כן, העזנו לחלום!

אהרון האופטמן, 29.6.2020

את הסיפור הזה אני נהנה לספר כל פעם מחדש. זה קרה ב-1996, בכנס השנתי הראשון של האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה שנולדה באותה שנה. הסתובבתי עם חברים במסדרונות הסינמטק בתל אביב, שהיו גדושים בחובבי מד"ב נלהבים. שמתי לב שאחד מהם בוהה בי, ולא יכולתי שלא לשמוע אותו לוחש באוזנו של חבר: "נדמה לי שזה אהרון האופטמן, מי שהיה פעם העורך של פנטסיה 2000". וחברו המופתע הפטיר כלאחר יד: "מה? הוא עוד חי?"

טוב, אז עברו 24 שנים ואני – כמו חברים ושותפים לדרך ב"פנטסיה 2000" ובאגודה – עדיין חיים ובועטים (או לפחות מנסים), אבל מה שחשוב יותר הוא שזירת המד"ב הישראלית חיה, רוחשת ובועטת. כנסים מרובי משתתפים ועשירים בתכנים מתקיימים כמה פעמים בשנה (למרבה התדהמה היו אפילו מקרים שבהם שני אירועים מתחרים התקיימו באותו זמן). הפעילות ברשת פורחת. יצירות מקוריות נכתבות בשפע, חלקן מתורגמות ומתפרסמות בחו"ל. סופרות וסופרים זוכים בפרסים חשובים. זה אולי נשמע קצת פרובינציאלי, אבל זה לא דבר של מה בכך שהמגזין "לוקוס" מקדיש גיליון מיוחד (נובמבר 2018) למד"ב בישראל.

מי היה חולם על כל זה בשנת 1978, כאשר העזנו לראשונה להרהר על הרעיון להוציא לאור כתב עת בשם "פנטסיה 2000"? (מצחיק, פעם הביטוי "שנת 2000" נשמע עתידני להפליא). כן, העזנו לחלום. הרי המהות של מדע בדיוני היא חלומות, לא? רצוי חלומות נועזים. החלומות (גם הוורודים וגם הבלהות) הם פירות הדמיון, אבל ההשראה שמניבה אותם נובעת מהמציאות – ובו בזמן הם מעצבים את המציאות בכך שהם מעניקים השראה ומעשירים את הידע האנושי ואת מגוון ההחלטות האנושיות המשנות את העולם. סיפור מד"ב טוב יכול לסייע לנו להבין טוב יותר איך אנחנו ועולמנו מעוצבים (או נעוצב בעתיד) על ידי המדע והטכנולוגיה, וגם איך המדע והטכנולוגיה יעוצבו על ידינו, על ידי החברה האנושית.

בעיניי, מד"ב במיטבו הוא ניסוי חשיבה על מציאויות חלופיות, הנעזר בצורה יצירתית במרכיבים טכנו-מדעיים. ניסוי החשיבה הזה מאפשר לנו לחשוב באופן שונה, ואולי להבין טוב יותר את עצמנו, את מה שקורה ועשוי לקרות, את העולם שלנו, ועולמות אחרים.   

כתבו לנו אל:  fantasia2100sf@gmail.com