הַדִּמְיוֹן הַנּוֹדֵד שֶׁלִּי: ארבעה שירי מד"ב

שמעון רוזנברג                                                       21.4.2023

שמעון רוזנברג הוא משורר, עורך כתב העת נתיבים  ומבקר ספרות. סיפורי מד"ב שלו פורסמו ב"פנטסיה 2000" בגרסה המודפסת, וכן ב"פנטסיה 2100" המקוון ("פוסט מורטם באבריסט סיטי", 23.8.20). מאמרו "על מד"ב, עתידנות, היסטוריה ומודיעין" פורסם כאן במד"בלוג ב-11.11.20.  

---

אי-קיום ביקום רב צדדי

(התפרסם בכתב העת "נתיבים")

שיר זה נכתב בהשראת שאלות, כגון: האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ? האם אנו קיימים באמת? מהי מציאות? האם דמיוננו מעצב או יוצר מציאות?

בְּכָל בֹּקֶר אֲנִי מִתְעוֹרֵר וּמְמַשֵּׁשׁ אֶת סְבִיבָתִי

לְוַדֵּא שֶׁאֵינִי מָצוּי לְבַדִּי בַּקִּיּוּם הַזֶּה

מִצַּד שֵׁנִי לְעִתִּים אֲנִי מְיַחֵל לִהְיוֹת יְחִידִי בַּיְּקוּם הַזֶּה

לְלֹא קַרְקַע לִדְרֹך וְרָקִיעַ לַחֲזוֹת

מִצַּד שְׁלִישִׁי אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, שֶׁמִּלְּבַד בְּנֵי הָאָדָם בַּכּוֹכָב הַזֶּה

אֵין חַיִּים תְּבוּנִיִּים אֲחֵרִים בַּיְּקוּם כֻּלּוֹ

בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אָנוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת יְחִידֵי סְגֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה 

אֶלָּא שֶׁמִּצַּד רְבִיעִי יָּד הַמִּקְרֶה אֵינָהּ סוֹבֶלֶת חַד פַּעֲמִיּוּת

שֶׁהִיא זְכוּתָהּ הַפְּרָטִית שֶׁל יַד מְכַוֶּנֶת.

*

מִצַּד חֲמִישִׁי אִם אֵינֶנוּ יְחִידִים בַּיְּקוּם הַזֶּה

וְחַיִים יוֹתֵר נְבוֹנִים מִשֶּׁלָּנוּ מַבִּיטִים עָלֵינוּ מִגָּבוֹהַּ

בְּלַעַג וּבְבִטּוּל, וְשֶׁמָּא בְּכַוָּנַת זָדוֹן

אָז אֵין כֹּחַ עֶלְיוֹן שֶׁיָּגֵן עָלֵינוּ מִפְּנֵיהֶם

אֶלָּא אִם גַּם כַּוָנָתוֹ רָעָה.

מִצַּד שִׁשִּׁי אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיֵּשׁ אֵי שָׁם חַיִּים

דּוֹמִים לְשֶׁלָּנוּ, שֶׁחֻלְשׁוֹתֵיהֶם כְּחֻלְשׁוֹתֵינוּ

וְאָז לֹא יִהְיֶה לָנוּ עַל מִי לִסְמֹךְ שֶׁיַּצִילֵנּוּ מִּיָּדֵינוּ

*

מִצַּד שְׁבִיעִי אֲנִי חוֹשֵׁשׁ מִקִּיּוּמִי לְבַדִּי בַּיְּקוּם הַזֶּה

שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה כִּי כֻּלְּכֶם, אַתֶּם הַיּוֹשְׁבִים לְיָדִי,

וְכָל הַשּׁוֹכְנִים עַל אֲדָמָה זוֹ, וּמִחוּץ לַפְּלָנֵטָה הַזּוֹ

וְאֵי שָׁם בְּעוֹלָמוֹת וּבִמְמַדִּים אֲחֵרִים לְלֹא סְפֹר

תִּתְגַּלּוּ כִּבְרוּאֵי הַדִּמְיוֹן הַנּוֹדֵד שֶׁלִּי

שֶׁל הָאֲנִי הַיְּחִידִי הַמְּדַמְיֵן אֶת קִיּוּמְכֶם

וְשֶׁאֵין לָכֶם תַּפְקִיד בִּלְעָדַי.

