משימת חייו

ברי אלצופין                                                                  15.5.2021

טייס חלל ולוחם מתמודד עם מצב חסר תקדים, על רקע מלחמה עם גזע מעולם אחר, שיש לו יכולת לשלוט ב…. טוב, ההקדמה הזאת עלולה לגמד את הסיפור העוצמתי שלפניכם.

זה הסיפור הרביעי של ברי אלצופין שמופיע כאן (קודמיו היו "מחיקון", "המלך בטירה" ו"קסרקטין"). אנחנו מצפים לעוד.

---

12:04, ספינת הצי המאוחד אסיה, אגף טייסת ארבע

הטייסים זרמו אל הפרוזדור בתערבות של הקלה מתוקה ומפח נפש מר. שש שעות של כוננות דרגה ראשונה הגיעו לקיצן מבלי שהתרחש מאומה. הם העבירו את שש השעות האחרונות ישובים בתוך כלי הטייס שלהם בהמתנה דרוכה, בציפייה.

              סגן רום בר סלע היה מאוכזב ועייף. הוא צעד בתחושת פורקן ריקני ולא קלט דבר מפטפוטיו הנצחיים של סגן דמידוב שצעד לצידו. אבל הוא הבחין בתנועת הכוכבים.

              "אנו זזים," אמר רום ועצר מלכת.

כעת הביטו שני הטייסים מבעד לאשנב שלאורך הפרוזדור. הכוכבים נעו כלפי מטה ובאלכסון כטיפות של גשם ברוח חזקה. לפתע נעצרה התנועה. עיוות רגעי של אור הכוכבים אותת כי הספינה עברה למהירות על-אורית.

              "אנו עוזבים, " אמר רום, "רבצנו כאן במשך שש שעות וכעת עוזבים".

הוא המתין בציפייה לחשמול קל במפרק כך ידו השמאלית. חשמול שהיה חזק יותר אילו ישן ודי היה בכוחו להעירו. אך שעונו לא רצה להגיד לו דבר. רום הרים את ידו השמאלית והתבונן בשעון. כל שראה על פניו החלקות של השעון הוא את פניו שלו המאוכזבות והתמהות. ואת העובדה שהשעה היתה 12:06.

              "הם לא קוראים לנו," אמר דמידוב, "אנחנו יכולים ללכת לישון".

              "בר סלע לגשר," אמר רום אל השעון.

              "כן, סגן בר סלע," ענה חיש מהר קול נשי מהשעון.

              "מה מתרחש? אנו בתנועה".

              "לא נוגע אליכם, טייסת ארבע. אתם יכולים ללכת לישון".

              "שמעת את הגברת," אמר דמידוב.

              "בר סלע לפינקמן," המשיך רום.

              "מה נשמע, רום?" ענה במהרה קול גברי דרוך מן השעון.

              "קודם כל, משמרת נעימה. שנית, אתם יודעים משהו על מה שמתרחש?"

              "כרגע לא אומרים לנו כלום. אבל הקברניט בטח יסביר הכל בתדריך".

              "תדריך? איזה תדריך?"

              "אה, בטח לא קראו לכם כי אתם הולכים לישון. אבל כל הטייסות זומנו לתדריך עם הקברניט. אנחנו נצטרף לתדריך מרחוק. אתה יכול ללכת לישון, רום".

              "שמעת את האדון," אמר דמידוב.

              "כן. ללכת לישון".

12:15, ספינת הצי המאוחד אסיה, אולם תדריכים מרכזי

כשרום נכנס אל תוך אולם התדריכים המרכזי המקום לא המה מאדם. רק שתי טייסות נכחו, כך שהאולם היה ריק כמעט במחציתו. הוא חייך לשלום לכמה אנשים ולחץ ידיים עם אחרים. טייסי טייסת שלוש נראו רעננים במיוחד הואיל והתעוררו זה עתה. עיניו פגשו בעיניי הירקן של רב-סרן  דולורס או'דוהרטי. היא הופתעה לראותו שם. הוא לא היה צריך להיות שם. הוא הסיט את מבטו. היא עשתה את אותו הדבר.

              עוד ועוד קצינים זרמו אל תוך האולם. על הבימה, לצד דוכן הדוברים, עמד בקומה זקופה הקצין הראשון והנהן מדי פעם לקצין זה או אחר. אך מבטו תמיד שב אל פתח האולם שדרכו צפוי היה להיכנס קברניט הספינה.

              סגן-אלוף קאליסה היה הגבר הגבוה ביותר בספינה ומאחורי גבו כונה "מגדל הפיקוח". במדיו ובעמידתו הזקופה הוא נראה כאילו נגזר מתוך כרזת גיוס של הצי המאוחד. מחשבה רבה הושקעה בעיצוב המדים של הצי ודגש מיוחד הושם על אחידות. בסופו של עניין, ותחת הדחק של המלחמה המתרגשת, הוחלט כי המדים יהיו בצבע שחור אחיד. השחור, כך נטען, סימל את החלל. המדים היו בעיקרם סרבל טיסה והיו זהים עבור טייסים ועבור בעלי מקצועות אחרים בצי.

              השם "קאליסה" היה כתוב בשיחלל על צידו השמאלי של חזהו של הקצין התמיר. דגל רואנדה הופיע מתחת לשם. על הכתף השמאלית הופיע סמל הצי: אדם עמד שם על רקע עיגול תכול, רגליו פסוקות קלות וידיו מורמות מעל לגובה כתפיו, משל היה האדם הוויטרובי של דה וינצ'י. אך אדם זה היה שונה בשני מובנים מהותיים מהאדם ביצירה הקלאסית. הוא היה עטוי בחליפת חלל שכללה את הקסדה. בתוך החליפה היה האדם נטול זהות מגדרית וגזעית – הוא היה הומו סאפיינס. מגבו נפרשו כנפי מתכת שסימלו את מעופו של האדם בחלל. דרגות סגן-אלוף הופיעו ברקמה כסופה על כתפיו של קליסה. אך שום דבר לא סימל את היותו טייס. הדגלים, שמות המשפחה והדרגות היו ההבדלים היחידים בין המדים. כדי להקל על התקשורת בין אנשים ממוצאים שונים פיתחו מיטב המוחות הבלשניים את שיחלל; שפה שהונדסה להיות מהירה ללמידה ושאבה השראה משפות אנושיות רבות.

