רביב רייכרט 9.7.2023
רביב רייכרט הוא מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ובמכללת קיי, ומורה בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. הוא עוסק במחקר על מדע בדיוני וחינוך דמוקרטי. סיפורי מד"ב ופנטסיה שכתב פורסמו ב"עיתון 77" וב"קול ההמון" וסיפורו " דייט וקיסר" פורסם כאן ב"פנטסיה 2100".
על הסיפור שלפנינו אומר רביב: הסיפור עוסק בפרדוקסים של מסע בזמן, תוך חיבור מד"ב והיסטוריה. מתוך כך הוא דן בשאלה – מהו עוול וכיצד ניתן לתקן אותו?
כאשר המריאו היה האופק ורוד, כאילו אאוס ורודת האצבעות מברכת אותם לשלום.
על הספינה החבוטה והצפופה, הנראית כמרכבה, נאספו כל החברים – איאס, נסטור, קליטמנסטרה והלני, חמושים מכף רגל ועד ראש, נכונים לקרב, ואיאס אמר:
"אני שמח שכולנו שוב כאן" .
הם הביטו בכוכב ההולך ומתרחק מהם במהירות מבעד לחלונות הספינה. נסטור וקליטמנסטרה סיפרו, כרגיל, בדיחות גסות והלני נזפה בהם, והם השיקו כוסות להצלחת המסע. כאשר הספינה יצאה לקפיצה הראשונה איאס פרש את המפות על פני הצגים שהקיפו אותם, הצביע על הצג שבמרכז, זה שהכתמים שבשוליו נדמו להם פעמים רבות כחלק מן המפה ואמר:
”הפעם אנו יוצאים למבצע מסוכן במיוחד. אני יודע שאני אומר את הדברים הללו בפתיחת כל מבצע שלנו, אבל הפעם אני מתכוון לזה באמת."
נסטור שאל: "באמת, באמת?" אבל איאס לא הניח לו להפריע לו. הוא הביט בהם בחומרה, בזה אחר זה, ושב ואמר, "אני לא צוחק, הפעם אנו יוצאים למבצע מסוכן במיוחד".
נסטור אמר: "כולי אוזן. לאן אנחנו יוצאים ולמה זה כל כך מסוכן?"
איאס הצביע על מפה של מערכת שהתחלפה במפה של כוכב, זו בתורה התחלפה במפה שבה נראו הרים ויערות ודרכים לבנות המחברות ערים וכפרים, ואז נקש באצבעותיו ועל המסך נראתה עיר שבמרכזה הר. על ראשו של ההר ניצבו פסל עצום ממדים של אלה האוחזת בחנית ומבנים שבחזיתותיהם עמודים לבנים ומעוטרים. איאס אמר:
"זוהי אתונה החדשה שעל הכוכב הלאס שבמערכת אודיסאוס. זו העיר שממנה יצאה הבשורה של המהפכה ההלניסטית השנייה. זו העיר אליה אנחנו יוצאים ובה נבצע את המשימה המסוכנת שעליה דיברתי."
"ומהי המשימה?", שאלה הלני, עיניה היפות מביטות בחשש בעיר השיש.
"הדיקסטריון, בית המשפט הנבחר של העיר אתונה החדשה, החליט להוציא להורג פילוסוף, איש נערץ ושנוי במחלוקת, משום שאמר ועשה דברים שפגעו באמונות המקובלות. אנחנו נשכרנו על ידי חבריו לשחררו," אמר איאס.
"אז מה הופך את המשימה למסוכנת כל כך?" שאל נסטור, "אנחנו בסך הכול מתבקשים לפרוץ לכלא ולשחרר איש זקן ממלתעותיה של עיר זקנה ועייפה".
קליטמנסטרה אמרה: "הרי יצאנו למשימות של תיקון עוול שכאלה בעבר. שחררנו את כל משפחת מנלאוס מבית הכלא של האימפריה של כרתים ושחררנו את אחיו של יאסון מבית הכלא של תלמי. זוהי בסך הכול אתונה החדשה, שעברה המפואר כבר מזמן מאחוריה…", והחללית, שעברה בקול חריקה שנשמע כמו צחקוק רם מן העל חלל אל החלל האמיתי, כאילו הצטרפה לצחוק הכבוש שנרמז בדבריה של קליטמנסטרה.
"ראשית, עברה המפואר של אתונה החדשה הוא כלל לא מאחוריה", אמר איאס בצינה, "כל היקום המיושב רואה בה את האם המייסדת של התרבות, היא עדיין מקור היצירה החשובה והמחשבה המשפיעה. שימו לב לשמותינו, הרי כולנו קרויים על שמן של דמויות מן העבר הקלאסי המפואר שהמהפכה ההלניסטית השנייה הזכירה, יצרה מחדש והפיצה".
