אקליפסה עכשיו

קובי אלדר            4.11.2020

קובי אלדר, תושב עמק יזרעאל, הוא מורה למתמטיקה בהכשרתו, ומכהן כמנכ"ל מכללת אורנים. הוא חובב  מד"ב, ואוהב להרצות על תאוריות קונספירציה בכלל, ועל "תופעת העב"מים והשפעתה על החברה האנושית" בפרט.

גרסה ראשונה של "אקליפסה עכשיו" נכתבה באוקטובר 1996, שלוש שנים לפני ליקוי חמה מלא שחלף מעל אירופה ב 11.9.99. היא הוגשה לתחרות סיפורי מד"ב של "ידיעות אחרונות" ב-1997. הגרסה שלפניכם ערוכה מחדש ומעודכנת, וכוללת בסופה קטע חדש – אפילוג – שלא נכלל בגרסה המקורית.

***

                                                                              "שנת  1999  ושבעה חודשים,

                                                                              מן השמיים יבוא מלך חדש זורה אימה…. "

                                                                                                           נוסטרדמוס 10:72

 

היה קיץ, ואני שנאתי את הקיץ.  עוד יותר שנאתי טיסות בקיץ כשחצי עולם שיוצא לחופשה בגלל החום,  נדחס לתוך שדות תעופה ומטוסים על מנת להגיע למקומות עוד יותר דחוסים. דווקא אז החליט עורך העיתון שבו עבדתי ככתב לענייני איכות הסביבה, לשלוח אותי לחו"ל. ישבתי על גבעה מדרום לקונסטנצה אשר לחוף הים השחור ברומניה, לידי טלפון  לווייני חדיש, מצדדי עוד עיתונאים  מכל מיני חורים בעולם, וכולנו חיכינו לרגע הגדול בשעה  שתיים ושלוש עשרה דקות. או אז אמור להתרחש האירוע השמימי הגדול שיחתום את האלף הזה, ליקוי חמה מלא.

הכול התחיל שבועיים קודם לכן. יוסי העורך  אמר שהוא רוצה שאסע לרומניה לסקר את הליקוי הזה.

“ אני  נאלץ להזכיר לך שאני לא כתב מדעי", אמרתי.

"לא שכחתי",  השיב יוסי.  "אבל אתה יודע רומנית, ורוכב ותיק על אופנוע". 

"מה לכל הרוחות לזה ולליקוי חמה?"   יוסי לא ענה, ושלח את המזכירה לקרוא ליהושע, הכתב המדעי. כבר ראיתי את שמו חתום על כמה מאמרים בעבר, אבל לא ידעתי  שהאיש פשוט ישיש.

"תכירו", אמר יוסי.  לחצתי  את ידו בזהירות מחשש של בריחת סידן קיצונית, ויוסי אמר, "יהושע, תסביר לו".

" אם אדוני מתכוון להסביר לי  מהו ליקוי חמה, אז יש לי מושג  מה זה", אמרתי בשמץ של ציניות.

" אז מה ההבדל בין ליקוי חמה מלא לליקוי חמה טבעתי?" טוב, לא היה לי מושג.

“שמע בחור," אמר יהושע בקול חגיגי משהו. "ב-11 לאוגוסט 1999  יתרחש ליקוי חמה מלא מעל אירופה. זה יהיה הליקוי המלא האחרון במאה העשרים. יעבור מעל מספר גדול של ערים באירופה, ויהיה הליקוי הנצפה ביותר ע"י בני אדם  מאז ומעולם."

 הוא הסתכל עלי לראות איזה רושם הוא עשה עד עכשיו. לא ממש התעלפתי. זכרתי את המורה לטבע שגרר את כל הכיתה החוצה לפני הרבה שנים, נתן לנו זכוכיות מפויחות, ואמר לנו להסתכל דרכן על השמש ברגע מסוים. מי שנורא השתדל כמוני, הצליח לראות איזה "ביס" קטן ושחור בצד של השמש וזהו. כל האחרים חזרו לכיתה עם פרצוף שחור וידיים מלוכלכות. סיפרתי את זה ליהושע.

“הליקוי ההוא היה חלקי, הליקוי הזה יהיה משהו אחר לגמרי." הוא ענה. "השמש תכוסה לחלוטין, ומלבד הילה היקפית המכונה קורונה או 'הילת שמש', היא לא תיראה כלל. יהיה די חשוך, ואפשר יהיה לראות כוכבים באמצע היום".  נו טוב, זה כבר היה משהו שעוד לא ראיתי.

"כמה זמן יימשך העסק הזה?"  שאלתי.

“שתי דקות ועשרים שניות בערך", אמר יהושע.

"שתי דקות? בשביל שתי דקות אתה רוצה לשלוח אותי לחו"ל, ועוד לרומניה?" את השאלה הזאת כבר הפניתי ליוסי.

יהושע המשיך: "הליקוי יתחיל מעל האוקיינוס האטלנטי קרוב לחופי ארצות הברית. כתם של צל מלא בקוטר של כ-112 ק"מ יעבור על המסלול מעל  חבל קורנוול בדרום מערב אנגליה, צפון צרפת, דרום גרמניה, אוסטריה, הונגריה, רומניה, בולגריה, טורקיה, עירק, פרס והודו."