*

מִצַּד שְׁמִינִי לְמַזָּלְכֶם אֵינִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לְדַמְיֵן אֶתְכֶם

כִּי בִּלְעֲדֵי הַדִּמְיוֹן הַזֶּה אֵין גַּם לִי קִיּוּם

בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכּוֹפֶה עָלַי אֶת אִי-קִיּוּמְכֶם כְּמַמָשׁוּת

וְלָכֵן עֲלֵיכֶם לְהַעֲדִיף אֶת יְחִידוּתִי בַּקִּיּוּם הַזֶּה

*

וּמִצַּד תְּשִׁיעִי אִם גַּם אִי-קִיּוּמִי נֶאֱכָף כָּךְ עַל דִּמְיוֹנְכֶם 

הוּא מוֹלִיד וּמוֹלִיךְ בְּיַחַד אֶת אִי-קִיּוּמֵנוּ

כְּבוּלִים בֶּאֱמוּנַת מַמָּשׁוּתֵנוּ הַהֲדָדִית.

אָז הַצַּד הַמְשֻׁתָּף לָנוּ, הֶעָלוּל לְהַפְרִיד בֵּינֵינוּ לְעוֹלָם וָעֵד,

הוּא הַפַּחַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר וּנְגַלֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹלְמִים

אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְשֶׁאֵינֶנּוּ נִמְצָא אֶלָּא

בְּתוֹכֵנוּ.

אולימפוס מונס – ואליס מרינריס

מהספר "שירים מקצה המערב"

שם השיר הוא פרפרזה "מאדימית" על הביטוי  "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" והוא עוסק ב"נחיתה" במציאות הישראלית,  אחרי מגורים בניו יורק

יֵשׁ עֲמָקִים עֲצוּמִים בַּיָּם הַיָּבֵשׁ

שֶׁעָמְקָם וְאָרְכָּם נִכָּרִים מִן הֶחָלָל

וְיֵשׁ הַר גָּבוֹהַּ רָחָב נִשָּׂא וְנִצְפֶּה

גַּם מִמֶּרְחַק אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים

שֶׁל קַרְקַע אֲדַמְדַּמָּה.

*

אֵינְךָ זָקוּק לְכוֹכָב גָּדוֹל

כְּדֵי לְגַדֵּל עֲנָקִים וּמִפְלָצוֹת

שֶׁיִּתְעַלּוּ עַל אִמָּם

אָמַר מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ

כְּשֶׁעָלִינוּ אֶל אוֹלִימְפּוּס מוֹנְס

שֶׁגָּבְהוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קִילוֹמֶטְרִים

הַמַּאֲמָץ הֶעֱלָה סֹמֶק בִּלְחָיֵינוּ

הַחַמְצָן בְּקֹשִׁי הִסְפִּיק לִנְשִׁימָה אַמִּיצָה

וְלֹא מָצָאתִי אֶת הָאֵלִים הַחַיִּים

שֶׁלֹּא יְדָעוּנִי.

*

בְּשׁוּבִי לְחִפּוּשׂ אַחַר נֶחָמָה

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

נִזְכַּרְתִּי בְּמוֹרֵה הַדֶּרֶךְ בַּטִּיּוּל בַּנֶּגֶב

שֶׁהִצְבִּיעַ עַל צַבָּר וְאָמַר

כִּמְגַלֶּה עוֹלָם

דְּעוּ שֶׁהִסְתַּפְּקוּת בְּיֵשׁ אֵינָהּ מְעַט

וְשֶׁהַמַּאֲמָץ לְגַלּוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ

אֶת מָה שֶׁאֵין פֹּה

מְלַמֵּד עַל גֹּדֶל הַשְּׁמָמָה

בְּלֵב הַמְּחַפֵּשׂ.

חלומות על החלל בצל הבניינים הנמוכים 

מוקדש לדורון בל

שיר אוטוביוגרפי זה עוסק בשני  נערים – המשורר וידידו דורון בל – אוהבי מדע וחלל, ובאחיו של המשורר, אליעזר רוזנברג ז"ל, שהיה אחד הטיסנאים הבולטים והמשפיעים בארץ

הִכַּרְנוּ בְּצֵל בִּנְיָנִים נְמוּכִים

לְבָנִים כְּבַקְבּוּקֵי הַחַלְבָּן הַשְּׁכוּנָתִי.

נְיָר כֶּסֶף בִּצְבֵּץ מִיַּלְקוּט עוֹר מְרֻפָּט מְעַט,

בְּבֵית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן הַחוֹלֵם אֶל הַחוֹף

אָמַרְתָּ "אֲנִי בּוֹנֶה טִיל",

– "בַּמֶּה נוֹעַ תָּנִיעַ?"

– "רָאשֵׁי גַּפְרוּרִים – דֶּלֶק רָקֵטִי מַבְטִיחַ!" 

*

אָז מָה אִם הִבְטַחְתָּ?