הוא ניגש אל נסטור וטפח אל חנית הלייזר שנשא, "הנה, אפילו הבגדים, השריון וכלי הנשק שלנו מדמים את הבגדים, השריון וכלי נשק שנשאו לוחמי יוון לפני עשרת אלפים שנה. משום כך אתונה החדשה מסוכנת כל כך".
"אבל הם רק מדמים," אמר נסטור. "שמותינו אינם מעידים עלינו דבר וחצי דבר בעצם, ושים ליבך גם לנשים שביננו," והצביע על הלני וקליטמנסטרה, " הרי אתונה לא התירה לנשים שבה לצאת מביתן…", צעקת הפתעה של קליטמנסטרה קטעה את דבריו.
היא השתעממה, חדלה להאזין לו ולשיחה כולה, והחליטה לבחון את החלל האמיתי מבעד לחלון הספינה השרוט ממפגשי עבר עם שדות אסטרואידים. מה שראתה שם גרם לה לצעוק ולשאול בבלבול: " איפה אנחנו?" וכולם רצו אל החלון והביטו גם הם אל החלל האמיתי.
הלני אמרה: " זה בכלל לא דומה למפה, הקפיצה הביאה אותנו למקום אחר לגמרי מזה שדיברת עליו איאס, מה נעשה?"
מבעד לחלון נראה כוכב לכת כחול. הצג החבוט שהיה תלוי על הקיר שליד החלון ונועד להציג את המרחב שבתוכו נמצא מה שנראה מבעד החלון, הציג מערכת כוכבי לכת שבה מקיפים שמונה כוכבי לכת שמש גדולה.
קליטמנסטרה אמרה: " אני חושבת שהגענו לכדור הארץ, המקום שבו התחיל הכול. התמונה התלת ממדית של הכוכב הזה ומערכת השמש הזו הייתה תלויה מעל המיטה שלי כשהייתי ילדה. אמא שלי הייתה מפעילה אותה כשהייתי הולכת לישון, וכדור הארץ היה מסתובב מעלי כשהיא שרה לי את שיר הערש שלפני השינה…"
"גם מעל המיטה שלי," אמר איאס, " וגם מעל שלי" אמרו הלני ונסטור יחד, "ליד התמונה של האלה אתנה" הוסיפה הלני, ואיאס אמר:
"אני חושב שהיא תלויה מעל המיטות של כל הילדים גם היום, וזה מחזיר אותי למה שאמרתי קודם על הכוח העצום של אתונה ושל המהפכה ההלניסטית השנייה ועל הסכנה העצומה שטמונה במשימה שלנו…"
"אבל נראה לי שהדיבורים על המשימה על הסכנות לא רלוונטיים," עצרה אותו הלני. "אני לא מבינה למה ואיך אנחנו פה, מול כדור הארץ… וחוץ מזה יש משהו מאד מוזר במערכת השמש הזו שאנחנו רואים מבעד לחלון. הרי כולנו למדנו על המלחמה הגדולה שבגללה כולם עזבו את כדור הארץ ואת מערכת השמש, ועל זה שבמלחמה ההיא ההלווטים פוצצו את מאדים לרסיסים, כך שבמערכת השמש אמורים להיות שבעה כוכבי לכת. ובזו, אם אני לא טועה בספירה, יש שמונה!"
"נראה שהקפיצה הביאה אותנו למקום לא נכון ולזמן לא נכון," מלמלה קליטמנסטרה.
איאס אמר במהירות, כי חשש מהתבהלה והבלבול של קליטמנסטרה ולא רצה שהאחרים יתבלבלו גם הם: "אני מציע שננחת על הכוכב הזה כדי לברר היכן ומתי אנחנו נמצאים, ואולי כך נצליח לתקן את הטעות שהביאה אותנו לכאן…"
הוא ניגש אל ההגאים, ששבו לפעול עכשיו כשהחללית יצאה מן הקפיצה, עמד מולם במבט נחוש שהצליח לדלות מתוכו למרות שגם הוא היה מבולבל ומבוהל, וניהג אותם בביטחה אל האטמוספרה של כוכב הלכת הכחול. הוא הטיס את החללית בנחישות בירידה המטלטלת אל פני הכוכב, והנחית את אותה בתוך נוף שדמה במידה רבה לזה שהוצג במפה: הרים, יערות ודרכים המחברות ערים וכפרים. באופק הבחינו בעיר שיש לבנה שנראתה כמו העיר שראו קודם בתמונה.
"נראה שבכל זאת הגענו לאתונה," אמר נסטור בשקט.
הלני אמרה:" נכון, אבל השאלה היא לאיזו אתונה הגענו?"