" אז מה רע בפריס, מדוע דווקא לרומניה?" הקשיתי.

"טוב, אם תצפה בליקוי מפריס לא תראה אותו במלואו אלא רק כמעט, כך שתצטרך לנסוע קצת צפונה," אמר יהושע בקול הדידקטי שלו. "ברומניה יעבור מרכז כתם הצל בדיוק מעל בוקרשט,  אבל זה באמת לא כל כך עקרוני. עיקר הבעיה הוא שקצת עננים משבשים את כל העסק. חוף הים השחור נמצא באזור המומלץ לצפייה בשל הסתברות נמוכה לעננים בתקופה זו של השנה". הוא היה מוכן, הזקן.

החלטתי לנסות קו אחר לגמרי. "תראה יוסי, אני מניח שכל העולם המדעי יסתכל על הדבר הזה, יצלם אותו, ישדר אותו, יכתוב עליו.  תקנה זכויות פרסום ממישהו ותסגור עניין. מה אתה צריך אותי שם?" 

יוסי אמר לי שאני צודק. הוא באמת כבר קנה זכויות. הוא שלח אותי  לא כדי להסתכל לשמיים, אלא דווקא על הארץ. הוא רצה שאסתובב בטבע בזמן הליקוי, ואתאר מה עשו הציפורים, מה עשו הפרחים ומה עשו הכפריים הפשוטים. הוא רצה כתבת צבע על צל. באותה הזדמנות חגיגית הוא גם אמר לי שהוא "מכר" אותי כשדר לרדיו המקומי שקשור לעיתון.  על מנת לחסוך לי בעיות תקשורת, הם נתנו לי טלפון לווייני כך שאוכל להתמקם על כל גבעה שארצה ולשדר את הליקוי בשידור ישיר. "אה כן, שכחתי להגיד שמתלווה אליך צלמת, נועה, נדמה לי שאתם כבר מכירים".

בטח שהכרנו,  אבל אני רציתי לדעת הרבה יותר. לא הצלחתי להבין מדוע הוא שמר את הקלף הזה לסוף. הוא אמור היה לדעת שעם נועה אני מוכן לעשות כתבת צבע אפילו על כנס פנסיונרים של טיפת חלב בטנזניה. אז הסכמתי  וטסנו לרומניה.

כל אחד בודאי זוכר מה הוא עשה בשעות שלפני הליקוי באותו יום רביעי, ה-11 לאוגוסט 99. אני בכל  אופן ישבתי על הגבעה הירוקה ממנה עמדנו לצפות בו, והייתי  די מדוכא.  המלון היה מוקף במייצרי רעש בשכר שהתפרנסו מסביב לשעון כך שלא ישנתי כמו שצריך, היה חם ודביק, חוף הים לא היה משהו, ואפילו הפנטזיה על נועה והאופנוע שפיתחתי לפרטי פרטים, לא ממש התממשה. חיכיתי שהעניין יסתיים,  ושאחזור הביתה.

עוד לפני שיצאנו הסתודדתי עם יהושע, וביקשתי חנינה מבוקרשט אותה הכרתי מילדותי. הוא הציץ במפות שלו ואמר שאם נתאכסן במלון בקונסטנצה, עיר הנמל הראשית של רומניה, נוכל לבלות לא רע כמה ימים על חוף הים השחור, לאסוף חומר רקע, וביום הליקוי נצטרך לנסוע רק כמה קילומטרים  דרומה  לכיוון הגבול הבולגרי . קונסטנצה הייתה על גבולו הצפוני של כתם הצל המלא. אז מצאנו את הגבעה כמו עוד רבים אחרים, נועה הציבה את ציוד הצילום שלה, שתקנו  וחיכינו.

כולם חיכו לרגע בו יתחיל הירח לנגוס את השמש, לא ידעתי מתי זה אמור להתחיל כך שמדי פעם הצצתי למעלה דרך הזכוכית השחורה של יהושע. כמו תמיד במקרים כאלה, הזכוכית של השכן שחורה יותר, והיו אלה דווקא האיטלקים שהתחילו לצהול ראשונים, העסק התחיל.

###

טאורוס 72 היה מאוד גאה בעצמו. הוא נבחר להיות החניך שיוביל את תרגיל הסיום בתמרון הגדול. המערכת החדשה שאיתר בעצמו לפני 128 נקישות, אושרה להיות מגרש המשחקים שלו. המשימה שהוטלה עליו לא הייתה אלמנטרית. היה עליו לבצע קפיצה אל תוך המערכת ולהסתתר בתוכה לפרק זמן של  נקישה אחת מבלי שיתגלה על ידי הבוחנים.  זה לא אמור להיות מסובך כשאתה נוהג בקפסולת שרידה אישית מתואמת, אבל לבצע את התעלול הזה כשאתה נוהג בעולמון צפוף אוכלוסין זה לא דבר פשוט.  הוא ידע שטאורוס 74 היה חכם ממנו, אבל חסר היה לו משהו שיהפוך אותו למנהיג.  זאת הייתה הסיבה שהוא בחר בטאורוס 74 כחושב הראשי של המשימה. 10 נקישות הוקצבו על ידו לחשיבה, והגיעה העת לקבל החלטות.

