גיא פינקלשטיין                                                                           12.6.2022

זה הסיפור הרביעי של גיא פינקלשטיין המתפרסם ב"פנטסיה 2100". גיא היא בעלת עסק עצמאי לכתיבה ועריכה, והיא מייסדת ועורכת של כתב העת הספרותי "צ'יקיטיטו". ספר הילדים שלה, ״העצלן שלא רצה להיות מלך״ זכה במענק מפעל הפיס. בקרוב יראה אור ספר עיון שכתבה במשותף עם פרופ׳ יצחק בן ישראל – "האם העולם באמת קיים?" – שעיסוקו בפילוסופיה של הפיזיקה.


אני, מה שאתם קוראים, חייזר. חרא שם, שתדעו. חי – זר. לא מכניס אורחים בכלל. באמת, תודה שאתם מכירים בכך שאני חי, אבל זר? מוציאים את החשק להתקרב, תאמינו לי!

לא משנה, זה לא מנע ממני לבוא, אבל זה סתם צובט בלב, אם היה לי כזה, שתדעו. לא שם מזמין. גורם לתחושת ״לא רצוי״. אבל לפעמים יש משיכה דווקא לדברים דוחים, לא? אז האמת שלא, לא אצלי, לפחות, אבל אני יודע שאצל בני אדם זה ככה. זה בולט נורא, תאמינו לי, ממרחק של שני מיליון שנות אור שמים לב לזה. לא הייתי מתחתן אתכם, בואו נגיד ככה.

אבל עם חלקכם בהחלט הייתי עושה עסקים, וזו בדיוק הסיבה שהתחלתי להסתכל לכיוון שלכם בעיניים רעבות, אם היו לי כאלה, ובסופו של דבר קפצתי לביקור. הרחתי אצלכם הזדמנות עסקית, אני מתכוון – אם היה לי אף. כשהתחילה המגפה, ידעתי שזה רגע מושלם. גלגל אותי מצחוק לראות את כל החישובים שלכם. הרי ידעתי כבר אחרי שעתיים מה יהיה מספר החולים והמתים באופן מדויק, לפי מדינה. אתם חושבים שהחיים והרפואה זה לא מתמטיקה, אבל זה כן. מדהים עד כמה הנתונים הכי קריטיים למשוואה נעלמים מעיניכם. בדיוק כאן נכנסתי לתמונה. אמרתי לעצמי – מדוע שלא אציג בפניכם את המשתנים בעבור בצע כסף? ואחרי זה חשבתי  – לא, לא צריך כסף בכלל, מה אעשה איתו? זה קונספט שבכלל לא מוכר לי. אבל מה שרציתי בתמורה למשתנים החבויים הוא הבעת הפנים הנדהמת שלכם. זה הכל. עסקה הוגנת? בהחלט.

מודה, היה עוד משהו שרציתי, וזה להציג לכם את המשתנים בתוך מזוודה קטנה כזו שאתם מכנים ״תיק ג׳יימס בונד״. זה תמיד הורג אותי מצחוק, איך אין אצלכם עסקה בלי המזוודה הזו! אז רק המחשבה שאני פותח אותה ככה והפרצופים שלכם מחווירים מהפתעה מהמשתנים שבתוכה – לא הפסקתי לצחוק מזה. לא, הייתי פשוט חייב, ולא רציתי לחכות עוד מאה שנה למגפה נוספת.

אבל אז, איך שאני כבר באטמוספרה, אני נזכר בביטוי הזה, חייזר. חי – זר. כאילו, חרא, באמת, למה שאני ארצה להתארח, אפילו לעסקים, אצל מישהו שקורא לי ״זר״? הכי לא מסביר פנים שראיתי. אז אני עוצר לרגע בסטרטוספרה, וכאילו שזה לא מספיק אני נזכר פתאום ב״חוצן״. חוצן! חוץ! ואני מרגיש שזה עושה לי חרא בלב, אם היה לי כזה, ואני מרגיש שהיד שלי, אם הייתה לי כזו, קלה על הכפתור של פניית הפרסה, ואני אומר ״כוס אומו״, אם היה לי כזה, ומסתובב חזרה, חותך מהחרא אטמוספרה שלכם. תחנקו – תרתי משמע – עם הווירוס הזה שלכם, בלי המשתנים החבויים האלה, שכל כך מתחת לאף שלכם שאתם לא מצליחים לראות אותם.

חי – זר, עאלק… חוצן! יש לכם את זה בפחות וולקאמינג?! לא, ממני לא יהיו לכם שום משתנים חבויים שיפתרו את המגפה המגוחכת שלכם.

חיים ומוות ביד הלשון, אם הייתה לי כזו.


מקור האיור

תגובות

1 תגובות

  • ברי אלצופין
    On יוני 20, 2022 9:27 am 0Likes

    סיפור קצר וקולע שחושף כיצד בחירות השפה שלנו משפיעות על התודעה שלנו.

השאר תגובה

דילוג לתוכן