כולם יצאו מן החללית ונשמו לרווחה את האוויר הזך. החללית נחתה במישור שבדרום מערבו השתרע מפרץ גדול והוא מוקף הרים מיתר עבריו. במישור היו כפרים, חוות ועיירות. העיר הגדולה שנראתה באופק, ודמתה עד מאד לאתונה החדשה, נראתה כשוררת על כולם בעוצמתה.
"מה נעשה עכשיו?" שאלה הלני.
"נחכה," אמר איאס, " אני בטוח שמישהו יבוא לברר מי אנחנו." ואכן, לאחר כמה דקות קרבו אל החללית שלושה גברים לבושי גלימות בהירות. הם פסעו אליהם במהירות, עצרו לפני החללית, השתחוו עמוקות ואחד מהם פסע לפנים. איאס מיהר והפעיל את המתורגמן המיושן שהיה חבוי תחת לכתפייה הימנית של שריון הפעמון שלבש, ולכן יכלו להבין את הדברים שאמר האיש.
"מכובדי ההופליטים, ברוכים תהיו בבואכם. תבורך מרכבתכם," אמר האיש והצביע על החללית, "ויבורך נשקכם", הוסיף והצביע על החניתות יורות הלייזר שנשאו. אז עצר, הרים את עיניו שעד עכשיו היו נטועות בקרקע בהרכנת ראש של כבוד, כך שניתן היה לראות את הספק והמבוכה שהיו בהן, ואמר: " עם זאת, אני סקרן לדעת מה מעשיכם כאן ומדוע יש ביניכם נשים, הלובשות גם הן מדי הופליט?"
הלני פסעה אליו, ניצבה קוממיות לפניו ואמרה: "אנחנו באים מן המזרח, מקום בו מכבדים נשים והן יכולות להיות כל מה שתחפוצנה להיות: לוחמות, משוררות , מנהיגות או ציידות. סקיתים אנחנו". האחרים הביטו בה בתמיהה. היא כיבתה את המתורגמן שלה ואמרה להם: " איכשהו, הגענו למקום ולזמן שהם כנראה אתונה המקורית, זו שהתקיימה על הארץ לפני רבבת שנים, זו שעליה למדנו כולנו. המקום הזה נראה כמו אתונה ההיא, הוא מדבר בשפתה ומנהיגיו ואמונותיו הם אלה של אתונה, כולל היחס לנשים. לכן אני מציגה אותנו כסקיתים, כי המקום היחיד שהיה מוכר לאתונאים המקוריים, בו נשים לבשו שריון ואחזו חנית, היה ארצם של הסקיתים".
היא שבה והסבה את מבטה אל שלושת הגברים ואמרה: " באנו לכאן, מארצנו הרחוקה, כדי לצפות בנפלאותיה של אתונה ששמעה הגיעה עד אלינו. האם תוכלו להורות לנו את הדרך לשם?"
"בוודאי," אמר האיש, "נשמח להראות לכם את עירנו, אתונה המעטירה, שתרבותה היא אור לעמים ולארצות כולן, גם אלה הרחוקות והברבריות כארצם של הסקיתים".
הוא ושני הגברים האחרים הציגו את עצמם בפני בני החבורה: שמו של הדובר היה אפולודורוס איש פאלרון וחבריו היו סימיאס, שהציג את עצמו כפילוסוף, וקריטון, שהציג את עצמו כאיש שהאלים ברכוהו בעושר. בני החבורה הציגו את עצמם, וכולם החלו לצעוד יחד על הדרך המובילה אל העיר שנראתה באופק.
ככל שקרבו אל העיר הבחינו יותר ויותר ביופיה, בעידונה ובעוצמתה. זו הייתה עיר מבוצרת שחומותיה גבוהות. רחובותיה היו צרים ומפותלים, עם בתי אבן ושיש גדולים וכיכרות ציבוריות שבהם גנים ומקדשים. כאשר הלכו בהם חשו את הולם הלב המיוחד של העיר, שהיו בו שלווה ומחשבה שוקטת יחד עם חיות ותנועה עזים. אנשים, רק גברים, הלכו כה וכה ודיברו זה עם זה, חבורות עמדו בקרנות הרחוב ושוחחו על פוליטיקה ועל סוגיות שברומו של עולם.
במרכז העיר היה האקרופוליס, גבעה מבוצרת שהכילה מבני ממשלה ומקדשים רבים. שני תיאטראות גדולים היו פרושים על מדרונות הגבעה ועל בימותיהם הילכו שחקנים שהידסו על נעלים גבוהות ומסורבלות, עטו מסיכות עץ שפיותיהן העגולים שימשו כמגברי קול וקולותיהם הדהדו ברחבי התיאטרון כולו.