שאלת המפתח של טאורוס 74 הייתה היכן יתמקמו הבוחנים. הוא ביצע אנליזה של מרחב האפשרויות ולאור התוצאות הרבות מדי החליט על דרך פשוטה יותר. שיטוט קצר  ואסור במאגר המוצפן של טאורוס 15 חשף מיד את עמדת התצפית. מצויד במידע החשוב הזה ובמוחו הטכיוני, הוא ביצע הערכת מצב מהירה שהותירה שתי אפשרויות. הראשונה הייתה קלה לביצוע, אך  דרגת הסיכון שלה לא הייתה ברורה. הרעיון היה להשקיע את העולמון בתוך אחד מכדורי הגז הענקיים שבשולי המערכת למשך נקישה אחת. לא היה ברור מה קורה כאשר קפיצה של עולמון מסתיימת בתוך אזור צפוף כזה. האפשרות השנייה הייתה  הרבה יותר אתלטית – היא התאימה בדיוק לאופיו של טאורוס 72, שבחר בה כמובן.

טאורוס 72 היה מרוכז כולו במשימה. הוא עמד לבצע פעולה שאף חניך מוביל לפניו אפילו לא העלה בדעתו. הרעיון השני של טאורוס 74 היה להסתתר בתנועה. הוא גילה קונסטלציה ייחודית של גמד כחול ולוויינו ביחס ללהבה המרכזית של המערכת.  הלוויין עמד להטיל צל על הגמד הכחול למשך 1.4 נקישה. הרעיון היה לבצע קפיצה אל תוך חרוט הצל ולנוע בתוכו בקצב שלו.  לפי חישובי טאורוס 74  הבוחנים היו עיוורים לחלוטין ביחס לאזור זה. טאורוס 74 המליץ על אמצע המרחק בין הגמד הכחול ללוויינו. טאורוס 72 החליט  על שליש מרחק, יותר מאוחר הסביר לבוחנים כי אתגר הניהוג היה קשה יותר בקרבה זו לגמד הכחול, והוא רצה להציב שיא יסוד מרשים. הוא בדק שהכול מוכן, נתן התראת קפיצה, ובסוף הספירה לאחור  נעלם עולמון טאורוס מהמקום שבו היה, והופיע כהרף עין במקום אחר לגמרי.

###

לשמחתו המוגבלת של הנשיא, האזעקה הראשונה לא הגיעה כשהוא ישן. הוא תמיד חשש להיזרק לתוך מצב חרום כשמוחו  רדום. הייתה שעת בוקר מוקדמת בוושינגטון, הוא שתה קפה ועלעל בעיתון כשהטלפון לידו צלצל ושלישו הצבאי מסר את הקוד המבטא מצב חרום המתפתח מכיוון החלל. רק פעם אחת הופעל הקוד הזה בעבר, כשהתגלה לווין העומד להתרסק על טקסס, ובסופו של דבר נפל הלוויין לים.

"אתה בטוח?" שאל הנשיא בחוסר אמון.

"בטוח. חברי הצוות המיוחד כבר הוזעקו והם בדרך. קבעתי ישיבה לשעה 0700, לאישורך", השיב השליש.  "מאושר. במה בדיוק מדובר?"  שאל הנשיא.

 "ליקוי החמה שהחל לפני כשעה, לא מתנהג  כפי שחשבו". 

הנשיא שקל לרגע ושאל: "האם הזמנת נספחים כלשהם לצוות?"  

"כן, אחד הבכירים מנאס"א יבוא להסביר מה קורה." השיב השליש. 

"אני מבקש שתיידע בדחיפות את צוות M12, ותאפשר להם להשתתף בדיון בצורה אלקטרונית  מאובטחת", אמר הנשיא.

"צוות M12 אדוני? אתה חושב ש… בעצם אתה צודק אדוני, מיד יבוצע." הנשיא עוד הספיק לראות את הכותרת שבישרה על הליקוי המלא האחרון של המאה שהחל קרוב לחוף המזרחי של ארה"ב, סגר את העיתון ופנה במהירות לחדר הישיבות.    

###

האיטלקים העירו את כולם. כולם רצו למגדלי הציוד שלהם, הסירו כיסויים, פתחו אנטנות והתחילו לחייג. אני חייב להודות שאפילו אני התרגשתי, הירח התקדם לאט אבל בטוח, והמגרעת העגולה בשמש הלכה וגדלה. נועה עבדה כמו מכונה: צילמה בשחור לבן, החליפה מצלמה לצבע, צילמה את הצלמים, צילמה אותי, ואפילו דחפה לי מצלמה ליד כדי אצלם אותה. בכלל, כל הגבעה נראתה כמו אורגיה של צלמים.  כולם צילמו וחיכו  לשתיים ושלוש עשרה דקות, אז אמור היה הליקוי להיות מושלם והקורונה, הלא היא עטרת השמש שבדרך כלל נבלעת באורה המסנוור של השמש, הייתה צריכה להיראות במלוא הדרה. כל זה לקצת יותר משתי דקות. תכננתי להתחיל את החיוג בשתיים וחמש דקות. סיכמתי עם ההפקה שאני עולה לשידור בשתיים ועשרה ומדבר שש דקות. יהושע אמור היה להיות הפרטנר שלי באולפן יחד עם השדר התורן.  

