יחס הפוך

יבשם עזגד                                                                            18.2.2023

זהו הסיפור השלישי של יבשם עזגד באתר זה (קודמיו היו "חיים בסרט" ו"השמיים, הארץ וכל צבאם". חמישה מסיפוריו פורסמו בגלגול הקודם, המודפס, של פנטסיה 2000. הסיפור שלפניכם קשור לאחד מהם. אבל נשאיר את זה להקדמת המחבר:

הקדמת המחבר לסיפור "יחס הפוך"

בשנת 1979, כשגלגלי מטוסו של האייתוללה חומייני נגעו במסלול הבטון של נמל התעופה בטהרן, החלו גלגלים אחרים להסתובב ולהניע אירועים – אל הסוף הבלתי נמנע. גרסה ראשונית של סיפור זה פורסמה בדפוס ב"פנטסיה 2000" בשנת 1982, בגיליון 31. אפשר לקרוא את הנרטיב ההיסטורי הזה, שהיה עתידני כשנכתב, ואשר שייך כיום לעבר, ולומר: "הרי הדברים לא קרו מעולם". אבל אפשר שזה אכן מה שקרה בעולם האמיתי, שהמשיך בדרכו; אלא שאנחנו, שחיים בעולם שהתפלג מזרם הקיום המרכזי, ופנה לענף אחר בעץ היקומים המקבילים, לא יכולים לדעת זאת. ואולי, בכל זאת, עוד יש תקווה, והסוף הטוב עוד לפנינו.

כל המאמין כי יש דמיון בין דמויות ואירועים בסיפור, לבין דמיות ואירועים מן המציאות (אוגוסט 1982, או אוגוסט 2023), עושה זאת על אחריותו האישית.

---

בראשית הייתה המלחמה במפרץ הפרסי. עיראק, לאחר שהשמידה את תושבי מערב איראן, וזכתה בנפט, ביקשה לנוח מעט על זרי הדפנה, אולם הקנאים השיעיים של האייתוללה חומייני התעשתו, ופשטו בהמוניהם על מחנות הצבא העיראקי. תוך קרבות עקובים מדם, דחקו את חיילי עיראק שעל אחר שעל אל מעבר לנהר החידקל. חומייני לא הסתפק בכך, ציווה על מאמיניו לפלוש לעיראק והודיע על כוונתו "לצעוד לירושלים".

הכרזה זו הדליקה אורות אדומים בוושינגטון, מוסקבה, לונדון, פאריס ובייג'ינג. ברם, לאיש מהם לא הייתה השפעה כלשהי על האייתוללה הישיש שהימר כעת על כל הקופה. צבאותיו המתקדמים של חומייני גרמו לדאגה רבה בישראל, אולם ראש הממשלה, ג'ינגי ירמיהו, הצהיר בביטחון רב כי "הצבא האיראני יפגוש במחצית הדרך לירושלים את צבא ישראל שיחזיר אותו למקום ממנו הגיע".

בינתיים, חמנאי החליף את חומייני, אבל מסרים דומים המשיכו להתעופף באוויר ולדחוס את האווירה. ראשי הקרמלין ניסו לפרוש מטריית מגן מעל ראשי שותפיהם בטהרן. במקביל, הצי הרוסי במפרץ הפרסי הוכפל, ולאחר מספר ימים שולש. נושאת מטוסים ושתי משחתות סיירו במערב הים התיכון. עבדאללה מלך ירדן, שראה את האיראנים שוטפים את עיראק, שידר אותות מצוקה כלפי ידידיו במערב, אולם איש מהם לא הראה סימן כלשהו של נכונות לעזרה צבאית ממשית. חמנאי הצהיר כי בחודש רמדאן הקרוב (אפריל 2023) כבר ישהה בירושלים. אלה היו פני הדברים בפברואר 2023.