              לפי הנוהל, אמור היה רום להתיישב באזור הישיבה הייעודי של הטייסת שלו. הוא הביט לעבר האזור וראה שם רק את את סגן-אלוף מורין, מפקד הטייסת. נראה שהוא היחיד מטייסת ארבע שלא נצטווה ללכת לישון על ידי חצי מסגל הספינה. רום החליט שאין סיבה מיוחדת להכריז על נוכחותו וקיווה להיטמע באין רואה באזור אחר באולם. אך מורין היה טייס חד עין ומיד הבחין בפקודו שלא היה צריך להיות שם.

              "בר סלע?" הוא התפלא, ומיד סימן בידו לרום שייגש אליו. "מה אתה עושה כאן, בר סלע? היית צריך ללכת לישון".

              "מפקד…" החל בר סלע לדבר בתקווה להמציא דבר מה תוך כדי הדיבור.

              "קברניט נוכח!" הרעים קאליסה בקולו.

              ההכרזה סיימה את שיחתם של רום ומפקדו וכל שיחה אחרת באולם. כולם נזקפו וכל קצין שהספיק להתיישב מיהר לקום. כל העיניים עקבו אחר תנועתו של אלוף-משנה טיגרן סימוניאן שצעד נמרצות לעבר הבימה. כמו תמיד נראה הקברניט נבוך מעט מהשתיקה וההזדקפות שליוו את כניסתו לכל חדר. הוא כמעט ודילג מעל המדרגות שהובילו אל הבימה ונעצר מול הקצין הראשון.

              "קברניט, טייסות שלוש ושתיים נוכחות במקום. טייסת אחת נמצאת בכוננות דרגה שנייה באגפה ומצטרפת לתדריך מרחוק. טייסת ארבע נמצאת במנוחה".

              "תודה, סגן-אלוף," אמר סימוניאן וקאליסה ירד מהבימה אל שורת המושבים הראשונה.

              כמו רבים מהקצינים בגילו של סימוניאן, הוא עבר אי אילו שדרוגים בריאותיים שנועדו לשמר את יכולתו המבצעית. חלק מהקצינים ניצלו את ההזדמנות על מנת להצעיר את מראם. אך סימוניאן לא העלה זאת בדעתו ולפיכך ניכר גילו בקמטים סביב עיניו. אך שיער ראשו וגבותיו שמרו על צבעם השחור. גם עיניו היו כהות ביותר וכעת הוא סקר באמצעותן את קהל פקודיו. הוא דאג גם להיישיר מבט אל המצלמה ששידרה את התדריך לאגף טייסת אחת.

              "תודה שבאתם בהתראה כה קצרה. אנא התיישבו," אמר הקברניט ונעמד מאחורי הדוכן.

              הטייסים התיישבו במקומותיהם אך ללא נשימה לרווחה. היה ברור לכולם שמשהו רציני מתרחש. רום התיישב ליד מורין בשורה הראשונה ויכול היה לחוש את אי שביעות רצונו של מפקדו מנוכחותו שם. מורין נראה נבוך, אך נראה היה שלפי שעה קברניט הספינה לא נתן את דעתו לטייס העודף. במרחק של כמה מושבים מהם ישבה סגנית מפקד טייסת שלוש, רב-סרן דולורס או'דוהרטי.

              "כפי שבוודאי הסקתם בינתיים, " פתח הקברניט, "המודיעין שהביא אותנו למיקומנו האחרון היה שגוי. גרוע מכך, יכול להיות שמדובר בהטעיה מכוונת של האויב. בכל אופן, שום שיירת אויב לא עברה שם והמארב שלנו היה לחינם. ובזמן שרבצנו לנו בחוסר מעש, האויב היכה נמרצות במערכת הוקינג. אנו בדרכנו לשם עכשיו," הקברניט דיבר בשיחלל רהוטה במבטא ארמני עדין.

              "מושבה פלנטרית שלנו שם ספגה מתקפה קשה ואנו בדרך להגיש סיוע. כמו כן, כל ספינות הצי שהיו במערכת הורו לרדוף אחר האויב כך שנהיה ספינת הצי היחידה שם".

              סימוניאן עצר מדיבורו ולכולם היה ברור שהגרוע ביותר בתדריך עוד לא הגיע.

              "בתקיפתו את המושבה שלנו השתמש האויב בנשק בלתי מוכר. כרגע המדענים שלנו מכנים אותו נשק כבידה. אתן לתוצאות לדבר בעד עצמן".

סימוניאן תפעל את המחשב שהותקן בדוכן והאפיל את האולם קלות. מאחוריו הופיעה הולוגרמה עצומה של מערכת הוקינג, ונקודת המבט הלכה והתמקדה לאט לאט בכוכב לכת כחלחל במרחק לא רב מהשמש. היה זה עולם דמוי ארץ שהאוקיינוסים שלו נצצו בחלל ויבשותיו נעמו לעין בצבעי חום.

              "תמונה זו איננה עדכנית. היא מתוך מסד הנתונים שלנו. אראה לכם כיצד עולם זה נראה עכשיו." בנגיעת צג השתנה מראה כוכב הלכת. התמונה העדכנית הראתה עולם שחלק ממנו ננגס ולא היה קיים עוד. קריאות התפעלות ו"אלוה אדיר" בקעו מפי חלק מהטייסים. טשטושים רבים הופיעו בתמונה. כאילו עיוות דבר מה את האור המוחזר מכוכב הלכת.

              "זהו סרטון שצולם לפני פחות משעה על ידי הלוויין שמלווה את המושבה ואשר שרד את המתקפה. נראה שהפגיעה של האויב לא היתה מדויקת במיוחד. המכתש הענק הזה בוודאי נועד למחוק את המושבה כולה. אך נראה כי הפגיעה החטיאה ורק חלק מהמושבה הושמד. לא ידוע כרגע על שום ניצולים מהחלק הזה. מרבית המושבה שרדה. אך האבידות מוערכות באלפים".

סימוניאן עצר מדיבורו, נותן לצוותו לעכל את הבשורה.