אפולודורוס וחבריו הציגו להם את הבניינים החשובים וסיפרו להם בגאווה על זהותם של האנשים שפגשו בדרך. כך פגשו את אפלטון, שמיהר לדרכו והפטיר ברכת שלום קצרה בפנים דאוגות, ואת קסנופון, שברך אותם במאור פנים וחיבק את מארחיהם.
כאשר הגיעה שעת צהריים ישבו יחד לאכול במקום מפגש לאוכל. הם אכלו לחם, גבינה, זיתים ודגים. כאשר אכלו ניצל איאס את היסח דעתם של מורי הדרך שלהם ושאל את הלני בשקט: " מדוע ביקשת מהם להביא אותנו לפה?"
היא אמרה: "חשבתי שאם נלך אל העיר שהיא בת דמותה של העיר אליה נשלחנו בלולאת הזמן הזו, נצליח לתקן את מה שהתקלקל ולהשתחרר ממנה."
"נצליח להשתחרר ממה?" שאל.
"מלולאת הזמן. אתה זוכר את המשימה הראשונה שלנו, בספרטה?"
"כן, בטח" לחש לה, וגעגועים עזים נשמעו בקולו: " אני זוכר את הטברנה שבה נפגשנו, שריחפה מעל לפני השטח הגועשים של הכוכב, ואת הכעס הראשון שלך על הבדיחות הגסות של קליטמנסטרה. אני זוכר גם שלמרות שכולנו רק סיימנו את לימודי הלחימה שלנו באפביה ניסינו להיראות בוגרים ומנוסים, זה לזה וליאסון שרצה שנתקן את העוול שנעשה לאחיו ונשחרר אותו מהכלא של ספרטה …",
"ואני הייתי כל כך מרוגזת מהבדיחות הפוגעניות של קליטמנסטרה שלא הקשבתי לדבריו של יאסון, וכך שמעתי את מה שסיפר הזקן, שישב בשולחן שלידנו, לבן שיחו הצעיר."
"ומה הוא סיפר לו? ואיך זה לעזאזל קשור לתסבוכת שבה אנחנו שקועים?" שאל בזעם, והיא אמרה, חיוורת: "בבקשה אל תקלל, לא אתה…" , בלעה את רוקה והמשיכה:
"הוא סיפר לו שבאחד ממסעותיו קפיצת העל-חלל לא הביאה אותו למקום ולזמן שאליהם כיוון אלא למקום ולזמן דומים, במין לולאת זמן מעוקמת. הוא ביקש לנסוע למוקדון החדשה והגיע למוקדון המקורית, זו של אלכסנדר מוקדון".
"ואיך הוא השתחרר מן הלולאה הזו?" שאל במהירות, והיא השיבה:
"הוא הלך לארמון המלך, מכיוון שמטרת מסעו הייתה ארמון המלך של מוקדון החדשה, וכך הצליח להשתחרר".
"ואת מקווה שאם נלך אל הכלא של אתונה נצליח לחזור?…" שאל, אבל הלני לא הצליחה להשיב לו מכיוון שקליטמנסטרה דחקה את מרפקה בצלעותיה ואמרה לה: "הלני, מורי הדרך שלנו חפצים לדעת מה עוד נרצה לראות בעיר לאחר הארוחה." וזו השיבה מבלי לחשוב פעמיים: " את הכלא."
"את הכלא?" שאל אפולודורוס בתמיהה. "מדוע דווקא את הכלא?" בעיניו נצצו פתאום דמעות וגם שני חבריו נראו עצובים מאד.
"שמעו של הכלא של אתונה הגיע עד לסקיתיה" השיבה הלני, "אנחנו מרבים להתחבט בשאלת האופן בו יש להעניש את הפושעים ושמענו על שיטת המשפט שלכם, על הדיקסטריון, בית המשפט הנבחר, ועל הכלא, בו נכלאים הפושעים עד שיבוצע גזר דינם…" היא הבחינה בדמעותיהם של שלושת הגברים ושאלה: "…אבל, מדוע אתם בוכים?"
"מכיוון שבכלא של אתונה עצור עכשיו מורנו וחברנו הגדול, הפילוסוף סוקרטס," השיב קריטון בגרון חנוק מבכי עצור. ונסטור לחש לה: "הרי כולנו מכירים את הסיפור… כמה מוזר שהסיפור הזה כל כך דומה למשימה שלנו… בואו נברר עד כמה הוא באמת דומה לה…", ובקול רם שאל: "ומדוע הוא נעצר, מכובדי?" וסימיאס סיפר:
"חברנו נשפט על כפירה באלים ועל השחתת מידותיו של הנוער. אנשים זדים העלילו עליו עלילה ובכל זאת הוא נמצא אשם. חברנו ניהל בעצמו את הגנתו. בדיון על גזר דינו, כשהתבקש להציע את העונש הראוי לו, הציע שתינתן לו הזכות לאכול ארוחת חינם בבית המועצה לכל ימי חייו, כבוד שמוענק לאזרחים שהעיר מכירה להם טובה. ואכן ראוי היה שהעיר תכיר לו טובה על מעשיו הטובים הרבים. אבל תשובתו הרגיזה את בית הדין עד כדי כך שדינו נגזר למוות, ברוב גדול של כשלוש מאות קולות נגד מאתיים קולות, יותר מאשר הרוב שבו נמצא אשם מלכתחילה. והוא… " , סימיאס עצר, בלע את רוקו, והמשיך: "נידון להוצאה להורג בשתיית רעל".