*

יהודה קול פשט את רגליו לפנים, והשעינן על השולחן בחדר המגורים שבביתו הנאה ברעננה. הרדיו שידר חדשות ויהודה החזיק בידו גיליון של עיתון הצהרים בו התנוססו שתי תמונות גדולות: האחת של ראש הממשלה ג'ינגי ירמיהו מניף את ידיו בתנועת "וי" כנגד קהל אלפים השואג ומטיח אגרופים בשמיים, ומנגד קהל אלפים של אוהדי תנועת "שלום, אזרח" הדורשים לנהל דיון בהשתתפות האופוזיציה לפני כל יציאה למלחמה. מתחת לשתי התמונות צוין באותיות קטנות: "צילומים: יהודה קול". יהודה חייך בסיפוק, סגר את הרדיו בנקישה, שרק לכלבו אלכסנדר, ויצא עימו אל תוך הלילה לטיול ארוך של שלווה וידידות.

את יום המחרת הקדיש יהודה לטיפול בארכיונו העשיר. בתקשורת דיווחו על תקריות ראשונות בין צבא חמנאי לצבא ירדן. בשובו לביתו מצא יהודה כי אילנה, מזכירת לשכת העיתונות הממשלתית, השאירה עבורו הודעה מוקלטת בה היא מזמנת אותו למסיבת עיתונאים בקריה בתל-אביב. בבוקר ה-28 בפברואר 2023, נטל יהודה את מזוודת מצלמותיו, נפרד בלטיפה מאלכסנדר, התניע את מכוניתו ויצא לדרכו. בדרך לתל-אביב הבחין כי ברדיו משדרים שירי  מולדת וחייך לעצמו בציניות. תסריט האירועים הבאים כבר רץ במוחו. על-פי ניסיונו יכול היה לחזות היטב את התפתחות העניינים: במסיבת עיתונאים יכריז עתה ראש הממשלה על "מלחמת מגן" נגד צבאות האייתוללות, וידרוש מכולם, כולל האופוזיציה, נאמנות וערבות הדדית.

הוא תכנן לעצמו, להנאתו, את נאום ראש הממשלה: "… לא נוכל לעמוד מנגד כאשר מאיימים על נשינו ובנינו. המלחמה על גבול ירדן היא המלחמה על ארץ ישראל. לא נניח לאייתוללה המטורף ולעולם האדיש המסייע לו, עד אשר ישוב לארצו ממנה בא וירפה כליל מכוונותיו התוקפניות כלפי עמנו העתיק היושב לבטח במולדתו הקדושה…"

התנועה נעשתה צפופה. יהודה כיבה את הרדיו והתרכז בתמרון מכוניתו. בחולפו על-פני מוזיאון תל-אביב הבחין במשמרות של "שלום, אזרח" שהניפו כרזות מעוצבות היטב שדרשו מהממשלה להימנע מפעולה מלחמתית ללא היוועצות עם…".

האולם בקריה המה מפה לפה. יהודה הבחין בכמה מידידיו התופסים עמדות נוחות באולם. צוותי טלוויזיה כיוונו את כליהם באנדרלמוסיה עצומה. מאבטחים בדקו כל פרט בכניסה. וידאו כי במצלמות לא הותקנו מתקני ירי. הדעה באולם הייתה כמעט אחידה. לא היה ספק כי צפויה הודעה מלחמתית כלשהי. ויכוח ניטש רק באשר לפרטים "טכניים". חלק צפו התקפה מתוחכמת מן האוויר והזכירו את הפצצת הכור העיראקי ב-1981. השאר שיערו כי מדובר בכיבוש ממלכת ירדן והחזקה בשטחה כב"רצועת מגן" מפני צבאות חומייני, כפי שנעשה במלחמת "שלום הגליל", בשטח לבנון,  ב-1982.

בדיוק ב-10:00 נכנס לאולם דובר ראש הממשלה והודיע על בוא ג'ינגי ירמיהו. יהודה הרכיב על מצלמתו את עדשת הזום החדשה, כיוון בדייקנות אל שולחן הנשיאות, מדד את האור, נשען לאחור והמתין.

ג'ינגי ירמיהו נכנס לאולם ותפס את מקומו במרכז השולחן. דוברו החל לפרט את הנוהל של מסיבת העיתונאים: תחילה ימסור ראש הממשלה הודעה בעברית, לאחר מכן באנגלית, ואז ישאלו שאלות בשתי השפות. הדובר האריך מאוד ונראה כי ניסה להרוויח זמן. ירמיהו הביט כל העת בשעונו ואז העביר לו אחד מעוזריו פתק זעיר. הוא קרא את הפתק בעיון, הניד בראשו קלות לעבר הדובר, וזה הודיע, "ועתה ימסור ראש הממשלה את הודעתו".