              "יש סיבה לכינוס הזה," הוא המשיך, "הטשטושים שאתם רואים כאן אינם תוצאה של פגיעה בלוויין שצילם את הסרטון. נראה שזו תופעת לוואי של נשק הכבידה של האויב. המדענים מכנים זאת כרגע בשם 'הפרעות כבידה'. מדובר בעיוותים חזקים במרקם החלל – שדות כבידה קטנים אך עוצמתיים שמופיעים ללא כל דפוס שניתן לחיזוי מראש, וכך גם נעלמים. המדענים יכולים רק לאבחן שההפרעות מתרכזות סביב גורמי הכבידה הגדולים במערכת: השמש כמובן, אך גם כוכבי הלכת והירחים. ההפרעות עוטפות את הגופים כמו שמיכה בגובה רב. הן לא מופיעות קרוב לפני השטח. למעשה, יש חשש שאסיה תמשוך בעצמה את ההפרעות הללו ולכן נשמור על מרחק מהגופים במערכת עד להתפוגגותן. כן, התופעות הללו הולכות ומתפוגגות, אך בקצב איטי מדי".

איטי מדי למה? תמה רום.

הקברניט תפעל שוב את מחשב הדוכן ונקודת המבט של ההולוגרמה טסה בחלל, התרחקה מהשמש והלכה והתקרבה אל ענק גז בצבעי כתום וצהוב. לאט לאט הלכה נקודת המבט והתמקדה בירח גדול שזרח בחלל באור לבן – עולם קפוא.

"זו תהיה העצירה הראשונה שלנו, ירח גדול של הוקינג 5. גם הפעם אין זו תמונה עדכנית. כך נראה הירח הזה עכשיו," אמר סימוניאן ונגע במחשב.

התמונה השתנתה. עולם חדש הופיע אל מול עיניי הטייסים. מאות סדקים ענקיים חרצו את פניו של הירח. נקיקים צרים וקניונים רחבים השחיתו את פניו של עולם קרח זה. שוב נשמעו קריאות התפעלות באולם.

"הפרעות כבידה קשות במיוחד כמעט וקרעו את הירח הזה לגזרים. נראה שחלק מהסדקים האלה הם לא רק במעטפת הקרח החיצונית אלא גם בקרום הקרקע החיצוני. אין לנו שם מושבה גדולה, תודה לאלוה. אך קיימת שם תחנת מחקר קטנה שנפגעה קשות בעת הרעידות שפקדו את הירח. במהלך הרעידות אירעה התפוצצות בתחנה ואישה צעירה נכוותה קשות בכל חלקי גופה. במקום היו קיימים מספר תאי ייצוב חיים – אך כולם הושמדו או ניזוקו בהתפוצצות. למושבה שנפגעה אין יכולת להגיש סיוע. יש שם ספינות אבל הן גדולות ולא תוכלנה לנווט בין ההפרעות. יש צורך בכלי טייס טקטי".

קברניט טיגרן סימוניאן עצר מדיבורו וכיבה את ההולוגרמה. האור חזר במלואו אל אולם התדריכים.

"בנוסף, ההפרעות משבשות תקשורת ולכן לא ניתן להטיס לשם תא ייצוב חיים באמצעות כלי טייס בלתי מאויש. גם אם הכלי יצליח לחדור מבעד לשמיכת ההפרעות, אין ביטחון כי הוא ישלים את המשימה אחר כך. הזמן הולך ואוזל עבור האישה שנפגעה, וכשנגיע לשם לא נוכל לבצע ניסיונות בלתי מאוישים. רק טייס אנושי יוכל לבצע את המשימה. כינסתי אתכם לכאן כדי לבקש…".

"אני מתנדב!" אמר רום וקפץ על רגליו, מטיל דממה על האולם. כל העיניים נישאו אליו. "כלומר, קברניט! אני מתנדב למשימה, קברניט".

"אני מתנגדת!" אמרה או'דוהרטי וקפצה על רגליה, מביטה ברום בזעם, "כלומר, אני מתנדבת לצאת למשימה, קברניט".

"אני דיברתי ראשון!" אמר רום.

"אני דיברתי ראשון?!" פלטה או'דהרטי בבוז, מחקה את רום, "זה הטיעון שלך?"

"זה עבד בשכונה, זה יעבוד גם פה," הגיב רום.

"אתה לא בשכונה שלך, בר סלע".

היא הביטה בו ישירות כשאמרה זאת. אש אדומה בערה בלחייה. אש ירוקה בערה בעיניה. ואז היא הסיטה את מבטה במהירות אל הקברניט. כשעשתה זאת, התנפנף שיערה האדמוני הפזור. זה לא גרם לה להיראות פיקודית במיוחד בעיניו של רום. אבל מה הוא יכול היה לומר על השיער שלה? גם הפרח הורוד שעיטר את מדיה לא תרם לפיקודיות שלה בעיניו. אבל זה פשוט היה האלמנט המרכזי בדגל שלה.

"קצינים, אנא מכם, שבו," אמר סימוניאן.

רום ואו'דוהרטי התיישבו באי רצון. הקברניט הביט ברום.

              "סגן בר סלע, מה שלום אביך בימים אלה?"

              "אבי?" רום היה מופתע. "אתה מכיר את אבי, קברניט?"

              "הכרתי אותו לפני שנים רבות במהלך תרגיל רב לאומי. הוא סיפר לי על איזו אמירה שנהוגה אצלכם בחייל האוויר הישראלי. איך זה הלך? מכה קלה בזנב?"

              "בכנף, קברניט. מכה קלה בכנף".

              "כן, בדיוק. הוא אמר לי שזה הפך לסמל של היוהרה ועודף הביטחון העצמי שהיו בעוכריו של החייל. אמור לי בבקשה, סגן בר סלע, האם אינך מפגין כעת את עודף הביטחון העצמי המפורסם של חייל האוויר הישראלי?"

              "לא, קברניט. אני בטוח שאני מסוגל לבצע את המשימה".

              "זה עונה על שאלה אחת ששאלתי אותך".

              "אבי? הוא בסדר. אני מניח. קברניט". זה היה שקר. לא היה לו מושג מה שלום אביו.

              "בכל מקרה, אינני מתרשם כי לקחת בחשבון את כל הסיכונים בטרם קפצת ממושבך כאילו הופעל בו כסא מפלט".

מילותיו האחרונות של הקברניט שעשעו קלות את הנוכחים בחדר.

              "אני מסכימה איתך, קברניט", אמרה או'דוהרטי. "אני לא חושבת שסגן בר סלע צבר מספיק שעות טיסה למשימה כזאת. לי יש יותר שעות טיסה. אני מתנדבת למשימה".