הרחוב ההומה, בתי השיש והבקתות שעמדו זה לצד זה בערבוביה מלבבת, הרוכלים המכריזים על מרכולתם ופסל אתינה שהתנוסס מעל לכל, נראו כאילו הרכינו לרגע את ראשם למשמע סיפורו של סימיאס, וקריטון אמר:
"חשבנו ללכת אל סוקרטס הערב ולהציע לו שנשתמש בממוני הרב כדי למלטו מכלאו. עדי ראייה סיפרו לי שראו את הספינה מדלוס עושה את דרכה בחזרה אל עבר אתונה, ומשום ששבה נראה כי סוקרטס יוצא להורג מחר. הרי ידוע לכל שהוצאות להורג לא מתקיימות כל עוד הספינה, שמפליגה לדלוס לזכר שחרורם של האתונאים מגזרת המלך מינוס, לא חוזרת ממסעה המקודש." הוא עצר, נראה כאילו צץ במוחו רעיון, והוא פנה להלני ושאל: "האם תרצו להצטרף אלינו? נראה לי, על פי שריונותיכם וכלי הנשק שעליכם שתוכלו לסייע לנו לשחרר אותו…"
נסטור לחש לאיאס: "נראה לי שהלני צודקת. יש סיכוי גבוה שנוכל להשתחרר מלולאת הזמן המעוקמת בה נלכדנו אם נצטרף אליהם, שהרי לא רק המקום והזמן אליהם הגענו דומים לאלה שאליהם כיוונו, גם המשימה אליה יצאנו דומה למשימה שאלה מטילים עלינו".
"אבל כל העניין הזה הוא מוזר ולא מובן," לחשה קליטמנסטרה, "למה, לכל השדים, הגענו לאתונה המקורית במקום לאתונה החדשה? ואיך, לכל הרוחות, הוטלה עלינו, באתונה המקורית, אותה המשימה אליה יצאנו לבצע באתונה החדשה?"
"אני לא יודע", השיב להם איאס בלחישה, "וזה גם לא משנה. אני מסכים עם נסטור שהסיכוי היחיד שלנו להשתחרר הוא להיענות לבקשתם".
הלני חייכה אל שלושת רעיו של סוקרטס ואמרה להם: "נשמח לבוא ולסייע לכם. אנחנו מנוסים מאד בהרפתקאות שכאלה. שחררנו אסירים רבים שנכלאו על לא עוול בכפם ותיקנו את אי הצדק שנעשה להם."
"אז תוכלו להציע תכנית? איך ניכנס לכלא? איך נוציא את סוקרטס משם?" שאל קריטון.
איאס אמר: " הביאו אותנו לכלא ושם נחשוב יחד כיצד נוכל לשחררו."
השבעה יצאו מבית האוכל, פסעו במעלה הרחובות המפותלים אל גבעה שקריטון סיפר כי היא נקראת גבעת פילופפוס ועד מהרה הגיעו אל פסגתה. שם שכן מבנה אבן קטן וצנוע, נטול חלונות, שבחזיתו שלוש דלתות צרות, זו לצד זו, ולפניהן הילכו אנה ואנה חיילים שבידיהם חניתות.
"זה הכלא?" שאל נסטור.
"זהו הכלא!" השיב סימסיאס.
"אז מה עושים עכשיו?" שאל קריטון את נסטור.
" אז מה עושים עכשיו?" לחש איאס להלני.
הלני לחשה לו: "אתה זוכר בוודאי כי מה שקרה הוא שקריטון שיחד את השומרים ונכנס לתאו של סוקרטס, העיר אותו משנתו והציע לו להימלט מגזר דינו בסיוע ממונו הרב. סוקרטס סרב, באומרו שאינו יכול לתקן את העוול שנעשה לו בכך שיעשה עוול גדול יותר. הוא טען שאינו יכול להפר את החוזה שבין האזרח לבין חוקי המדינה, לאחר שהחוקים הללו היטיבו עימו לאורך כל חייו."
נסטור שאל את שלושת חברי סוקרטס: "מה אתם חפצים לעשות?"