ג'ינגי ירמיהו התקרב אל המיקרופון, כחכח בגרונו וסקר את היושבים מולו בעיון. שקט מתוח. רק ציפצופי הפלאשים הטעונים נשמעו מדי פעם.

"רבותי", פתח ירמיהו. "כפי שידוע לכם איימו האייתוללות על שלום העולם כולו ועל שלום ישראל בפרט. נאמנים לדרכנו החלטנו שלא לאפשר לאף אחד להגיע לעמדת איום על עמנו, ובה בעת לשחרר את העולם מהמשטר הבלתי אחראי בטהרן. בסיוע מדענינו וחיל האוויר שלנו, שהוא כידוע הטוב בעולם, השלמנו זה עתה את המבצע הגדול בתולדות מדינתו הצעירה. כפי שאמרתי, היה עלינו לפתור את הבעיה המכאיבה הזאת אחת ולתמיד ולמנוע אפשרות שהנחש יקום ויגיח ממאורתו שנית. רבותי, לפני כ-20 דקות יצאו מבסיסי השילוח 17 טילי 'יריחו 5' חדישים, מפיתוח ישראלי מקורי ועצמאי. הטילים הללו נשאו חימוש ישראלי מקורי, והם, אני גא לומר, פגעו במטרותיהם בדיוק מרשים. גבירותי ורבותי, העיתונות, האיום האיראני שוב אינו קיים על מפת העולם. העולם החופשי כולו יהיה ודאי אסיר תודה לנו על ששחררנו אותו מסיוט בן שנים רבות".

ירמיהו התבונן באולם הגועש וחייך בסיפוק. צוותי טלוויזיה עברו לשידור חי ללא התרעה כלשהי. יהודה הרפה ממתג מצלמתו והבחין במעורפל כי מבלי משים צילם 20 תמונות באמצעות המנוע המהיר המצלם חמש תמונות בשנייה. במהירות החליף מצלמה, יצא מהאולם ונתקל ברב סרן אלברט מדינה מלשכת דובר צה"ל, שקרא:  "אוטובוס יוצא בעוד כ-10 דקות לעבר בסיס השילוח, בהר הנגב. לא יינתן מעבר לכלי רכב פרטים".

האוטובוס הממוזג שעט באוטוסטרדת הנגב הרחבה. הכתבים עסקו בדיון לוהט על המתרחש והמשתמע ממנו. רובם היו אחוזי התפעלות והתלהבות מהישגי חיל המדע של צה"ל. מיעוטם הדגישו את ממדי ההרס וההרג שלא היו נחוצים  לדעתם. אולם מעל לכל פרחו ספקולציות על טיב הנשק שאיפשר את המהלך המפתיע.

בסיס הטילים הוסווה כבסיס חיל תחזוקה. בפתחו חיכה לכתבים העיתונאי-לשעבר ושר המדע הנוכחי, אדיר חקוקיס. הוא הובילם בדרך העפר אל סככה גדולה, בה חיכתה להם מעלית ענק ממוזגת שהורידה אותם אל מעבה האדמה. ביציאה מן המעלית הוכו הצלמים והכתבים בהלם. במרכז אולם ענק בן כעשרה דונם סבבו על-גבי מתקן שלושה טילים בגודל בינוני. עליהם היה רשום בעברית, אנגלית וערבית "יריחו 5". ראשי החץ הצבועים באדום עז בהקו למרחוק ושלחו הבזקי אור בעת שסבבו סביב עצמם. מאחורי כן השילוח נראו עשרות טכנאים המפעילים מערכת מחשבים ומכ"מים. הקיר כולו היה משובץ בעשרות מסכים עליהם הובזקו והתחלפו במהירות נתונים שונים.