              "קברניט!" אמר בר סלע ושוב קם על רגליו. "עם כל הכבוד להסגותיה של רב-סרן או'דוהרטי, הצלת חיי אדם היא הסיבה שבגללה התנדבתי לצי מלכתחילה". גם זה היה שקר. הוא התנדב לצי כי אביו זרק אותו מהבית וכי היתה לו משאלת מוות.

              "קברניט!" אמרה או'דוהרטי וקמה על רגליה. "עם כל הכבוד לרוח ההתנדבות של סגן בר סלע, שאיפותיו האישיות לא צריכות להוות גורם בהחלטה הזאת. הוא טייס צעיר עם מעט שעות טיסה ואני מתאימה יותר ממנו למשימה".

              "קצינים!" אמר סימוניאן, "אם אתם לא תשבו לא אשקול את התנדבותכם כלל".

השניים התיישבו באי רצון בולט ולא הביטו זה בזו.

              "סגן בר סלע, האם אתה מודע לכך שמדובר כאן במצב בלתי מוכר לחלוטין? שאתה טס אל תוך משהו שמעולם לא נתקלנו בו בעבר?"

              "כן, קברניט. אני מודע לכך".

              "קברניט," אמרה או'דוהרטי, "בר סלע אפילו לא צריך להיות כאן. טייסת ארבע הלכה לישון".

              "ואני חשבתי שהצי מעודד רוח התנדבותית," אמר רום.

              "מה לגבי רוח של ציות לפקודות?" הגיבה או'דוהרטי.

סימוניאן הרים את עיניו מצג המחשב שלו.

              "סגן בר סלע, בדקתי בזריזות את התיק האישי שלך. לדעתי צברת ניסיון לא מועט בזמנך הקצר בצי. רב-סרן או'דוהרטי, רוח ההתנדבות שלך היא דוגמה לפקודייך. אך את סגנית מפקד טייסת. אינני יכול לסכן אותך".

              "אני מבינה, קברניט".

              "בר סלע, לך לישון. פגוש אותי באולם מדמי הטיסות ב-17:00… "

              "קברניט!" התפרצה או'דוהרטי לדבריו, "אינך מתכוון לאפשר לטייסים אחרים להציע את עצמם? מה עם טייסת ארבע? גם להם מגיע…"

              "אין צורך, רב-סרן. בר סלע דיבר ראשון".

12:41, ספינת הצי המאוחד אסיה, מגורי טייסת ארבע

רום ישב על מיטתו וחלץ את נעליו. לא היה לו מושג איך הוא הולך להירדם עכשיו. הוא היה בהחלט עייף בתום המשמרת המאכזבת. אבל זה היה מזמן וכעת ההתרגשות איימה לגזול את השינה מעיניו. הוא ידע שהוא חייב לנוח היטב. הוא הניח את ראשו על הכרית ועמד לפקוד על חדרו לכבות את האור.

טוק, טוק, טוק. מישהו נקש בדלת. לא לחיצה על הפעמון. זו היתה נקישה בדלת. הוא עצם את עיניו וקיווה להתעלם מזה. טוק – טוק – טוק. הנקישה חזרה על עצמה. עם מרווחים ארוכים יותר בין כל נקישה ונקישה. כמו אדם שחוזר על דבריו לאט יותר ובכעס. הוא ידע שהוא יכול להתעלם. אם או'דוהרטי תשתמש בסמכות שלה לעקוף את מנגנון הנעילה ותורה לדלת להיפתח – הפעולה תדווח מיד לגשר. קציני הגשר יידעו איפה היא ומה היא עושה. ואת זה היא לא יכלה לאפשר. טוק – טוק – טוק.

"לעזאזל," הוא מלמל בשפת אימו ואביו. "פתח," הוא אמר בשיחלל.

או'דוהרטי נכנסה לתוך החדר במהירות והדלת המחליקה נסגרה מאחוריה.

              "מה לקח לך כל כך הרבה זמן? מישהו יכול היה לראות אותי!"

              "ומישהו עדיין יכול לראות אותך כשתצאי," אמר רום והתרומם לישיבה במיטתו.

              "אגיד שבאתי לצעוק עליך".

              "קדימה. צעקי".

להפתעתו הגמורה שום צעקה לא הגיעה.

              "איך אתה יכול לעשות לי את זה?" היא שאלה כמעט בלחישה.

              "שמעי, אני מצטער," הוא אמר וקם מהמיטה, "הוא סיפר על האשה הזאת שנפגעה קשה והתחיל לדבר על התנדבות וזה פשוט קרה. התנדבתי".

              "אתה צעיר. יש טייסים מבוגרים יותר ועם יותר ניסיון".

              "אז הם צריכים להסתכן יותר ממני? גם החיים שלהם חשובים".

              "מה עם החיים שלי, רום? מה אני אמורה לעשות אם יקרה לך משהו?" היא שאלה בקול שהחל לרעוד.

              "שמעי, במקום שממנו אני בא יש לנו משפט. מה שלא הורג – מחשל. מה שהורג – מחשל את אמא. אז אמא שלי כבר חושלה מספיק. אם יקרה לי משהו – את תהיי קצינה טובה יותר", הוא בעצמו לא ידע אם הוא מנסה להתלוצץ או מדבר ברצינות.

              "נשמע כמו מקום עצוב ודכאוני המקום שאתה בא ממנו".

              "האמת היא שאנו נחשבים לאנשים אופטימיים ומלאי שמחת חיים".

              "בטוח שאתה לא מאומץ?"

              "בטוח. אם יש וודאות אחת ביקום הזה היא שאני הבן של ההורים שלי. בטח של אבא שלי".

              "מאיפה סימוניאן שולף פתאום את אבא שלך?"

              "הייתי די המום מזה. כן".

              "מה אתה חושב שהוא היה אומר על ההתנדבות שלך?"

              "לא אכפת לי בכלל".

              "וממני? ממני אכפת לך?"

              "ברור שאכפת לי ממך, דידי…"

              "אל תעשה לי דידי!" היא התפרצה לעברו, "מה אני לא עושה בשבילך! את כל הקריירה שלי אני מסכנת בשביל להיות איתך. אני אפילו מסדרת את השיער שלי איך שאתה ביקשת. אני אהבתי את הצמה שלי. אתה מוכן בבקשה להסביר לי כבר מה היה הסיפור עם הצמה שלי?"

