזה קשיש ברחוב ואומר: עמיר פרץ? צבעת לבלונד?

         האנה פרנק עשתה קרחת גרעה, קנתה חולצת בטן, הביאה פירסינג בפופיק, ומיד קיבלה עבודה בערוץ הילדים. גם אותה אף אחד לא מזהה.

         הם שכרו בית קטן עם אדמה במושב כושל במרכז הארץ. הם מוכרים ביצים אורגניות בכפול מחיר. אף אחד לא יודע שהביצים שלהם טעימות, כי התרנגולות שלהם אלקטרוניות.

         פעם בשנה הם נוסעים לשבוע נופש באירופה הקלאסית.

         ההיטלר מתרגש מאוד בטיסות.

         הוא מצביע למטה דרך החלון ואומר לה: "הנה בלגיה – פעם היא היתה שלי."