אפולודורוס אמר: " אנחנו חפצים למלט אותו לפני שיוצא להורג. משפטו לא היה משפט צדק. סוקרטס מעודו לא פגע באמונה באלים וודאי שלא השחית את הנוער. הוא בסך הכול הסתובב בחוצות ושאל שאלות מבלבלות. לכן ראוי מאד שיתקן את אי הצדק בכך שיימלט על נפשו ושלא יציית לעריצות הזו."
"חשבנו שכספי הרב יוכל לסייע לנו בעניין," אמר קריטון
"אז אם כך לשם מה אתם זקוקים לנו?" שאלה קליטמנסטרה.
סימיאס אמר: " אנחנו חוששים שהוא יסרב וחשבנו לחלצו בכוח, בניגוד לרצונו. כי הרי עם מות האדם תמות גם נשמתו, כשם שצליל הנבל אינו נותר לאחר שהנבל נשבר. לכן עלינו לעשות כל שביכולתנו ולהציל את גופו של סוקרטס אפילו אם נשמתו אינה מסכימה שנשחרר אותו."
קליטמנסטרה אמרה לחבריה בשקט:" אני מציעה שנפעל בלי שהיות נוספות. נשתלט על השומרים. הרי לא נתקשה להשתלט עליהם אם נפעיל את חניתותינו אל מול חניתותיהם. ניכנס אל הכלא, נוציא משם את סוקרטס, בלא לשעות לכך שהוא מעדיף להישאר שם ולחכות למותו. אז, התיקון של העוול שנעשה לסוקרטס יתחבר לתיקון הכתם שהוטל על ההיסטוריה של אתונה בהוצאתו להורג, וחיבורם של שני התיקונים הללו זה לזה יביא לתיקונה של לולאת הזמן המעוותת שהביאה אותנו לכאן".
"אבל," לחשה הלני, "אנחנו בעצם נגרום עוול. לא נתקן את אי הצדק שנעשה לסוקרטס אלא נגרום לו עוול משום שהוא אינו רוצה להשתחרר מכלאו."
אבל קליטמנסטרה, איאס ונסטור אמרו במקהלה לוחשת: " אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לנסות". ארבעתם שלפו את חניתותיהם וסימנו לשלושת רעיו של סוקרטס, ואלה שלפו את פגיונותיהם ויחד קרבו אל השומרים.
אחד מהם הניף את חניתו באיום ואמר: "מי אתם ומה מביא אתכם לכאן? זהו הכלא של אתונה ולא כל זב חוטם ומצורע שחושב שהכול מותר לו יכול לבוא לכאן עם שריון וחנית ולדרוש שיתנו לו להיכנס!"
קריטון אמר בתחינה: "הלוא אתה מכיר אותי, הרי אני מרבה לבוא לכאן, וגם, פה ושם, קיבלת ממני כמה מתנות…". אבל השומר התעלם ממנו והזעיף פנים, נראה כי דבריו של קריטון הכעיסו אותו, אבל הוא אינו רוצה שידעו זאת ולכן נבח לעברם: " לכו מכאן מייד!"
איאס חייך. הוא הניף את חניתו, קרן אור צרה נורתה מן החוד שלה וכאשר פגעה בחזהו של השומר הוא נפל על הרצפה מעולף. שלושת רעיו של סוקרטס לא הבחינו בקרן. מן המקום שבו עמדו נראה היה כאילו החנית פגעה בחזהו של השומר בכוח רב. קליטמנסטרה, הלני ונסטור פעלו כמוהו, ועד מהרה היו כל השומרים שוכבים מעולפים על אדמה. קריטון אמר בהתפעלות: "נראה שהסקיתים הם חיילים מופלאים," וכולם מיהרו להכנס אל הכלא הקטן.
שלושת רעי סוקרטס הובילו אותם לאורכו של מסדרון ומשם לתא צר. שם, על מיטת עץ, ישן איש זקן, מקריח ומזוקן. השקט והשלווה שהיו נסוכים עליו היו כמעט מהפנטים, והתחדדו בשל השקט ששרר בתא הקטן והדל והיו כה עמוקים עד שבני החבורה לא העזו להוציא קול. הם עמדו ליד המיטה והביטו באיש הישן עד שהוא חש בהם, פקח את עיניו הצלולות ואמר:
" שלום קריטון, אפולדורוס וסימיאס, האם זמן רב אתם כאן ליד מיטתי? למה לא הערתם אותי מייד במקום לשבת לידי בשקט? ומי הם אלה?" והצביע לעבר הארבעה.
קליטמנסטרה אמרה: "אנחנו ארבעה לוחמים מסקיתיה ובאנו לכאן כדי לפגוש את הטוב שבבניה של אתונה, וכשהגענו אל העיר התברר לנו לתדהמתנו שנגזרה עליו מיתה".