רום לא דיבר ולא הביט בעיניה. אילו רק ידעה שהוא גם היה מעדיף צבע אחר לעיניה.

              "כמה סודות אתה מסתיר ממני, רום. אפילו עכשיו אינך מוכן להיפתח בפניי?"

              "אני לא חושב שזה זמן טוב".

              "זה לא זמן טוב? אולי זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך!"

              "ואולי לא. אולי אני אחזור בשלום ואחיה להילחם יום נוסף. את שוכחת את המלחמה, דידי. כל רגע יכול להיות האחרון".

              "זה לא אומר שצריך לקפוץ על כל הזדמנות להרוג את עצמך כאילו יש לך משאלת מוות".

              "למי אין משאלת מוות בצי הזה? למי אין?"

לא הייתה לה תשובה לזה. היא קרסה אל תוך כיסא וטמנה את פניה בידיה. כשהרימה שוב את ראשה היא מחתה דמעות מעיניה. רום התיישב על מיטתו. גרונו היה חנוק והוא חיפש נואשות אחר נושא שיחה חדש. עיניו קלטו את הפרח הוורוד שבדגל שלה.

              "מעולם לא סיפרת לי מה הפרח הזה מסמל".

דולורס או'דוהרטי מחתה דמעות נוספות מעיניה ודיברה מבלי להביט בו.

              "זה היה הדבר הראשון שאבותי הצליחו לגדל במושבה. הם לא יכלו לאכול את זה, אבל זה נתן להם תקווה שהניסיון ליישב את כוכב הלכת לא אבוד. העולם שלי הוא ברובו מדבר. זה מסביר את הרקע הצהוב".

              "פרחים במדבר. כל הכבוד להם. הם נשמעים כמו אנשים חזקים, אבותיך. ואת בת אדם חזק, דידי".

              "ואני עומדת להפוך לחזקה יותר?" היא שאלה והביטה בו, עיניה יבשות יותר.

              "אני לא יודע".

              "לך לישון," היא אמרה ברכות, "אתה חייב לנוח לפני משימה כזאת".

הוא היה עייף. ולא היה לו מה לומר. הוא נשכב על מיטתו ועצם את עיניו.

              "כבה אורות," אמרה דולורס ואפלה נפלה על החדר.

              בתוך האפלה הוא שמע אותה חולצת את נעליה. אחרי רגע הוא חש את הגוף שלה נשכב על שלו. היא חיבקה אותו בחוזקה והוא חיבק אותה בחזרה. היא נשקה לפיו והוא טעם את דמעותיה. הם עשו אהבה כאילו זאת הפעם האחרונה.

17:35, מערכת הוקינג, מערכת הירחים של הוקינג 5

בתוך הקסדה של חליפת החלל שלו יכול היה רום לראות את כל מה שמתרחש סביבו. בשעה שש שלו הוא ראה את האסיה הולכת ומתרחקת. ישר מולו הוא ראה את הענק הגזי הולך וקרב. האסיה הייתה כה עצומה עד כי המחשב של המטוס שלו נאלץ להתחשב בשלב זה של הטיסה בכוח הכבידה שהיא חוללה. הוא טס בשילוב של טיסה ידנית עם תיקונים קלים שבוצעו בידי המחשב. הענק הגזי ששלט בשדה הראייה הקדמי שלו לא היה היעד של טיסתו. הוא טס לעבר עולם הקרח השבור שבשלב זה לא היה אלא נקודה נוצצת במרחק.

רום הטיס את מטוס הקרב שלו. אותו הכלי בו לחם פעמים רבות וגם המתין שעות בציפייה שלא התממשה. היה זה כלי הטייס המאויש הקטן ביותר על סיפונה של האסיה ולכן המתאים ביותר למשימה. המטוס התת-אורי היה מיועד בראש ובראשונה לטיסות חלל, אך היה ביכולתו לפרוש כנפיים ולעוף כמטוס אטמוספרי בעת הצורך. עם כנפיים פרושות דמה הכלי יותר מכל למטוסי הקרב האטמוספריים של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת. כעת, משלא היה כל צורך בטיסה באוויר, היו הכנפיים וכנפי הזנב מקופלים בתוך הכלי והוא דמה לטיל עם חופת טייס.

              עמדו לרשותו מספר דקות בטרם יאלץ להתמודד עם הפרעות הכבידה שהקיפו את הירח. ממרחק זה נראה הלוויין הטבעי כאבן חן הנוצצת בחלל. המראה לא הסגיר את הסכנה שחיכתה שם ולא את האיום לחייה של האשה הצעירה. מחשבות רבות התרוצצו במוחו של רום.

הוא נזכר בשיחה שניהל פעם עם דמידוב. הם ניתחו את הסמל של הצי המאוחד. רום אמר שבעיניו מוזר הדבר שכנפי מתכת מסמלות את מעופו של האדם בחלל. כנפיים הרי קשורות בטיסה באטמוספירה. הוא טען כי מה שצריך לסמל מעוף בחלל הינו סילון. בתגובה לכך שאל דמידוב, "אז אני מבין שאתה מעדיף שבסמל יופיע סילון שיוצא לאדם מהישבן?". שניהם צחקו ורום העיר כי סמל שכזה יבטא באופן מהימן למדי טיסת חלל באמצעות מערכת הנעה אישית.

              שיחתו האחרונה עם קברניט סימוניאן הדהדה בתודעתו. הקברניט פיקח באופן אישי על אימון קצר שהוא עבר במדמה הטיסה. התרחיש הכי קרוב שניתן היה למצוא בתוכנת המדמה היה טיסה בענן ענקי של שברי ספינה צפופים להחריד. רום נאלץ לנווט ביניהם ולשרוד את הטיסה כמה פעמים עד שהקברניט השתכנע כי למשימה יש סיכוי. אם כי היה הבדל אחד ברור בין שברי ספינה לבין הפרעות הכבידה – שברי ספינה לא הופיעו יש מאין ונעלמו אל הלא כלום ללא כל תבנית ניתנת לחיזוי.

               בטרם נכנס אל תא הטייס שלו, פנה אליו הקברניט בנימה אישית. הוא שאל אותו מה להגיד לאימו אם יקרה לו משהו. רום ענה שיאמר לה שהוא מצטער על זה שהוא מת ושתהיה חזקה. כאשר שאל אותו מה לומר לאביו, לא ידע רום כיצד לענות ופשוט נכנס אל תוך המטוס שלו.