התחלתי לחייג כמתוכנן, כשהיה כבר די  חשוך מסביב. זה היה מוזר לחוש כמו בשעת ערב מאוחרת עם שמיים בהירים ללא שום דמדומים, יהושע צדק – זו הייתה בהחלט חוויה מעניינת. התחלתי לדבר עם האולפן, יהושע כבר היה על הקו. תיארתי לו מה מתרחש מסביב, ואז זה קרה. הירח כיסה לחלוטין את השמש. לקח לעיניים כמה שניות להתרגל לחושך הנורא שהשתרר ואז ראיתי אותם, את אלפי הכוכבים בשמיים, כמו שרואים אותם בלילה נטול ירח במדבר. במקום שבו הייתה השמש היה מין חור שחור נטול כוכבים.  את כל זה אמרתי בשידור. יהושע שאל אותי בעדינות משונה אם אני בטוח. כל תל אביב שמעה!" "מה זאת אומרת בטוח? אני מספר מה שאני רואה, ונועה מצלמת הכול",  השבתי.

אז שמעתי את יהושע אומר: "תראה, יש לי שתי בעיות עם מה שאתה אומר. הראשונה שעכשיו רק שתיים ועשרה, והשנייה שגם אם השעון פה מפגר אתה צריך לראות עכשיו את הקורונה". מה שלא ידענו אז הוא ששתי הבעיות של יהושע היו הבעיות של כל העולם כבר שעתיים וחצי.

###

הצוות המיוחד כבר ישב בחדר הדיונים, וראש M12 כבר היה על המסך כשהנשיא נכנס. ללא כל הקדמות ביקש הנשיא מהאיש של נאס"א להתחיל את התדרוך. ניכר היה על פני האיש שהוא נרגש הן מהפורום והן מהאירוע.

"ובכן, לפני למעלה משעה אמור היה להתחיל ליקוי חמה מלא  מספר מאות קילומטרים  מזרחית לחוף המזרחי של ארה"ב," הוא השתתק לכמה שניות כדי להסדיר את נשימתו. " הליקוי אמור היה להטיל כתם צל שקוטרו כ-112 ק"מ, ומהירות תנועתו כ-1500 קמ"ש לכיוון מזרח. הבעיה היא שבכל נקודה הליקוי מתחיל 3 דקות לפני הזמן ואורך כ-3 דקות יותר מדי, כך שבסך הכל הוא נמשך כשמונה וחצי דקות במקום  שתי דקות ועשרים שניות." הוא שוב הפסיק. הנוכחים הסתכלו זה על זה במבוכה.

"אולי סתם טעיתם בחישובים?" נזרקה השאלה לחלל האוויר.

"לא טעינו. בדקנו אותם מאז  שלוש פעמים באופן בלתי תלוי. החישובים נכונים. יתרה מכך, התרחשו שתי תופעות נוספות: קוטרו של כתם הצל גדול כמעט פי שניים מהמחושב, וכיסוי השמש טוטלי עד כדי כך שגם הקורונה אינה נראית בשיא הליקוי".

"אדוני הנשיא," אמר נציג הסוכנות המרכזית, "קיבלנו דיווחים דומים מסוכנינו הפרושים לאורך מסלול הליקוי. האירוע מתואר בשידור חי ברוב תחנות הרדיו והטלוויזיה בעולם המערבי. יש סימנים ברורים של פאניקה באזורים המוצלים. האנשים נרגעים מעט לאחר המעבר, אולם אין ספק שנצטרך להסביר את מה שקרה בצורה מניחה את הדעת. את האירוע הזה, אי אפשר יהיה למרוח". זאת הייתה הפעם הראשונה שחלק מהאנשים הגניבו מבט לפניו של ראש M12 שעל המסך. הוא נראה די מופתע.

"היכן הליקוי עכשיו?" שאל הנשיא.

האיש מנאס"א הציץ בשעונו בדק במפות ואמר: " שיא הליקוי נמצא כרגע באזור גבול הונגריה רומניה, ומתקדם לכיוון בוקרשט. הוא יגיע לשם תוך מספר דקות."

"האם מוצע לעשות משהו כרגע?" שאל הנשיא.

איש משרד החוץ ביקש את רשות הדיבור. "מאחר שעיקר הפאניקה הייתה בישובים גדולים שהואפלו לפתע, העברנו המלצה דחופה לשלטונות בוקרשט להדליק מיד את כל תאורות הרחוב, דרכי הגישה לעיר, שדה התעופה וכך הלאה. עוד המלצנו להודיע לאזרחים להדליק תאורה בבתים כך שבעת שיא הליקוי אנשים יהיו פחות או יותר בסביבה מוכרת."

"מדוע רק לבוקרשט?" תמה הנשיא.

"למקומות הקודמים לא הספקנו, ואילו שאר מסלול הליקוי עובר מעל הים השחור, צפון טורקיה, איראן, פקיסטן והודו. למעט איספהן וקראצ'י , אין יותר ערים גדולות על המסלול. הקשר עם שלטונות איראן לא משובח בימים אלה,  את קראצ'י אנו מנסים להשיג."  הייתה התשובה.

הנשיא הפנה את הדיון לכוון אחר. "אוקיי. רבותי, אז מה בדיוק  קורה כאן?" 

