נאמנות

ברי אלצופין                                                                                    13.11.23

ברי אלצופין (שזה סיפורו העשירי באתרנו) אומר שהסיפור נכתב מתוך רצון להוסיף ולחקור בתת-נושא מסוים במד"ב, וכן לכתוב על האפשרויות הטמונות בתרבות הפוליטית של העתיד. הסיפור מתפרסם במקביל בגיליון 11 של "נכון", כתב עת לאוטופיות ודיסטופיות בספרות.

---

תורין או'רירדן, נשיאה של פדרציית מושבות חוץ-ארציות וותיקה ומבוססת, ישב בנינוחות בטרקלין האירוח הנשיאותי. על הספה לשמאלו ישבה בדריכות כלשהי בתו שאנון. לנערה מלאו זה עתה שמונה עשרה שנים ומזה שנה וחצי היה אביה עסוק בחינוכה הפוליטי. הנשיא עבר על המשך סדר יומו שהופיע מולו על תדפיס נייר מטעמי ביטחון מידע. גם בתו לא הורשתה להכניס כל אמצעי טכנולוגי לטרקלין, ולכן המשיכה ללמוד למבחן הבגרות הקרוב שלה מחוברת מודפסת.

הטרקלין לא זכה בכדי בכינוי "החדר המלבני". היה זה אולם מלבני גדול שעל קירותיו התנוססו עשרות דיוקנותיהם של נשיאים ונשיאות לשעבר של הפדרציה. מרבית הדיוקנאות עוטרו במסגרת זהובה. מעטים, בכסופה. אביה של שאנון הבהיר לה היטב את דעתו על הנשיאים הכסופים.

מדי פעם הציצה שאנון בטבעת חדשה שעיטרה את קמיצתה הימנית. היתה זו מתנה מאביה ליום הולדתה האחרון. טבעת זהב משובצת באבן חן כחולה ונאה. מדי פעם הרימה את מבטה לעבר דלת כניסת האורחים בקצהו המרוחק של הטרקלין.

"הזכר לי שוב מדוע אנו נפגשים עם הקולונל הזה," היא אמרה.

"גנרל," השיב אביה, "אינך צופה בחדשות?"

"לא עכשיו, אבא," אמרה שאנון והרימה בתוכחה את החוברת, "מבחני הבגרות, זוכר?"

"כן, בוודאי. הגנרל טריפלהורן חוזר אלינו עם הישג צבאי חשוב. הצליח לדכא ניסיון התבדלות של אחת המושבות באיחוד. הצליח היכן שרבים לפניו נכשלו. הידד למנצח!" הוסיף הנשיא או'רירדן בעוקצנות, מחווה בידו מחוות כבוד ליצנית.

"מדוע אתה שונא אותו כל כך, אבא?"

"כי הוא האיום הכי גדול על הכהונה השנייה שלי. ואני אמות לפני שאופיע על הקירות האלה במסגרת כסופה," אמר הנשיא והביט בבוז בקירות שסביבם.

"איך הוא מהווה איום על הכהונה השנייה שלך?"

"כי לצערי כבר הבטחתי את המינוי לראש הצבא לגנרל אחר. יכולתי למנות את טריפלהורן ולנטרל אותו פוליטית לשש השנים הקרובות. מבחינתי שיתמודד אחרי כהונתי השנייה. מבחינתי שינצח. מה אכפת לי? אבל המנוול ניצח בשדה הקרב. ועוד עכשיו. נותרו לו עוד שנתיים בצבא. אבל הוא כבר לא ימונה לראש הצבא, אז בשביל מה לו להיתקע שם? הוא יבקש שִׁחרור מוקדם. אני יודע שכבר קיימת התארגנות להריץ אותו נגדי. אם הוא ישתחרר עכשיו תקופת הצינון שלו תסתיים בעוד שנה. ומה קורה בעוד שנתיים, שאנון?"

"הבחירות."