קריטון אמר: " לא הערתי אותך פשוט משום שאני עצמי לא מסוגל לישון מרוב צער עליך. הסתכלתי לי בפליאה באיזו הנאה אתה ישן, ובכוונה לא הערתי אותך, כדי שתמשיך ליהנות ככל האפשר. מאז ומתמיד חשבתי שיש לך אופי נפלא, סוקרטס, אבל עכשיו אני חושב כך יותר מתמיד: באיזו קלות וסבלנות אתה מתמודד עם האסון שנפל עליך." ואז אמר: "סוקרטס, אנחנו נושאים בשורה קשה. אני מניח שהיא לא קשה עבורך, אבל עבורי ועבור חבריך היא קשה וכבדה מנשוא."
סוקרטס שאל בשקט: " איזו בשורה אתה נושא? הספינה חזרה מדלוס ולכן ניתן יהיה להוציא אותי להורג?"
אפולידורוס השיב: "כן, צדקת מורי ורבי, הספינה שהפליגה לדלוס לזכר נצחונו של תזאוס, שבה משם."
סוקרטס אמר: "בשעה טובה, חברים. אם זה מה שהאלים חפצים שיקרה אז שיהיה! אבל דעו לכם שאני לא חושב שהיא תגיע היום. אלא רק מחר. אני יודע זאת בשל חלום שחלמתי לפני זמן קצר. טוב שלא הערתם אותי קודם וכך יכולתי לחלום אותו עד תומו."
סימאס שאל : "מה היה בחלום?"
"חלמתי על אישה יפה, לבושה לבן, שהופיעה מולי," השיב סוקראטס. "היא קראה לי ואמרה: 'סוקרטס, ביום השלישי תצא למסע המאושר אל מותך, אתם שומעים? ביום השלישי, לא מחר, לא מחרתיים אלא בעוד שלושה ימים אמות."
קריטון אמר בקול חנוק: "סוקרטס, אנא הקשב, אתה עוד יכול להיענות לבקשתי ולהינצל. דע לך שמותך לא יהיה אסוננו היחיד. נוסף על כך שנאבד חבר שאף פעם לא נמצא כמוהו, הרבה אנשים, שלא מכירים היטב את שנינו, יחשבו שהפקרתי אותך, שהייתי יכול להציל אותך אם הייתי מוכן להוציא כמה מטבעות מכיסי. מה יכול להיות מביש יותר מאדם שמעריך את מעותיו יותר מכפי שהוא מעריך את חבריו? רוב האנשים לא יאמינו שמאוד רצינו שתצא מכאן, ושאתה סרבת…"
" אולי יהיו אנשים רעים שיחשבו מחשבות רעות על ידידיי," אמר סוקרטס, "אולם אני בטוח לחלוטין שהאנשים הטובים יחשבו שידידיי פעלו כשורה. אם אנסה לנסח את מחשבות האנשים הטובים לגבי ידידיי, נראה לי שאלה יהיו: 'ידידי סוקרטס לבטח באו אליו ומתוך דאגה לשלומו ולאריכות ימיו הציעו לו לצאת לגלות, כשהם מוכנים להקריב לשם כך כל סכום כסף דרוש ואפילו את ביטחונם האישי. כי אם סוקרטס היה בורח, האנשים הראשונים שהיו נחשדים בעזרה לבריחה, ושהיו מובאים למשפט בהאשמות הקשורות בכך היו אותם ידידים."
השקט שב והשתרר והערב ירד, החשיכה כבשה עוד פיסה ועוד פיסה מרצפת התא הקטן, ואז פנה סוקרטס אל איאס ושאל בחיוך: "האם גם אתם, הסקיתים, זוכים שנשים יפות יבואו אליכם בחלום ויבשרו לכם את יום מותכם?"
"אנחנו הסקיתים איננו זוכים לכך שנשים יפות יבואו ויבשרו לנו את מותנו," השיב איאס, " אבל אנחנו הסקיתים איננו יכולים להשלים עם עוול, וכאשר אנו נתקלים בו אנחנו יוצאים מייד לתקנו. נעשה לך עוול נורא, סוקרטס, ולכן, כששמענו את מה שנעשה לך, מיהרנו לבוא לכאן כדי לתקנו…"
פתאום נשמעו מבעד לדלת צעקות וקולות של סנדלי חיילים האצים לעבר התא ואיאס המשיך לדבר במהירות:"… לא היססנו להילחם בשומרי הכלא, ולא היססנו להפר את חוקי אתונה. החוקים נחקקו בידי בני אדם, וגם אם במשך תקופה ארוכה, תקופה שנמשכה כל ימי חייך, הם היטיבו עם אזרחי אתונה, הרי שהטוב שיש בהם אינו נצחי, וכאשר נגרם בגללם עוול, כזה שנעשה לך, יש לפעול כדי …" דלת התא נקרעה לרווחה ובפתח עמדו השומרים, עיניהם בוערות בזעם וצבות מעלפונם הממושך. מאחוריהם היו חיילים נוספים שנראה כאילו הם ממלאים את המסדרון הצר עד תומו, כולם נושאים בידיהם חרבות קצרות.