העיניים הופנו באופן טבעי לאיש של נאס"א שהצליח כבר להירגע באופן יחסי. "מאחר שהליקוי הממושך ביותר לא יכול מבחינה תיאורטית לעלות על שבע דקות וחצי, אין לנו ספק  שמדובר כאן באירוע חריג ביותר במערכת השמש. האפשרויות שהועלו הן: שינוי פתאומי ומשמעותי בקוטר הירח או השמש, שינוי במיקום הירח ביחס לכדור הארץ, והאפשרות המוזרה מכול – כניסה של גוף שמימי גדול מאד ביננו לבין הירח בדיוק בעיתוי ובמהירות של הליקוי. ההסתברויות של כל האפשרויות הן אפסיות לחלוטין."  ניכר היה בקולו של האיש שהוא כבר השתלט על עצמו לחלוטין, והוא המשיך: "בדיקות ראשוניות שערכנו מנקודות תצפית שונות, כולל מלוויינים בחלל, הראו שלשמש ולירח לא קרה שום דבר חריג. נותרה האפשרות השלישית, עליה אינני יכול לומר כרגע שום דבר."

 הפעם, כל העיניים הופנו בבת אחת אל המסך. פניו של ראש M12 היו מופנות הצידה ונראה היה שהוא מדבר עם מישהו מחוץ למסגרת. הוא הפנה את מבטו למצלמה באותו רגע ופנה לנשיא: "אדוני הנשיא, זה עתה קיבלנו אישור לתופעה מ'המלווים'. הם מכחישים כל קשר למעשה, ובודקים כרגע מה קורה. אני רוצה לציין כי כבר לפני שנים הגענו עמם להסכמה שהם יימנעו ממופעים קרקסיים כאלה, ועד היום הם עמדו בהתחייבותם."

"הצעות או רעיונות לביצוע מיידי?" שאל הנשיא.

"האם אדוני עומד להכריז על כוננות צבאית מסוג כלשהו?" שאל ראש המטה.

"אם אכן מדובר באפשרות של עצם בינינו לבין הירח, מה גודלו?"  שאל הנשיא את האיש מנאס"א.

"כרגע  אינני יודע בדיוק, אך מדובר במשהו  גדול מאוד, כמחצית מגודל הירח."

"האם יש לנו משהו שיכול ליירט דבר כזה?" שאל הנשיא את ראש המטה.

"לא ממש, אדוני הנשיא. זה לא בדיוק האויב אליו הכנו את הצבא," השיב ראש המטה.

"אני עדיין לא משוכנע שמדובר באויב. נעלה את הכוננות בדרגה אחת בלבד, שום תזוזות מיותרות של כוחות ושום דבר צבאי כלפי האזרחים. בשלב זה  האירוע הוא אירוע מדעי ולא צבאי, וכך יוצג גם כלפי התקשורת. נאס"א תמשיך לאסוף נתונים. הישיבה הבאה תיקבע לפי ההתפתחויות. אני מבקש מכולכם להישאר בסביבה. תודה לכם בשלב זה."

  ###

טאורוס 72 היה מאד מרוצה מעצמו. הוא היה החלטי ומדויק, התנועה הייתה בדיוק כפי שתכנן ועמדה להסתיים בקרוב. הגמד הכחול שחלף מתחת משך את תשומת ליבו. בשוליים, רחוק מהצל, הוא הצליח לראות תצורות אווריריות לבנות מעניינות מעל גושים כהים. הכול נראה שקט ורגוע. זו אולי הייתה הסיבה להפתעה שאפפה אותו  כשהבחין  לפתע, במרכז הצל,  באורות המסודרים האלה.  תחושה  של כשלון החלה להיבנות במוחו כשחשב שזהו האות של הבוחנים כי התגלה. טאורוס 75 מיהר להרגיעו.

75~זו תופעה מקומית על הגמד הכחול, אין לה קשר עימנו.~

72~ זה נראה לך משהו טבעי ? ~

75~ אין לי מושג.~ 

72 ~רשום קואורדינטות בזיכרון.~

75~בוצע.~

72 נמלך בדעתו, נוצרה כאן הזדמנות לעשות רושם.  הוא פנה שוב ל-75.

72 ~ שינוי משימה, קח דוגמית חצי כדורית מהאזור המואר~

75~ זה ישאיר אותנו בתוך הצל לפחות 6 נקישות נוספות~

72~ ברור, בצע עכשיו~

מיד עם קבלת הדיווח דיווח על סוף ביצוע הודיע טאורוס 72  על סיום התמרון . הוא נתן התראת קפיצה. בתום הספירה לאחור נעלם עולמון טאורוס מהמקום שבו היה, והופיע כהרף עין במקום שבו כבר היה פעם.

###  

זו הייתה חוויה מתישה. כשסיימנו לארוז את הציוד של נועה, השמש כבר חזרה לגודלה, והעולם נראה טוב כמעט כמו פעם, רק הרבה יותר שקט. כולם שתקו, גם האיטלקים. היה ברור לכולם שהם היו עדים למשהו עצום שהאנושות לא הכירה  בעבר, אבל איש לא ידע מה זה היה. אפילו יהושע נאלם דום. לקראת סוף השיחה בינינו לאחר שמישהו חכם הוריד אותי מהשידור החי, אמר לי יהושע שכל עולם התקשורת על הרגליים, ש- CNN  לא מפסיקים לדבר על זה, ושאין לאיש מושג מה קורה. 