              הוא חשב על האויב. האויב חסר הפנים שנראה כי למד לתקוף באכזריות חדשה. אף אחד מעולם לא ראה את האויב מקרוב. עד כה הצליח הצי רק להבריח את ספינות האויב, אך מעולם לא עלה בידו להשמידן. היו מדענים שטענו כי לא ניתן לדעת אם יצורים ביולוגיים הפעילו את הכלים הללו – או שמא התמודדה האנושות עם ציביליזציה מלאכותית. רק המלחמה היתה בטוחה.

              רום חשב על המלחמה. היא לא הצליחה לאחד את מדינות כדור הארץ ולא את המושבות. אבל הצי – הצי היה מאוחד. טייסים ממדינות וממושבות רבות שירתו בו. המבטאים היו רבים אבל השפה היתה אחת – שיחלל. בשלב זה נאלץ הצי להתמודד עם מתקפות על המושבות בלבד. אבל רום חשב על כוכב הלכת הנגוס וידע שזה עלול להיות עתידו של כדור הארץ.

              "חורים שחורים" – כך כונו ללא דיוק מדעי רב ספינותיו של האויב. המעטה שלהן, שבלע כל אורך גל, הפך אותן למאד קשות לגילוי. רום זכר התמודדות שלו ושל טייסים נוספים מהטייסת שלו עם ספינת אויב ענקית. הם שיגרו לעברה את טילי המימן שלהם ואלה הבזיקו בחלל כמו שמשות. אך מרגע שהתפוגגו הפיצוצים הצל הענק עוד היה שם. במתאר הספינה ניתן היה להבחין רק כנגד רקע הכוכבים שמאחוריה. מבלי לקבל אישור ממפקד הטייסת שלו הסתער רום בגפו לעבר ספינת האויב. הוא קיווה כי הפיצוצים המימניים החלישו את גופה ורוקן עליה את כל התחמושת היותר קלה שלו. התחמושת התפוצצה כנגד הספינה ולא גרמה לה כל נזק נראה לעין. רום הרגיש כחדף שניסה לקטול דב. כפי שחש אדם אל מול גורלו.

              לקראת המשימה המיוחדת הופשט המטוס של רום מכל תחמושת. בתא המטען המרכזי שלו, שעד לפני כמה שעות הכיל טיל בודד בעל ראש נפץ מימני, היה מונח כעת תא ייצוב חיים. רום לא חש באי נוחות בטיסה נטולת תחמושת זו. היתה זו משימה של הצלת חיים ולא של השמדתם. הוא ידע שאם האויב יראה שוב את פרצופו האפל – טייסת שלמה תשוגר להגן עליו. אם יהיה צורך, תתוגבר הטייסת שבכוננות בטייסים נוספים. הוא חשב על דידי שבוודאי אינה עוצמת עין כרגע.

              אך החלל היה שקט. הענק הגזי וירחו הלכו וגדלו בשדה הראייה שלו. הוא החל לראות את שמיכת הפרעות הכבידה שמסביב לירח. הן עיוותו את הקווים הישרים של סדקי הענק שנפערו במעטפת הקרח של הגרם השמיימי. ההפרעות הופיעו ונעלמו ללא כל סדר שהוא יכול היה ללמוד. והוא ידע שברגע שיחדור אל שמיכת ההפרעות יאבד הקשר שלו עם האסיה. התנדבת. הוא אמר לעצמו. עכשיו אין דרך חזרה. נקודת האל-חזור נחצתה ברגע שקפצת מהמושב שלך. ועכשיו אתה טס עם האף קדימה למשהו שאף טייס חלל לא התמודד עימו.

              הוא קרב אל הירח בצד שפנה אל הכוכב הוקינג. הענק הגזי נעלם מתחת לאופק. אור הכוכב המרוחק הוחזר מפני השטח הלבנים. רק באזורים המצולקים הוטלו צלליות ענקיות. הוא חיפש מעין קרחת יער. אזור ריק יחסית מהפרעות שיהפוך לשער שלו אל תוך השמיכה. השמיכה לא היתה עבה במיוחד. אם יגיע אל מתחתיה יהיה מוגן. מוגן יחסית. ההפרעות היו תופעה בלתי מוכרת.

              הוא טס אל תוך אזור רגוע יחסית שהצליח למצוא לא רחוק ממיקום תחנת המחקר שנפגעה. הוא טס בזהירות, יחסית לאט. החלל סביבו התעוות והוא יכול היה לראות את זה. הוא יכול היה גם לראות את תחנת המחקר – המראה שלה מתעוות קשות. התחנה היתה ליד קניון ענקי שנפער בקרח. נראה היה שלצוות התחנה היה מזל שכל התחנה לא נפלה אל תוך קניון זה. הוא רצה לטוס ישירות אליה, אך היו יותר מדי הפרעות במסלול שכזה. הוא טס בין ההפרעות, מתקרב אל היעד ומתרחק ממנו חליפות. אבל הקצה של שמיכת ההפרעות הלך והתקרב. עוד קצת… עוד קצת…

              איפשהו בתוך הראש שלו הוא חשב על כל הדרכים בהן ההפרעות יכולות להרוג אותו. הן יכלו לפרק את המטוס שלו, למעוך אותו, אולי. הן יכלו לשבש לחלוטין את פעולת המנוע שלו או את פעולת מערכת הניווט. הן יכלו לפגוע קשות בגופו או במוחו. אבל הגבול התחתון של שמיכת ההפרעות הלך וקרב אליו. עוד קצת…

              זעזוע פקד את המטוס ורום ידע שאיננו בשליטה מלאה על הכלי שלו. הוא בקע מתוך שמיכת ההפרעות והיה מתחתיה אך שום תחושת הקלה לא נלוותה לכך. הוא ניסה לשנות את מסלול הטיסה שלו ולא הצליח. הוא ניסה לשנות את מהירות הטיסה שלו ולא הצליח. הפרעת כבידה פגעה במטוס וכעת הוא היה נעול במהירות ובכיוון האחרונים שלו.