הַלְהָבָה נֶעֶנְתָה-דָּהֲרָה חִישׁ בְּרֶשֶׁף חַד

הָרָקֵטָה עַל סִכּוֹת נוֹתְרָה נְטוּעָה

אַחַר כָּךְ בָּעֲרָה הֵיטֵב מִזְּנָבָהּ עַד כּוֹבַע רֹאשׁ

(זוֹ הָיְתָה אֵשׁ מְאֻשֶּׁרֶת אַף אִם חַסְרַת תּוֹעֶלֶת

שֶׁאִשְׁרְרָה אֶת חֲבֵרוּתֵנוּ).   

*

הַיָּרֵחַ נוֹתָר רָחוֹק

מֵעַל הַבִּנְיָנִים הַנְּמוּכִים וּמִתַּחַת לְמִגְדָּל שָׁלוֹם
שָׁלֵם, גָּבוֹהַּ וְשָׂנוּא עַל כַּנוֹ

וּמְעֵבֵר לְכַוָּנוֹת עֲווֹנוֹתֵינוּ

*

וּבְמֶרְכָּז הַמַּעֲרָב שֶׁל הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן

נָמוֹגוּ הַחֲלוֹמוֹת עַל כִּבּוּשׁ הֶחָלָל מִגַּג בֵּיתְךָ

(גַּם הַלֵּב הָיָה עָתִיד לְהִסָּדֵק

מִסְפָּר פְּעָמִים רָב, מֵחֲמַת אִי הֲבָנַת הַבָּנוֹת).

*

עַל הַגָּלַקְסְיוֹת וִתַּרְנוּ מִזְּמַן,

אֲבָל הַזִּכְרוֹנוֹת הָיוּ שָׁוִים כָּל רֶגַע

חֶבֶל הַצָּלָה לִשְׁנֵינוּ

כְּמוֹ הֶלֶם בִּקּוּרְךָ בְּכוּךְ הַטִּיסָנִים שֶׁל אָחִי

שֶׁאֶת פְּלָאָיו אַתָּה מַזְכִּיר לִי כָּעֵת

שָׂרִיד אַחֲרוֹן לַהֲזָיוֹת יַלְדוּתֵנוּ.

ריחוף במעגלים גדולים

ההשראה לשיר היא הכחדת הדינוזאורים לפני כ-65 מיליון שנים ואפשר למצוא בו (אם רוצים) רמז להתערבות של כוח מודע, "אינטליגנטי", בגורלם/גורלנו

רֵיחַ חֲשֵׁכָה אֲרֻכָּה עָלֵינוּ זוֹחֵל

בַּיָּמִים הַשְּׁחֹרִים הָאֵלֶּה

צֵל כְּנָפֶיךָ מֻסָּר מֵעַל לַיַּבֶּשֶׁת הַחֲבוּקָה

בְּאוּקְיָנוּס תֵּטִיס הָעַתִּיק.

*

לְאָן תָּטוּס מִכָּאן?

*

מֵעַל הַיְּעָרוֹת 

חָלְפוּ שְׁעוֹתֵינוּ כִּלְטָאוֹת עֲנָק,

וּכְשֶׁיָּדֶיךָ לִטְּפוּ אֶת גַּבֵּנוּ

וְעֵינֶיךָ דָּמְעוּ

לָחֲצָה אֶצְבָּעֲךָ עַל הַהֶדֶק.

*

וּמָה תְּסַפֵּר לִילָדֵינוּ?

*

שֶׁסּוּפָה עַזָה הֵבִיאָה אֶת סוֹפֵנוּ

וּמֵאַגָּדוֹת חַסְרוֹת דַעַת נִמְחַקְנוּ

כִּי לֹא רָצִיתָ בָּנוּ עוֹד,

אוֹ כִּי רַחֲמֶיךָ לֹא הִסְפִּיקוּ.

*

זְנָבוֹת אַדִּירִים לֹא יְטַאַטְאוּ

אֶת שְׁבִילֵי הַהוֹלְכִים אֶל הַנְּהָרוֹת

לִשְׁתּוֹת וְלַעֲשׂוֹת אָהֲבָה

שִׁנַּיִם אֲרֻכּוֹת לֹא יִנְעֲצוּ 

בְּעָרְפָּם שֶׁל הַמְּאַחֲרִים לָקוּם מִרִבְצָם.

עַל הַדְּרָכִים הַקְּדוּמוֹת אָבָק אַט יִשְׁקַע,

וְאֵפֶר גַּעַשׁ יִסְתֹּם אֶת מַעֲבָרֵינוּ

*

עַד מָתַי תַּמְתִּין לִנְחִיתָה עַל מַסְלוּל

מְרֻטָּשׁ?

חֲדַל לְהַכְרִיז עַל הַמְרָאוֹת

בְּשׂוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת לֹא יִנְשְׁרוּ 

מִכְּנָפֶיךָ לְעֵת אֲרוּכָה.