אני רציתי הביתה, וגם העיניים של נועה חיפשו בית. פתאום שמתי לב שקשרי העין שלנו התארכו, כמו כולנו היא הייתה מפוחדת. חזרנו למלון, היה לנו עוד לילה להעביר עד לטיסה למחרת בבוקר.  נועה שאלה אם היא יכולה לישון אצלי בחדר על הרצפה, שכנעתי אותה לישון איתי במיטה – הבטחתי שלא יקרה כלום. שום דבר לא קרה, לשנינו לקח הרבה זמן להירדם, אבל אני התעוררתי ראשון.

בשניות הראשונות לא הייתי בטוח שאני ער. הייתה עלטה ושררה דממה מוחלטת. לא הבנתי היכן אני נמצא. רק הגוף של נועה שהיה צמוד אלי, וצרצור חרישי של טלפון לווייני חיברו אותי למציאות. ניסיתי להדליק את מנורת הלילה, אך היא לא עבדה. גיששתי את דרכי לטלפון, זה היה יהושע. "טוב לשמוע אותך" הוא אמר. שאלתי אותו אם הוא יודע מה השעה. "שלוש וחמישים לפנות בוקר, אבל אל תכעס. הכול בסדר אצלכם?"  עניתי לו שכן, דווקא שקט סוף סוף, אין התקפות של אורות מהבהבים.

"מה מצב החשמל ? יש חשמל? " היה לי קשה להאמין. הוא העיר אותי בשעה כזו כדי לבדוק את התשתית הרומנית בשעת השפל?  "תבדוק בבקשה?" הוא ממש התחנן. בדקתי, לא היה חשמל. 

ניגשתי לחלון. בחוץ שרר חושך מצרים, פה ושם נראו אורות זעירים של נרות או של מכונית חולפת, אבל גם בחוץ לא היה חשמל. "שמע," אמר יהושע,  "לפני כעשרים דקות הודיעו ב-CNN   על אובדן קשר מוחלט עם בוקרשט. יש דיווחים על הפסקות חשמל מנקודות רבות המחוברות לרשת באזור שלכם. אתה יכול לברר מה קורה?" הייתה לי ברירה? נועה כבר הייתה ערה, עדכנתי אותה, ארזנו מה שצריך, ויצאנו לדרך לבוקרשט. 

קשה לשכוח את הנסיעה ההיא. אני ונועה על האופנוע, 250 ק"מ בדרך לבוקרשט כשמסביב עולה הבוקר  והכביש כמעט ריק. כלומר בהתחלה הוא היה כזה. ככל שהתקרבנו לעיר הבירה התגברה התנועה על הכביש, רק בכיוון ההפוך. לקח לי זמן להבין שמשהו היה לא בסדר, מאד לא בסדר בתנועה הזאת. בהתחלה זה נראה כמו משפחות שיצאו לחופשה מוקדם בבוקר, אתם יודעים – ילדים קטנים באוטו, מזרונים על הגג וכל זה.  כשהכמות הלכה וגברה הבנתי שזה משהו אחר לגמרי, ונזכרתי בתמונות של תושבי דרום לבנון הנסים צפונה בכל פעם שמתחמם הגבול. אנחנו ראינו אנשים בורחים, פליטים. 

עצרנו כדי לעדכן את יהושע.  יוסי עלה על הקו." תשמע , אתה חושב שתוכלו להגיע לאזור בוקרשט, ולספר מה קורה שם?"  אז, לא ממש הבנתי את השאלה הזו, הרי זה היה בדיוק מה שעשינו. אמרתי לו את זה, והמשכנו. 

אחרי חצי שעה  הבנתי.  עמדנו על גבעה ממנה אמורים היינו לראות את העיר במלוא הדרה. זכרתי את הגבעה עוד מהזמן שהייתי ילד. אלא שלא הייתה בוקרשט. במקום העיר בת שני המיליונים  היה מכתש ענק בקוטר של כמה קילומטרים, ובעומק של כמה מאות מטרים. זה נראה כאילו מישהו  שלה את העיר במצקת. מכל הצדדים הגיעו אל המכתש כבישים, מסילות ברזל , כבלי מתח גבוה – כל אלה נקטעו על שפת המכתש. רק המים המשיכו לזרום פנימה בכמה אפיקים. רחוק למטה,  על הקרקעית, כבר החלה להיקוות שלולית גדולה שממנה עלו אדים. נועה צילמה באקסטזה,  ואני חייגתי באצבעות לא ממש יציבות ליוסי, ואמרתי לו משפט שהחברה ציטטו עוד הרבה זמן אחר כך. "יוסי, גנבו לרומנים את בוקרשט."     

###

הצוות המיוחד והנשיא שוב היו מכונסים באותו חדר, כשפרצופו של ראש M12 על המסך כמקודם. כולם הזיעו למרות שעת הערב המאוחרת והמיזוג המרכזי, וכולם בהו בשתיקה בתמונות של המכתש שהגיעו בשידור ישיר באדיבות אחת התחנות המסחריות.

הנשיא שבר את השתיקה. "ראש M12, היכן אנו עומדים?"

" 'המלווים' הצליחו להקים קשר עם המבקרים החדשים. הם זרים."

