שיחת בנות

יבשם עזגד                                                                 20.5.2024

זהו הסיפור השישי, באתר זה, של יבשם עזגד – סופר, עורך ואוצר אמנות. וזה מה שהוא מספר על הסיפור שלפנינו:

"נער פגש נערה". זה מתווה נפוץ ליצירות ספרות בכל התקופות. "האם יתחתנו בסוף?" זו השאלה שעולה תוך כדי קריאה. מיסוד המחויבות הזוגית, במיוחד אחרי נפתולים והרפתקאות, נחשב לקתרזיס המושלם, אם כי לא מעטים רואים בו קלישאה.

אלא שהדחף של הנער אל הנערה, ולהיפך, הוא המניע של עימותים, שלעתים עלולים לסחוף עמים ומדינות לקטסטרופה עולמית. אפשר להיזכר ב"פניה של אישה אחת  שהשיקו אלף ספינות", וגרמו לחורבנה של טרויה. הסיפור שלפניכם מציע אלטרנטיבה.

---

את חושבת לפעמים על גברים?

הפטש! על מה?

על, את יודעת, נו…

לא! למה שאחשוב עליהם?

סתם, את יודעת, לפעמים מעניין לחשוב על מה שהיה… לא חשוב. עזבי. מה ככה?

תקשיבי, את מה זה מוזרה לפעמים.

היי בנות, צ’הה?

צ’הה. משימות באוויר. שקרים קטנים. מבטים מהצד. קפה ומאפה. לא משהו. סתם יום של חול. אבל ראוולי כאן, הביאה יציאה, חבל על האוויר…

אוי. סופי, באמת… עזבי. סתם חשבתי… אל תעשי מזה עניין עכשיו.

צ’הה? מה היה כאן? נראה שהפסדתי משהו… עדכנו מיד. כאן ועכשיו.

סופי סתם מגזימה. חשבתי לרגע על העבר. שאלתי אם היא חושבת לפעמים על הגברים. הבנתי שלא. בסדר. לא ביג-דיל. שנזמין משהו ליד הקפה?

**

אהה. המרנג הזה דלישס. נולד להתמוסס בקפה. רוצות את האמת?

אהה. אין כמו השמש החורפית… את האמת? על מה?

על היציאה ההזויה שלה מקודם. נכון?

כן. למה נזכרתי פתאום בגברים?

נו, בסדר. ספרי.

אז ככה. אחותי הצעירה אמורה לצאת לסוג של עצמאות נעורים, והיא החליטה לעבור לגור בדירה של סבתא שלנו, שעברה לדיור מוגן. בעצם, זו דירה שהייתה שייכת פעם לסבתא שלה.

סבתא של סבתא? וואו.

כן. בדיוק. בקיצור, הלכתי אתה לשם כדי לראות אם אפשר לעזור ולסדר את הדירה. תוך כדי, נפל סוג של מכסה מהתקרה, שמאחוריו היה מין חלל סגור כזה, מעין ארון קיר, רק שזה היה בתקרה.

אוקיי. אז?

אז הצצנו פנימה, והיו שם כל מיני תיקים וארגזים. הורדנו אותם, והם היו די מלאים במסמכי נייר, חלקם אפילו כתוב בכתב יד…

ואללה, מרתק. נשמע מתאים לעבודת שורשים בתיכון…

לא, לא. תקשיבו. אתם יודעים שסבתא של סבתא שלי עבדה במעבדת מחקר. ראש המעבדה, הבוס שלה, היה גבר.

כמובן.