השומר שדיבר איתם קודם והיה, כך נראה, מפקד המשמר, צווח: "מה שאני רואה כאן, מול עיני, הוא מרד. בתאו של משחית הנוער, סוקראטס, דחוקים יחד ידידיו וזרים, סקיתים, כך אני סובר, שכן, כמנהג הברברי יש ביניכם נשים נושאות נשק. מתוקפם של החוקים ושל החוק הלא כתוב של הציות לחוק אני דורש מכם: היכנעו!"
הוא ניגש אל קריטון בחרב שלופה, הצמיד אותה לצווארו ואז שב ואמר: " היכנעו!"
הארבעה פעלו במהירות, בלי לחשוב על מה שהם עושים, כפי שהיו פועלים בדרך כלל בעיתות סכנה.
הם מיהרו לתפוס את חניתותיהם, שהיו מונחות לצידם על רצפת התא הצר, והקרניים שבקעו מהן הממו את החיילים שבתא ובמסדרון וכולם נפלו מעולפים. נראה שגם השומרים, כמו ידידי סוקרטס, לא הבינו מה היכה בהם קודם לכן, וחשבו שחרב לצווארו של מנהיג הפורצים תעצור כל התקפה.
ידידי סוקרטס הביטו בתדהמה בהתרחשות ואפולודורוס גמגם בפחד: "מי… מי אתם?" רק סוקרטס חייך ושאל: "ומדוע תיקון העוול חשוב כל כך עבורך ועבור חבריך?"
" זו שאלה מוזרה," אמר נסטור. " סביר יותר שתשאל כמו אפולודורוס: 'מי אתם' "?
"אני יודע מי אתם," השיב סוקרטס. "האישה היפה שפגשתי בחלומי סיפרה לי שתבואו. הגעתם לכאן בטעות ממקום ומזמן אחר, שם אתם עוסקים בתיקון עוולות. אתם חפצים מאד לשוב לשם ואתם סוברים שאם תתקנו את העוול שנעשה לי תצליחו לתקן גם את הטעות שבשלה הגעתם לכאן. בשל כך שאלתי את מה ששאלתי. אנא השיבו לשאלתי."
הלני אמרה: "העולם כל כך מקולקל, אנשים מרעים זה לזה ופוגעים זה בזה. אני חייבת לתקנו"
קליטמנסטרה הוסיפה: "העולם משעמם כל כך, הכול פתור וידוע, תיקון עוולות הופך אותו למעניין יותר."
איאס טען: "תיקון עולם הוא מה שצריך וראוי לעשות, ואני עושה זאת כאבי לפני ואביו לפניו."
נסטור חייך ואמר, "העולם נפוח כל כך, מלא בעצמו ובטוח בצדקתו, כמו איאס. התיקון מקלקל את הנפיחות הזו."
איאס תקע בו מבט זועם וזעק: "אין לנו הרבה זמן. השומרים יתעוררו בקרוב מעלפונם. אם לא נצא עכשיו מן הכלא לא נצליח לשחרר את סוקרטס ולא נזכה לשוב הביתה!"
"בחלומי הראו לי גם את מה שיקרה אם תשחררו אותי," אמר סוקרטס בשקט. "אם תשחררו אותי אפגע באתונאים, כי אלמד אותם במעשי שעדיף לפגוע בחוקי המדינה שלהם ולהפר אותם מאשר לשמור עליהם ולפעול במסגרתם. בכל עיר שאליה אלך יסתכלו עלי בצדק כאויב החוקים. לא אוכל לשוחח עם אנשים על מה שראוי לעשות, וחזוני לא יישמר ולא ייזכר ואיתו יעלם גם חזונה של הלאס, חזון המחשבה החופשית מטילת הספק השואפת לתקן את העולם. החזון שיצר גם את עולמכם בו תוקן אי הצדק של אי השוויון בין גברים לנשים, ואת החתירה של כל אחד מכם לתקן עוול. בשל כך אינני סבור ששחרורי ישיב אתכם הביתה, משום שהוא לא יתקן את העוול אלא להפך. מה תעשו?"
ארבעתם הביטו זה בזה והלני אמרה: "אכן, איננו יכולים לתקן עוול בכך שגרום עוול."
ואז שבו.