"מה זאת אומרת זרים? מה משמעות החטיפה של עיר בת 2 מליון תושבים?" זו הייתה פעם ראשונה שצליל של לחץ החל להתגנב לקולו של הנשיא. במשבר כזה לא טיפל שום בן אנוש לפניו.

"מדובר בציוויליזציה מסדר שלישי שהגיעה לכאן באקראי, ולקחה דוגמת מחקר לספינתה. אני רוצה לציין כאן ש'המלווים' הדגישו שהדבר אינו עומד בניגוד לאמנה," השיב ראש M12.

ראש המטה לא יכול היה יותר לשלוט בעצמו. "מהי לכל הרוחות ציוויליזציה מסדר שלישי, ועל איזו אמנה אתה מקשקש?"

ראש M12 לא נגרר, והוא ענה בטון הקודם: "ציוויליזציה מסדר שלישי היא כזו המסוגלת לנוע בין גלקסיות. 'המלווים' שלנו הם מסדר שני, הם מסוגלים לנוע בין מערכות שמש שונות בתוך הגלקסיה. אנחנו שעדיין לא מסוגלים לבצע מסע מאויש בתוך מערכת השמש שלנו, איננו אפילו מסדר ראשון. ציוויליזציה מסדר אפס היא כזו שטרם התרוממה מהקרקע." ראש M12 השתתק. הוא ראה שחלק גדול מהצוות לא מעכל את הדברים.

"על איזו אמנה מדובר?" הזכיר לו הנשיא.

ראש M12 הציץ בניירות שלפניו. "על דבר האמנה הזו סיפרו לנו 'המלווים' רק היום. ציוויליזציות מאותרות מסדר שני ושלישי הסכימו ביניהן לקיים את שלושה סעיפים, שבשפתנו ניתן לתאר אותם באופן הבא:

   א. ציוויליזציה לא תגרום להשמדתה של ציוויליזציה אחרת, ובפרט כשהיא נחותה ממנה.

   ב. ציוויליזציה לא תתערב בקצב התפתחות הסדר  של ציוויליזציה  נחותה.

   ג. ציוויליזציה לא תפגע בציוויליזציה נחותה אלא לצרכי מחקר, ובצורה שתגרום פגיעה מינימלית."

" האם אני יכול להבין מדבריך שה'מבקרים' האלה מכירים באמנה הזו?" שאל הנשיא.

"לא," השיב ראש M12. "כמו שאמרתי קודם, הם זרים. 'המלווים' מקיימים עימם הידברות ממש עכשיו. הם מנסים להביאם לכדי הכרה  בפרטי האמנה, כדי למנוע פגיעה פטאלית בכדור הארץ."

"מה הסיכוי שנקבל את העיר בחזרה?" שאל הנשיא.

"אין לי מושג. ביקשתי מ'המלווים' לנהל משא ומתן בשמנו תוך הסתמכות על הסעיף השלישי. הטענה היא שאין צורך בשני מליון דוגמאות לצורך המחקר שלהם, ואנו תובעים שישיבו את כל האנשים שנלקחו."

"נותר לנו אם כן להמתין, הלא כן?" שאל הנשיא.

"זה אכן המצב," השיב ראש M12.

###

טאורוס 15 קלט את כל המידע שהעביר לו טאורוס 72  בסיום התמרון. הוא חש הערכה רבה לחניכו. הביצוע היה כמעט מושלם, אבל המלקוח היה קצת ילדותי. הוא לא נעשה בשיקול דעת של מוביל עולמון מנוסה. נכון שהתגלו חיים במלקוח וסימנים של ציוויליזציה בחיתוליה, אבל המהומה שנוצרה בשכונה הייתה מיותרת.  משום מקום צצו  נודניקים מסדר 2, שמשום מה פרשו את חסותם על הכדור הכחול, ובעזרת ערוץ תקשורת מיושן ובקוד מקומי פרימיטיבי ציטטו לו אמנה אזורית שלא הכיר. לאחר הערכת מצב קצרה, הוא נעתר לבקשה. הוא הסכים להחזיר את כל הישויות בעלות התודעה ששרדו. הוא לא יכול היה שלא לתמוה לנוכח המאמץ של נותני החסות  להציל את חוסיהם שלרובם הייתה תודעה ראשונית בלבד. המחקר על המלקוח הסתיים. הוא הורה לרכז את המוחזרים במיכל הובלה סטנדרטי, לשמר מוצגים, ולהשליך את כל השאריות לחלל. הוא ערך תאומים של מקום וזמן, והחל את הספירה לאחור לקראת הקפיצה הגדולה של עולמון טאורוס הביתה.

### 

זה היה שלושה ימים אחרי הליקוי. שוב היינו על גבעה, נועה ואני, ושוב היה זה יהושע שגרם לכך, אלא שהפעם היינו לבד.  הוא אמר לנו להמתין למשהו גדול שיגיע מהשמיים.  במישור שליד הגבעה ראינו כוחות צבא גדולים, מכוניות, אמבולנסים, אבל לא ראינו נשק.  זהו, אמרתי לנועה, מחזירים אותם. נועה שתקה כפי שעשתה הרבה בזמן האחרון. היא המשיכה לצלם. ואז זה קרה.