כן. אבל המסמכים האלה, שהיו בתיקים בארון שבתקרה, היו התכתבויות שלה עם מדענית אחרת, שלפי השם הייתה ממוצא הודי. בדקתי עליה קצת. עכשיו, אתן יודעות שבהודו, אישה שהגבר שלה מת הייתה מחויבת להרוג את עצמה, ובכלל, הן היו ממש מדוכאות ומושפלות שם, באותו זמן. אבל המדענית הזאת, שסבתא של סבתא שלי התכתבה אתה – ושימו לב שהן עשו זאת על נייר, ולפעמים אפילו בכתב יד, כנראה כדי להימנע ממעקבים ממוחשבים – הייתה מכפר מאוד מסוים בהודו. אני חושבת שקראו לו פיפלאטרי, או משהו כזה, באזור ראג'סטאן, שבו התקיים מעין אי של 'עולם הפוך', במונחים של אותו זמן. בכל הודו היה נהוג לשמוח ולחגוג כאשר נולד בן זכר, אבל כמעט להתאבל כאשר נולדה תינוקת, כי זה היה אומר שצריך להכין הרבה כסף כנדוניה, כי בלי נדוניה 'כבדה' אף אחד לא היה רוצה להתחתן אתה…

ואללה.

כן. אבל בכפר הזה, האחד והיחיד בכל הודו, התושבים נהגו דווקא לחגוג גם הולדת של בנות. ובכל פעם שנולדה ילדה, הם חגגו וציינו זאת בנטיעת 111 עצים…

ואללה.

כן. והחברה הזאת של סבתא של סבתא שלי, שהייתה גם סוג של מדענית, נולדה וגדלה באותו כפר…

למה סוג של? למה לא מדענית?

לא יודעת. שתיהן חקרו. אבל עבדו במעבדות שמי שניהל אותן ונחשבו לראשי קבוצת המחקר היו גברים.

ברור.

אז השמות שלהן בקושי נזכרו, וגם על פרסומים מדעיים שהיו כמה כאלה בתיקים שם, השם של סבתא של סבתא שלי תמיד היה איכשהו באמצע הרשימה, שזה המקום הפחות נחשב, של כל מיני עוזרות מחקר, ולא של מדעניות ממש.

של מדענים, התכוונת.

כן. בדיוק. אבל מהמכתבים ביניהן אפשר להבין שכאילו הן היו די בצל, אבל הן אלה שהציעו רעיונות ושאלות, כך שבלי לעשות יותר מדי רעש, הן השפיעו על ראשי המעבדות וכיוונו את המחקרים…

קלאסי. טוב, בנות, קיבלתי כאן הודעה מהמנהלת שלי. יש איזו משימה שאני חייבת להצטרף אליה עכשיו. אז זזתי. ראוולי, תמשיכי מחר? אל תעיזי להמשיך בלעדי.

בסדר. צ’הה.

טוב. אז צ’הה?

שילמתי כבר באוויר. יש לך עוד זמן? שנצא לראות אם יש משהו מעניין בקניון ממול? אולי דגמים חדשים של בובות גידול. יותר נוח מסופי שלנו שהתעקשה להיכנס להריון, ועוד לא ממש מבינה מה מחכה לה בהמשך…

בסדר. לא מתלהבת מבובות גידול, אבל לא איכפת לי לראות דגמים חדשים. זאת שלי זרוקה סגורה בארון כבר חודשים.

**

וההא. יום מטורף. אני מתה מרעב.

תראי מה קניתי.

יפה. סדרי את זה ככה. כמו שאמרו פעם, נון-שלנט. מפציץ. אגב, אני מקבלת קידום. ראש צוות. המנהלת שלי מצטרפת להנהלה, ואני נכנסת לתפקיד שלה.

צ'הה! רצית את זה כבר הרבה זמן. מגיע. תני בראש.

כן. אוהה. וויי. זה טעים. מוות.

טוב לך, מותק. בריאות.

גם אצלי יש חדשות. אחותי נכנסה להריון…

ואללה. זאת מהדירה של הסבתא של הסבתא?

כן. לא מבינה מה נכנס בה. איפה שהיא גרה, בדירה הזאת, אין אפילו מעלית, וזה בקומה חמישית, נדמה לי. אולי שישית…

טוב. אבל יפה שהיא קיבלה רשות.

ורישיון.

כן, ברור.

איפה עשו לה את זה?

דיגי-וול. אמא של חברה שלה מנהלת שם את אחד התהליכים, או משהו כזה, לא יודעת בדיוק. אז היא העדיפה ללכת למישהי שמכירה אותה.