"בדיוק. תעמוד לרשותו שנה שלמה לנהל מסע בחירות בתור גנרל עטור ניצחון. אין לי סיכוי מולו."

"אתה לא יכול לקנות את הנאמנות שלו איכשהו?"

"נאמנות?" הגיב אביה בפליאה, "נאמנות אי אפשר לקנות. המושבה ההיא הפסיקה להיות נאמנה והיה צריך להכניס אותה לתלם בכוח. לא, יקירתי. נאמנות היא משאב נדיר כמו המינרלים שהמתיישבים המורדים האלה יושבים עליהם. מורדים לשעבר."

"אתה לא יכול להבטיח לו מינוי לשר ההגנה בתמורה לכך שלא יתמודד מולך?" שאלה  שאנון, "מינוי עכשיו. הבנתי שאתה יכול להחליף שרים באמצע הכהונה."

"שר ההגנה?", התפלא אביה אף יותר, "השתגעת? זה כמו לתת לו את הניצחון בבחירות על מגש של כסף. כסף, חה! הוא יישב בממשל שלי ויזקוף כל הישג צבאי לזכותו. וכל כישלון יעביר אליי. ואנשים יאמינו לו, כי המילה גנרל מופיעה לפני השם שלו. הוא יתמודד מולי וינצח ועוד מתוך המפלגה. ההשפלה תהיה עצומה. לא. אני צריך למנות אותו לתפקיד חסר משמעות כמו שר החקלאות או החינוך."

"יש שר חינוך בממשל?" התפלאה שאנון.

"את רואה?" הגיב הנשיא או'רירדן, "רק שהוא לא יהיה מוכן לאף אחד מהתפקידים האלה. אז או שהוא פורש עכשיו מהצבא ומתמנה לשר ההגנה ומנצח אותי בעוד שנתיים, או שהוא פורש עכשיו מבלי להתמנות לשר ההגנה ועדיין מנצח אותי בעוד שנתיים. זה לא משאיר לי כל ברירה…"

לפתע נפתחה דלת כניסת האורחים המרוחקת. האב ובתו הניחו את ניירותיהם על הספה ונעמדו.

"את זוכרת את מה שאמרתי לך, נכון?" שאל הנשיא.

"כן, אבא. אני צריכה ללחוץ לו את היד חזק, כמו גבר."

"בדיוק."

מהדלת המרוחקת צעד לקראתם הגנרל טריפלהורן עטוי במדי השרד שלו. נעליו, חגורתו וכומתתו היו בצבע כחול כהה. שאר מדיו היו אדומים. נדן אקדחו היה ריק היות והכלי נלקח ממנו מטעמי ביטחון.

"אלי הטוב," אמר הנשיא בשקט, "גם המדים שלהם הינם כלי נשק. כנגד העיניים."

הגנרל סיים את צעידתו במרחק לחיצת יד מהשניים והצדיע למפקד העליון של הכוחות המזוינים. הנשיא שחרר אותו בהנהון ראש קל.

"הנשיא או'רירדן, כבוד רב הוא לפגוש אותך," אמר הגנרל והושיט את ידו.

"הכבוד כולו שלי," אמר הנשיא ולחץ את היד המושטת, "אנא הכר את בתי, שאנון."

"עלמתי הצעירה," אמר הגנרל והושיט את ידו לנערה.

"הגנרל טריפלהורן," אמרה שאנון ולחצה את ידו חזק, כמו גבר.

לפתע הבחין הנשיא בצלקת הטרייה על לחיו של הקצין.

"אני רואה צלקת חדשה, גנרל?"

"כן, אדוני. היו כיסי התנגדות לאחר הירידה אל פני השטח. חוליה הצליחה להתגנב אלינו במפתיע. זה באמת כלום. איבדנו הרבה אנשים טובים שם…"

ולפתע לא יכול היה הגנרל להמשיך את דבריו. הוא הרים לעיניו את כף ידו הימנית. זו שזה עתה לחצה את ידה של שאנון. הוא חש תחושת נמלול מתפשטת מהיד אל כל גופו.