מה שנראה כגוף עגול וקטן צץ לפתע בשמים והחל להנמיך. כשהגיע לקרקע המישורית  כשני קילומטרים מאיתנו, הוא היה בגודל של אולם כדורסל. תיארתי את כל זה ליהושע בטלפון. "אולם כדורסל? כמה אנשים חיים כבר אפשר להכניס לשם?" הוא שאל בקול מודאג. היינו די רחוקים, וכל הצבא מלמטה החל לנסוע בפראות לכיוון המיכל שהחל להיפתח כמו פרח ענק. נועה הייתה מרותקת. היא הסתכלה אל תוך הפרח הזה, בעזרת אחת המצלמות שהייתה מאובזרת בעדשה טלסקופית.

"מה רואים ?" שאל יהושע, "מה את רואה?" שאלתי את נועה. היא לא ענתה, והושיטה לי את המצלמה. הסתכלתי.  יהושע צדק. לא היו שם הרבה אנשים, למעשה לא היו שם אנשים בכלל. הנחתי את המצלמה, חזרתי לדבר עם יהושע, וסיפרתי לו על זה.  "אז מה לכל הרוחות יש באולם הזה?" הוא צעק.  אמרתי לו שאני לא בטוח בגלל המרחק, אבל נדמה לי שהיו שם ערמות של מחשבים ביתיים וטלפונים סלולריים. הסתכלתי על נועה, העיניים הדומעות שלה והגוף הרפוי שידרו בדיוק את שאני הרגשתי.

###

אפילוג

טאורוס 1 עמד בפני סיום תפקידו לאחר מיליארד נקישות. כקודמיו במעמד הרם ביותר הוא עמד בפני ההתמרה האחרונה. נותרו לו עניינים ספורים לטיפול. המטריד שבהם היה קשור לתרגיל המסכם של טאורוס 72 לפני כמעט שמונה מיליון נקישות בעת ש-1 היה עדיין במעמד טאורוס 15. טאורוס 72 המוכשר להפליא, הותמר מאז שלוש פעמים והגיע למעמד של טאורוס 20. טאורוס 1 החליט לזמן את טאורוס 20 לעדכון והיוועצות.

1~ אתה בוודאי זוכר את התרגיל המסכם שהזניק את הקריירה המטאורית שלך.

20~ איך אפשר לשכוח? בכל בר שמכבד את עצמו בגלקסיה מקרינים את האירוע בכל התמרה.

1~ אתה זוכר שלפני החזרת התודעות הפרימיטיביות לגמד הכחול, זרקתם לחלל כמות לא מבוטלת של טפילים פחמניים?

20~ לא ממש, טאורוס 75 ניהל את הלוגיסטיקה הדוחה הזאת.

1~ קיבלתי דיווח כי על הגמד הכחול התפתחה תודעה המזכירה גרסה פרימיטיבית עד מאד של התודעה שלנו, והיא על סף יכולת שכפול. האנליזה מראה שבתוך כ-2 מיליון נקישות היא עלולה להשתכלל עד כדי איום על הסדר הגלקטי.

20~ מה זאת אומרת "על סף"? איך היא הגיעה למצב הזה ללא יכולת שכפול מלכתחילה? איך קשורים הטפילים שהזכרת לעניין הזה?

1~ רסן את המעגלים הזועפים שלך. לתדהמתנו מסתבר שהטפילים הם אלה שיצרו את התודעות הללו, ואם הם יאפשרו להם לפתח יכולת שכפול הגלקסיה שלנו בסכנה.

20~……………

1~ 20 – שמעת מה אמרתי? מזמן לא השתהית כל כך לפני מענה.

20 ~ המעבדים המוחיים שלי מתקשים לעמוד בפני הגילויים האלה. מהשלווה שלך אני מבין שכבר חשבת מה צריך לעשות.

1~ כן, אנחנו צריכים לנקות את הגמד הכחול מכול הטפילים האלה לאלתר. יש לך הצעה אחרת?

20~ לא, אני מסכים. ברור שחשבת איך לעשות זאת בלי להקים עלינו את הנודניקים מסדר 2 שתווכו אז באירוע?

1~ אם נפעל בחוכמה, הם לא יוכלו להוכיח שזה אנחנו. מסתבר שהטפילים הם בעלי יצר השמדה עצמית. הם פיתחו ננו-טפילים שמסוגלים לחסל את כל אוכלוסיית טפילי הגמד הכחול בתוך כ 300,000 נקישות.

20~ איך נגרום להם לעשות את זה?

1~ אין צורך. כל מה שצריך הוא לשחרר את הננו-טפיל הזה מהמקום בו הם שומרים אותו, ולתת לו לעשות את העבודה. אני רוצה להטיל עליך את המשימה, אתה מכיר את המערכת הפלנטרית הזאת, ולא יזיק לך מבצע הרואי נוסף לקראת ההתמרה הקרובה שלך.

20~ תודה, ראה זאת כמבוצע. יש בכל זאת משהו שמטריד אותי בעניין הזה. האם ייתכן שתאוריית "הזיק הסיליקוני המפואר" שגויה, וגם אנחנו נוצרנו על ידי טפילים דומים?

1~ רעיון מרתק ומעורר מעגלי חשיבה, אבל לא אצלי ולא בקדנציה הנוכחית.  צא לדרך, בהצלחה.