טוב. שיהיה במזל. כל אחת והראש שלה. רק שלא יהיו לנו יותר מדי כאלה.

מה שמזכיר לי, מה ההמשך של הסיפור עם הסבתא של הסבתא והחברה ההודית שלה?

דווקא קשור לעניין, אבל אני חייבת לזוז עכשיו. אמא שלי אוספת אותי עוד רגע. אנחנו הולכות לבקר חברה שלה שהסתבכה באיזה משהו. לא רציני, אבל צריך לעזור… צ'הה! אל תדאגו. אמשיך את הסיפור מחר. זה מדהים. תפלו על הרצפה. תראו.

**

טוב. רוצות לשמוע את ההמשך?

על הסבתא של הסבתא?

כן. רק רגע, מזמינה קפה וסלט. מצטרפות?

קינואה-רימון?

בלי רימון. להזמין לך עם רימון?

לא. מה שאת.

תיכף יגיע. אז תשמעו, בינתיים עברתי שם על עוד מכתבים. מתברר ששתי הנשים האלה שיגעו את קבוצות המחקר האלה והובילו אותן למקומות, אה, הזויים.  

צ'הה.

אז ככה, זה קצת מדעי, אבל לא יותר מדי. אפשר להבין. סבתא של סבתא עבדה אצל אחד שחקר מיטוכונדריה. אלה החלקים בתאים שמייצרות את רוב או כל האנרגיה של הגוף, ויש בהן גנים, רק שהמיטוכונדריה האלה עוברות בתורשה רק מאימהות.

למה?

זו בדיוק הנקודה. בעבר, כשזרעונים של גברים נכנסו לביציות, היו בביציות מין מנגנונים כאלה שחיסלו את הגנים במיטוכונדריות של הגברים…

ואללה.

כן. אבל אז היה מדובר רק בגנים הגבריים שבתוך המיטוכונדריה בזרעונים, ובגלל זה נשארו רק המיטוכונדריה של הביצית, והן עברו בתורשה רק מהאימהות.

ואללה.

כן. אבל זו רק ההתחלה. מתברר שסבתא של סבתא שלי, והחברה ההודית שלה, שהשפיעו בשקט-בשקט על שתי מעבדות בשני מקומות שונים בעולם, הובילו את המעבדות לחקור ולפתח את המנגנונים האלה, שמחסלים גנים גבריים…

ואללה!

אני כבר רואה לאן זה מושך…

כן.

צ'הה. אני רואה שסיגל מתקרבת ובאה להצטרף. יותר טוב שנפסיק עכשיו לדבר על זה. נמשיך בהמשך?

היי סיגל. צ'הה?

תראי מה קניתי. צ'הה?

מפציץ.

אמרתי לה. פיצוץ.

**

זהו. והחברה ההודית הזאת של סבתא של סבתא שלי? אז מתברר שהיא עבדה בישראל, באיזה מקום שנקרא וולקנו, או וולקני, משהו כזה. שם עבדו על כל מיני ענייני חקלאות, ביטחון תזונתי. אלה היו זמנים של יותר משמונה מיליארד אנשים על הכדור, שהמשיכו כל הזמן להתרבות, ואוכל היה ממש בעיה.

צ'הה.

אז הם עבדו על תרנגולות שמטילות ביצים לא למאכל, אלא לדגירה. שמהן יוצאים אפרוחות, אתן יודעות, אלה שמטילות את הביצים למאכל.

סיבכת.

לא. תקשיבי. צריך ביצים למאכל. את הביצים האלה מטילות תרנגולות נקבות. אבל כדי שיהיו תרנגולות נקבות, צריך שיהיו גם ביצים שמהן בוקעות אפרוחות נקבות…

צ'הה. בעיית הביצה והתרנגולת.

בדיוק. אבל תקשיבי, באותו זמן בקעו גם המון אפרוחים זכרים, שלא היו טובים ולא היו נחוצים לשום דבר, אז פשוט הרגו אותם תיכף כשהם בקעו…

יייייק.