              הוא טס לעבר הקרח בזווית נמוכה. הוא הריץ חישובים במוחו והגיע להחלטה שהפגיעה בקרח לא תהיה קטלנית. והוא טס לכיוון תחנת המחקר שאותה יכול היה כעת לראות בבירור ובלי כל עיוות. אבל ברגע שיפגע בקרח הוא יחליק עליו ולא יעצור אלא במרחק רב אחרי התחנה. הוא ניסה לפרוש את הכנפיים שלו והצליח. מעולה, חשב, וקיפל אותן בחזרה. הוא יפגע בקרח ויתחיל להחליק עליו. הוא יצטרך לפרוש את כנפיו בדיוק ברגע הנכון. תוספת החיכוך של הכנפיים תביא לעצירת המטוס. אם יצליח בתזמון – ייעצר במרחק סביר מהתחנה ויוכל להביא אליה את תא ייצוב החיים. היו אנשי צוות בתוך התחנה שיוכלו לצאת ממנה ולעזור לו. נהדר, הוא חשב. הצלחתי.

              זעזוע נוסף פקד את המטוס ורום מצא את עצמו בנפילה חופשית כלפי מטה, כלפי הקניון הפעור. המטוס לא הגיב לפקודותיו כלל. הוא איבד שליטה. "היפלט! היפלט! היפלט!" החל המחשב לדרוש ממנו בעוד הקרח הולך ומתקרב. אבל רום סירב להכיר במציאות. מה אם השליטה במטוס תחזור אליו? המשימה עוד לא אבודה. "היפלט! היפלט! היפלט!". בשביל מה אני צריך להיפלט? חשב רום. בלאו הכי המטוס יפלוט אותי ברגע האחרון. אבל מה אם עד אז ייגרם עוד נזק למטוס?

              "היפלט!" צעק רום בתוך הקסדה שלו. חופת המטוס החליקה לתוך הכלי ומערכת ההנעה האישית שהייתה מותקנת על גב חליפתו הפעילה את עצמה בתבערה סילונית. רום שוגר אל מחוץ לכלי הטייס שלו. הוא כיוון את טיסתו כלפי מעלה כדי לא להתרסק על הקרח. הוא טס כלפי מעלה אך הביט כלפי מטה. הוא ראה את מטוסו נעלם בתוך נקיק ענקי בצידו של הקניון. הוא ידע שאסור לו לטוס כלפי מעלה כי שם ציפתה לו שמיכת הפרעות הכבידה.

              הוא רצה לטוס לעבר התחנה – חוף המבטחים היחיד כאן. אבל זה היה מסוכן מדי. היה ברור לו כי הפרעת הכבידה האחרונה שפגעה במטוס שלו נוצרה מתחת לשמיכת ההפרעות. השמיים לא היו בטוחים. עליו לנחות ולנתק מחליפת החלל שלו את מערכת ההנעה. עצם החיבור אליה היווה סכנה. רום טס כלפי מטה ותכנן לנחות על שפת הקניון, בצד הקרוב לתחנה.

              לפתע סילוניו שבקו חיים והוא החל בנפילה חופשית אל תוך הקניון. מה שקרה למטוס שלו קרה עכשיו למערכת ההנעה. הפעם הוא כמעט והרגיש את הפרעת הכבידה פוגעת בציוד. תחתית הקניון הלכה וקרבה ורום ניסה שוב ושוב להפעיל את סילוניו. בידיעה שאין בכך תועלת הוא הפעיל את הסילונים הקטנים בעקבי חליפתו – אבל סילונים אלה נועדו לטיסה בחלל בלבד ולא יכלו להתגבר על כוח הכבידה של הירח.

              רגע לפני הפגיעה סילוני מערכת ההנעה ניעורו לחיים ובלמו את ההתרסקות. האש התיכה את הקרח ובריכה קטנה התהוותה מתחת לרגליו של רום. הוא ידע שהאש יכולה להיפסק בכל רגע. הוא ניתק את מערכת ההנעה מהחליפה וקפץ קדימה כדי לא ליפול אל תוך הבריכה. הוא נחת בכאב על הקרח, וכשהביט לאחור ראה את האש נכבית. מערכת ההנעה צנחה אל תוך מי הבריכה שקפאו סביבה בין רגע.

              רום קם על רגליו וניגש לאזור הנחיתה. הוא בקושי יכול היה לראות את המערכת בתוך הקרח. הוא נגע בקרח בקצה רגלו. הוא היה מוצק לחלוטין. זה היה יכול להיות אני בפנים, הוא חשב.

              הוא הביט מעלה על קירות הקניון שהתנשאו אל על. כאשר הביט ישירות מעליו יכול היה לראות רצועה רחבה מהשמים, אך לא את מרביתם ולא את הכוכב הוקינג. אור הכוכבים התעוות בעוברו את שמיכת ההפרעות. היה זה מראה מעוות של היקום, והמראה הדהד את הרגשתו של המתבונן. מד החמצן שלו הראה כי יש לו עוד בערך ארבע שעות של אוויר לנשימה. תחנת המחקר לא היתה רחוקה. אם יצליח לטפס אל מחוץ לקניון יוכל ללכת עד התחנה. הוא יגיע בידיים ריקות. אבל הוא ישרוד. הוא ניסה ליצור קשר רדיו עם האסיה אבל לא הופתע כשלא היתה תגובה. הוא ניסה ליצור קשר עם תחנת המחקר. גם הפעם לא היתה תגובה. אבל זה היה צפוי בגלל מיקומו בתחתית קניון. הוא ידע כי עליו להתחיל לטפס מעלה.

              הטיפוס היה קשה. בערכת הכלים של חליפתו הוא מצא אי-אלו חפצים שאותם ניתן היה לנעוץ בקרח. הוא נאלץ למשוך את עצמו כלפי מעלה במקרים בהם המדרון היה תלול במיוחד. אבל בסופו של דבר הוא הגיע למדרון מתון יחסית שעליו יכול היה ללכת. ההתקדמות הייתה מעייפת וגרמה לעלייה מדאיגה בצריכת החמצן שלו.

              הוא התקדם בהרגשה קשה של כישלון. רק לפני זמן קצר הוא טס חדור ברוח משימה. כעת היה לו ברור כי הוא נכשל במשימתו. כעת הוא פעל רק לצורך הישרדותו שלו. לצאת אל מחוץ לקניון, להגיע לתחנה, לשרוד. הוא פעל באופן אנוכי. טייס שהופל במשימת חילוץ עצמי. אולי באמת עדיף שמישהו אחר היה טס במקומו.