"אבל… אבל…" הוא דיבר לאט והביט בתדהמה בעיניו של הנשיא, "אבל ניצחתי."

"בדיוק," אמר הנשיא, "איזו ברירה השארת לי?"

ולפתע התאבנה ידו של הגנרל וממנה התפשטה ההתאבנות לכל גופו, חותמת את הבעת התדהמה על הפנים. או'רירדן ידע שבתנוחה זו הגנרל ייפול קדימה. אז הוא הקדים ונתן לו דחיפה עדינה לאחור. הגוף המאובן נפל כמקשה אחת על הגב.

"אני יכולה להוריד את זה עכשיו?" שאלה שאנון והביטה בטבעת שעל קמיצתה הימנית.

"אין שום סיבה לכך, יקירתי. היא טובה רק לפעם אחת. וזו הרי מתנה ממני."

"אז מה עכשיו, אבא? איך אתה מתכוון להסביר את זה?"

"לא אצטרך להסביר שום דבר לאף אחד," אמר הנשיא, "אתה יכול לצאת עכשיו!" הוא הוסיף בקול רם.

דלתותיו של ארון מהודר שהוצב בטרקלין לשם נוי בלבד נפתחו. מתוך הארון יצא הגנרל טריפלהורן. הגבר היה עירום לחלוטין.

"אוי, אבא! מה זה?" אמרה שאנון והסיטה את מבטה מהמראה כשם שיסיט אדם את עיניו מהשמש או ממראה מבחיל כלשהו.

"אני מתנצל שאת נאלצת לראות את זה, יקירתי. פשוט הדגם הגיע ככה ולא היה לי מושג מה המוקיון ילבש."

טריפלהורן העירום נעמד ליד ראשו של טריפלהורן השכוב. נראה היה שהוא סורק במבטו את האיש מהנעלים עד לכומתה. לפתע החלו סיבים צבעוניים לצמוח מתוך גופו של הגבר העומד. סיבים כחולים כהים צמחו מתוך כפות רגליו, אזור המתניים והקרקפת. סיבים אדומים צמחו משאר הגוף. מקץ שניות בודדות עמד מולם הגנרל טריפלהורן עטוי במדי השרד שלו. כמו גימור אחרון ליצירת מופת הופיעה הצלקת החדשה על הלחי.

טריפלהורן החדש כרע ברך ותחב את שתי ידיו תחת גופו המאובן של הישן. הוא הזדקף עם משאו בידיו. כאשר הביטה שאנון בצמד עלה בה זיכרון עמום משיעורי היסטוריית האמנות. אבל היא לא הצליחה להיזכר עד הסוף. טריפלהורן החדש נשא את הישן לעבר ספה נוספת בטרקלין. הוא בעט בחוזקה בספה ברגלו. שלושת המושבים התרוממו וחשפו תא גדול וריק תחתיהם. תא מלבני שדפנותיו מתכתיים. בזהירות הניח טריפלהורן את הגוף המאובן בתא. אור כחול נזדהר בחלל התא והגופה הייתה כלא הייתה. שלושת המושבים ירדו וחזרו למקומם. טריפלהורן חזר אל הנשיא ואל בתו.

שאנון הביטה לאחור בחשש בספה שעליה ישבה קודם.

"כל הספות כאן עושות את זה, אבא?"

"לא. רק ההיא. והספה בסלון שלנו בבית. ועכשיו את יודעת איך להפעיל אותה. אז אף פעם לא בלי רשותי, בסדר? ואל תספרי לאימא."

"בסדר, אבא."

"כמו שאמרתי. נאמנות אי אפשר לקנות. אפשר רק לתכנת. אז מה את אומרת, יקירתי, שר החקלאות או החינוך?"