אלה החיים. וגם כמות הנקבות שבקעו הייתה רק חצי מהביצים. בזבוז מוחלט. אבל החברה ההודית של סבתא של סבתא שלי, שתיהן, ביחד, בלי שאף אחד ידע, עבדו על שיטה שגרמה לזה שמהביצים האלה בקעו רק נקבות, וככה לא בקעו זכרים, ולא היה צריך להרוג אותם…

וואו.

כן. לא בדיוק הבנתי מה היה שם, מה הן גרמו למדענים שלהן לחשוב שהם המציאו בעצמם, אבל בהתחלה לפחות זה היה משהו שהתבסס על מנגנונים של המיטוכונדריה, שסיפרתי לכן לפני כמה ימים. אז הן מצאו דרך להפעיל אותם על מערכות ביולוגיות אחרות, ובנוסף משהו עם הקרנה של אור כחול. לא ברור לי מה בדיוק זה עשה, אבל ככה יצא שהן גרמו לכך שנולדו או בקעו רק נקבות…

שממילא גם הורישו ביניהן רק את המיטוכונדריה הנקבית.

בדיוק.

אני כבר רואה לאן זה מוביל…

מובילה, התכוונת…

צ'הה!

זה לא מצחיק.

דווקא מאוד מצחיק.

אני חושבת שהן היו סוג של מחתרת, עם מטרות אסטרטגיות ברורות…  

טוב. הנה סיגל. עוד פעם. אני חושבת שהיא מריחה שמסתובב פה סיפור שאולי יתאים לפלטפורמה שלה…

בטח.

עיתונאיות. ככה הן.

שקט.

צ'הה, בנות?

**

איך הג'וב החדש?

סחוטה. משימות נופלות כמו גשם, או ברד… אף אחת לא עוזרת, חלק מפריעות…

מסכנונת. שבי, תנוחי, תאכלי משהו.

אז הסבתא של הסבתא שלי…

עוד פעם הסבתא של הסבתא? נכנסת לזה ברצינות, צ'הה?

כן. מתברר שהייתה להן עוד חברה. יפנית, שעבדה אצל איזה אגו גברי ענק, בקיוטו, שהיה בטוח שהוא חצי אלוהים…

אוייי, זה טוב הקפה הזה, עם הקרואסון סלמון… מחזיר אותי לחיים.

לבריאות, יקרה. תנשמי, תנוחי.

אז מה עם האגו היפני?

כן. אז לפי מכתבים שמצאתי בתיק אחר באותו מקום, החברה הזאת של סבתא של סבתא שלי, ושל החברה ההודית שלה, היא הייתה יפנית. אמרתי את זה?

כן. אמרת. אז מה איתה?

המעבדה הזאת עבדה על תאי גזע, אלה שיכולים ליצור כל דבר, אבל היא הובילה את האגו הגדול שניהל את המעבדה לחשוב שהוא פיתח שיטה לקחת תאים חיים בוגרים, לא תאי גזע, למשל מהעור שלך, ולדחוף אותם כאילו במורד תהליכי ההתמיינות, לכיוון השלב של תאי גזע, כך שהם מגיעים לשלב הראשון של העובר…

ביצית…

וזרעון, או בעצם תחליף זרעון. תאים מקדימי זרע וביצית הם קראו לזה. ואז החברה של סבתא של סבתא שלי, היפנית, הראתה להם בשקט, בלי שהם ירגישו, או ככה שהם חשבו שהם בעצמם המציאו את זה, איך ליצור מתאים רגילים, בלי ביצית ובלי זרעון, עובר מתפקד שיכול להתפתח…

הולי גוד!

בדיוק.

זה מה שעושים היום, לא?

בדיוק.

אז אם אתן מבינות, גיליתי בעצם שסבתא של סבתא שלי…

עוד פעם סבתא של סבתא…

כן. אז סבתא של סבתא שלי, ושתי החברות שלה, ההודית והיפנית, היו בעצם סוג של מחתרת שהובילה את מנהלי המעבדות הגברים, לפתח, כאילו, את השיטות שהובילו בהמשך לחיסולם…

למה שקוראים בבית-הספר "כליית הזכרים".