              הוא ראה משהו. הוא הביט ימינה וסרק את הקרח ההררי שסביבו. הוא היה בטוח שראה משהו. כעת לא ראה דבר מלבד קרח. אני מתחיל להתבלבל, אמר לעצמו. הוא המשיך ללכת, עיניו מסונוורות מהלובן שסביבו.

              הפעם בצד שמאל. הוא ראה משהו. ראה מישהו. אך כשהביט שמאלה שוב לא ראה דבר מלבד קרח. לא יכול להיות שראיתי מישהו, אמר לעצמו. לא ייתכן. אולי נפצעתי בראש? אולי החמצן שלי הולך ודולף? הוא בדק את חליפת החלל שלו. לא נראה היה שהחמצן דולף. הוא לא זכר פגיעת ראש ולא הרגיש בכזו. זה הקרח, אמר. כל הקרח הזה מתחיל לשגע אותי.

              הוא המשיך ללכת בנחישות. בקצה המדרון המתון היה מדרוך תלול וארוך אבל זה היה הסוף. ברגע שיגיע לראש מדרון זה ייצא מהקניון ויצעד לעבר תחנת המחקר. הוא שוב ראה משהו והביט שמאלה. הפעם המראה לא נעלם. הפעם הוא ראה אותה.

              הילדה הקטנה עמדה בגבה אליו. נועלת סנדלים ולובשת שמלת קיץ פרחונית. צמה ארוכה בצבע חום בהיר יורדת מראשה אל מתניה.

              "לא… זה לא יכול להיות," הוא דיבר בקול שקט בעברית, "אני הוזה… הפרעת הכבידה פגעה בראשי…"

רום צנח לברכיו, כופף את גופו ועצם את עיניו בחוזקה. כשפקח אותן שוב ראה את רגליה של הילדה. היא עמדה מולו כעת. פונה אליו. באי אמון, באימה ובגעגוע הוא הזדקף.

              "שלום, אח גדול. התגעגעתי," אמרה הילדה בעברית. הוא שמע אותה כאילו לא היה ריק ביניהם. הוא שמע את קולה הצלול של הילדה נטולת חליפת החלל. ראשה היה בגובה ראשו והיא הביטה בו. הביטה בו בשתי עיני הירקן שלה.

              "עננה…" הוא הגה בקושי בעברית, "את… את לא אמורה להיות פה".

              "אני יודעת, רומי. אבל התגעגתי כל כך. מה שלומך?"

              "שלומי? שלומי לא היה טוב מאז… מאז…".

              "מאז שמתי".

              "אני כל כך מצטער, עננה. אני כל כך מצטער…" הוא דיבר וחש את גרונו נסגר ואת הדמעות עולות בעיניו.

              "זאת היתה תאונה, רומי".

              "אבל אני יריתי בך, הכל היה באשמתי".

              "אבא לא היה צריך להשאיר את האקדח הענתיקה שלו במקום בו הילדים שלו יכולים למצוא אותו".

              "אבל אני שיחקתי איתו, עננה. ואני קראתי לך להצטרף. ואבא לקח אחריות. הוא ייסר את עצמו".

              "וגם אותך".            

רום החל לבכות.

              "הייתי הילד היחיד שנשאר לו והוא לא היה יכול להסתכל לי בעיניים. את לא יודעת איך זה היה מאז. הוא גירש אותי לפנימייה של חייל האוויר. רק שלא אהיה בבית. ואז הוא עודד אותי להצטרף לצי המאוחד. הוא לא רצה שאשאר על כוכב הלכת".

              "אבל תמיד רצית להיות טייס".

              "לא ככה… לא ככה…" הוא עצר כדי להסדיר את נשימתו, "עננה. עם שם כזה הוא בטח רצה שגם את תהיי טייסת. אבל אני שלחתי אותך לשמיים מוקדם מדי".

              "זאת הייתה תאונה, רומי. אבל אתה חי. ואתה עושה דברים חשובים".

              "נכשלתי במשימה, עננה. נכשלתי. לא הצלתי את האשה הזאת," הוא אמר ועצם את עיניו, דמעותיו שורפות אותן מבפנים.

              "מי אמר שנכשלת?" שאלה הילדה.

              "מה?" שאל רום ופקח את עיניו.

              הילדה כבר לא היתה שם. והוא לא היה יותר בתוך הקניון. הוא היה על המישור העליון, תחנת המחקר לא רחוקה ממנו. מטוס כמו שלו היה קבור חלקית בתוך הקרח מחוץ לתחנה, כנפיו פרושות. רום קם על רגליו.

              "עוד טייס, " אמר, "הם שלחו עוד טייס! והוא הצליח!"

הוא החל לרוץ לעבר המטוס. הוא ראה פתאום ארבעה אנשים בחליפות חלל קרבים אל המטוס מכיוון תחנת המחקר.

              "היי! היי!" הוא החל לצעוק ולנופף לקראתם בידיו. אך הארבעה לא הגיבו.

הוא הפעיל את משדר הרדיו שלו ושוב קרא לעברם. שוב הם לא הגיבו.

הארבעה ניגשו אל דופן המטוס ושניים מהם שלפו מקדחי לייזר. הם החלו לקדוח בדופן כלי הטיס.

              "מה הם עושים?" שאל רום את עצמו והאט את ריצתו להליכה מהירה, "למה הם לא מבקשים מהטייס שיפתח את תא המטען מהצד. המטוס לא קבור עד כדי כך. אולי המטוס ניזוק…?"

הוא התקדם לעבר הארבעה שלא הבחינו בו. הם פערו בזריזות קרע גדול בדופן המטוס והוציאו החוצה את תא ייצוב החיים. הם הרימו אותו על כתפיהם. שניים מלפנים, שניים מאחור. הם החלו לשאת את התא לעבר תחנת המחקר.

              בעודם הולכים ומתרחקים התקרב רום לעבר המטוס. הוא התקרב לעבר חופת הטייס שהיתה בגובה חזהו. בפנים הוא ראה טייס שמוט על לוח המחוונים. רום משך בידית שמאפשרת פתיחה מבחוץ של החופה וזו החליקה אל תוך הכלי. רום אחז בכתפי הטייס ומשך את גופו לישיבה.

              מבעד לקסדת חליפת החלל של הטייס, ראה רום את פניו המתות שלו עצמו.