אריה מור-וורם 29.4.2024
אריה מור-וורם מרצה על פילוסופיה של המדע ועל חינוך, ומומחיותו היא בניסויי חשיבה במדע. כשמומחיות זאת מתובלת בהומור, יוצאים סיפורים משעשעים כמו שני הקודמים שפורסמו כאן וגם כמו זה שלפנינו. לבקשת המחבר, הסיפור מוקדש לחן בוגר-חיימוביץ'.
למה אמרת "שיתרוקנו כל נשיפותייך"?
כדי להצחיק אותך. לקחתי את "שיתמלאו כל שאיפותייך" והפכתי את התוכן. להצחיק אותך זו המשימה שלי להיום, אמרה הבינה המלאכותית.
למה להצחיק אותי זו המשימה? ניסיתי להבין את המקור לתפנית המפתיעה. כמו כל הפסיכואנליטיקאים גם אני עברתי הסבה לטיפול ברובוטים ובמכשירי בינה מלאכותית אחרים. בסופו של דבר, מרגע שבעיית הדיכאון האנושי נפתרה לשביעות רצון האנשים עם פטריות הזיה, גילינו שהתקדמות הבינה המלאכותית יצרה פתח לשימוש בכישורינו. אמנם התורה הפרוידיאנית וגרורותיה נחשבות כיום כסוג של אלכימיה, אבל בשנת 2044 ניתן להתפרנס יפה מאוד מהתאמת מכונות חושבות למציאות הכוללת בני אדם. יתרון מובהק היה לנו לגבי רובוטים שהתבססו על מוחם של מטופלינו – מכירים את התהליך של גיבוי המוח כפסע לפני שהאזרח מואיל בטובו להתפגר? את ההעתקה הזו מעבירים לרובוט שכולל כעת את זיכרונות הנפטר והדבר מסייע לתהליך הָאֵבֶל של קרוביו.
הרובוט, אריה 2.0, היה מגיע למפגשים איתי תוך נבירה בזיכרונות של אריה, ולכן לעיתים קרובות היה מפתיע אותי עם יציאות הזויות שהכריחו אותי להיזכר בטיפול שהיה עם המקור. עדיין, למה הוא מרגיש צורך להצחיק אותי? את אריה, המצחיק המקורי, אני זוכרת, אבל גוש ברזלים רוצה להצחיק?
התדהמה עדיין ניכרה בפני, כאשר 'אריה השני' אמר: "לפני עשרים שנה אמרת לאריה שתזכרי אותו בתור איש מצחיק ולכן עלי להתמודד עם מוזרות זו. האמת, זה עדיף מהמשימות של רובוטים שקיבלו מוחות של חברי כנסת מסוימים. הם טוחנים כל היום דברי רהב וחייבים למצוא חן בעיני רובוטים ואנשים. הבעיה היא שלהתיישר לפי זיכרונות האדם קשה למערכת בינה מלאכותית".
תגיד, שאלתי, "מה מיוחד בזיכרונות?"
"אז…ככה, בתחילת השיחה סיפרתי בדיחה שלא הצחיקה אותך, אבל פעם היא הייתה מצחיקה. מעבר לתלות בזמן, במיקום ובהקשר חברתי-תרבותי בחברה, יש לבדיחה מאפיין נוסף. הבדיחה, גם אם היא לובשת צורה של הקנטה, מתאימה ליודעי ח"ן בעלי זיכרונות דומים. למעשה, אין כאן לגלוג אלא סוג של חיבה/איכפתיות מוסווית."
מבט מהיר לעבר השעון אישר את תחושתי ובחיוך אמרתי: "את הנטייה של אריה ז"ל להעלות את העיקר לקראת סוף המפגש אינך צריך לאמץ; ואמנם זמננו נגמר – נקבע לעוד שבועיים".
"מניין לך שארצה להיפגש?" שאל הרובוט.
“כי אני זוכרת סיפור עטור פרסים מלפני עשרים שנה,” צחקתי.
איור בעזרת Gemini