בדיוק.

צ'הה! זה סיפור ענק! מחתרת של שלוש נשים חיסלה את הגברים! ענק!

סיגל!!! כמה זמן את עומדת כאן?

מספיק זמן בשביל להבין מה שאת מנסה להסתיר ממני כל הזמן הזה.

זה לא לפרסום.

זה כן! זה סיפור ענק! למגזין!

בבקשה, לא…

בבקשה, כן… את יודעת איך סיפור גדול כזה יכול לעזור לי? זאת הזדמנות שאי אפשר, אסור להחמיץ. בבקשה, תני לי את הסיפור, עם כמה מכתבים, וגם את תתראייני ותספרי איך מצאת את זה, מי הייתה הסבתא של הסבתא שלך, ומאיזו שושלת מפוארת את מגיעה…

אני…

בזכות הסבתא של הסבתא שלך, והחברות שלה, יש היום פחות משלושה מיליארד נשים בעולם. ואין גברים. בזכותן כדור הארץ החלים, הזיהום פחת, פליטות הגז ירדו בעשרות אחוזים, האוויר יותר נקי… האקלים התייצב, יש אוכל בשפע לכולן…

אני…

ועוד לא דיברנו על זה שהיצורים שטופי הטסטוסטרון האלה נעלמו מחיינו ושאין יותר מאבקים מטומטמים שמבזבזים את האנרגיה שלנו וגורמים רק סבל… הן הביאו לנו את הגאולה…

אני…

תשמעי, אפילו שייקספיר חשב על זה קודם, וכתב על זה בסונטה הראשונה שלו:

יְצוּר יָפֶה – רָאוּי שֶׁיִּתְרַבֶּה,

שֶׁשּׁוֹשַׁנַּת הַיֹּפִי לֹא תִּבֹּל,

וּכְשֶׁהַקֵּץ יָקִיץ עַל הַבָּשֵׁל

יִשָּׂא יוֹרְשׁוֹ הָרַךְ זִכְרוֹן יָפְיוֹ.

אבל…

בדיוק. תקשיבי:

אֲבָל אַתָּה, נָעוּל עַל אוֹר עֵינֶיךָ,

בְּדֶלֶק עַצְמְךָ אַתָּה בּוֹעֵר,

הוֹפֵךְ גַּן לְצִיָּה, אוֹיֵב בְּנֶפֶשׁ

שֶׁל עַצְמְךָ, אוֹתְךָ-גּוּפְךָ צוֹרֵר.

שומעת? ממש תוכנית אבולוציונית להתרבות נשים והתמעטות גברים…

חזון.

חזון שהתגשם והצליח.

אולי שייקספיר בכלל היה אישה… רק בבגדי גברים, כדי שיאפשרו לה לעבוד…

אני…

אוי, ראוולי, די כבר. תני לה את הסיפור… לא תפסידי מזה כלום, וסיגל רק תתקדם בחיים. מה רע? וסבתא של סבתא שלך? והחברות שלה? את לא חושבת שהגיע הזמן שיקבלו את הקרדיט הראוי? הן שינו את העולם, הצילו את כולנו, ואף אחת לא יודעת את שמותיהן! לא לומדים עליהן בבתי הספר. נראה לך הגיוני? צודק? כתבה אחת, כמו שצריך, והן יהפכו לגיבורות תרבות…

אני…

**

ראיתן איזו כתבה? כמה תמונות? עם הציטוט של שייקספיר… ושמו את השם שלי בפתיח…

הכל בזכות הסבתא של הסבתא של ראוולי.

צ'הה!

אני… אה… רק תזכרו שאנחנו לא באמת יודעות מה היה שם… אם באמת הייתה מחתרת, או ש…

עזבי. לא חשוב מה היה. פנינו אל העתיד!

---

תרגום הציטוט מהסונטה הראשונה של שייקספיר: שמעון זנדבק.

איור: בעזרת Gemini