חקוקיס חייך בסיפוק בראותו את תדהמת הכתבים. על-פי סימן ממנו, הוגשו לעיתונאים קפה ועוגיות. "הטילים הנראים מימיננו הם טילי 'יריחו 5' שפותחו באופן עצמאי בחיל המדע הישראלי", אמר, ואחרי הפסקה מתודית קלה, הטעים: "בראשותי. הם מונעים באופן שעדיין לא הגיע הזמן לפרטו. הם מפתחים תוך 40 שניות מהירות של 12 מאך. כל מטרה הנעה במרחב ובעולם כולו, 'עומדת במקום' ביחס למהירות זו. טווח הפעולה שלהם 40 אלף ק"מ והם מסוגלים להגיע תוך דקות ספורות לכל מטרה בכל מקום בעולם. הטיל נושא ראש חץ גרעיני רב עוצמה אשר עיקר החידוש בו הוא מה שאנו מכנים 'נשורת מתפוגגת'. לאחר שהטיל השמיד לחלוטין את המטרה אליה כוון בטווח של 100 ק"מ, מכסה הנשורת הרדיואקטיבית שטח בקוטר גדול בהרבה. הנשורת היא קטלנית וממיתה כל חי הבא אתה במגע כלשהו תוך דקות ספורות. החידוש הגדול הוא אורך חיי הנשורת. בעבר נעה הנשורת ממקום למקום באמצעות הרוחות, וגרמה נזקים במקומות לא רצויים. לנשורת שלנו אורך חיים הנקבע מראש. משמעות הדבר, שברצוננו, נוכל לכוונן את הפצצה כך שתוך שלוש שעות מזמן ההתפוצצות תתפוגג הנשורת ותאבד את תכונתה הקטלנית, וכך, תוך התחשבות בתנאי הקרקע והמטאורולוגיה, נוכל לקבוע בוודאות את גבול הנזק שייגרם.

יהודה הביט סביבו. רוב חבריו הביטו בחקוקיס בעיניים מזוגגות. כתב רשת שידור אמריקאית הרים את ידו וביקש להציג שאלה, אולם לפתע הגיע טכנאי חבוש קסדה ומסר הודעה כלשהי לחקוקיס. זה הרהר רגע, ואז שלף מכיסו פיסת נייר, רשם עליה מספר מילים, מסרה לידי הטכנאי, טפח על שכמו והוא נעלם בריצה. חקוקיס היסה את הכתבים, וביקש מהם להסתובב לאחור. הקיר מאחוריהם התרומם ומאחוריו נגלה מסך ענק. כיפת האולם מעליהם התפלגה לארבעה להבים שהוזחו לצדדים וגילו הרחק למעלה פיסת שמיים נקיים. קול ניתוק עז נשמע ולפתע הבחינו העיתונאים כי הכן שמאחוריהם ריק לחלוטין. הטילים שסבבו עליו לא היו עוד. ללא עשן ואש וללא קול פשוט נעלמו מן העין. על המסך נתגלו שלושה טילים הנעים במבנה מקביל.

"אלה", הסביר חקוקיס לעיתונאים הנדהמים, "הם טילים רוסים הנעים לעבר מדינת ישראל". לפתע הגיחו מפינת המסך הימנית שלושה טילים אחרים שפגעו בראשונים בהתפוצצות עזה. נתונים בלתי מובנים החלו להבזיק על גבי המסך הענק. איש מהנוכחים לא הבין דבר, אולם חקוקיס הביט בדאגה במסך. בתשובה למבטי העיתונאים השואלים אמר בעצב, "זה היה סופן של טורקיה, יוון, אלבניה וצפון לבנון. שלושת הטילים הרוסים התפוצצו מעל טורקיה. ובתוספת הטילים שלנו, הושמד אזור שלם שלא ברצוננו. זוהי דוגמה נוספת לשאיפת המלחמה של רוסיה, שהתבטאה בתחילה בתקיפתה באוקראינה, אבל כפי שהיה ברור, זו הייתה מבחינתם רק ההתחלה".

באוטובוס החוזר לתל-אביב שמעו הכתבים כי נחיתות הנשק הרוסי, שהוכחה באופן ברור מעל טורקיה, הביאה להתקפה גרעינית כוללת של ארצות-הברית על רוסיה, והשמידה אותה כליל. מיליוני חיילים סיניים צעדו לתוך רוסיה ונפגעו מנשורת רדיואקטיבית אמריקאית. בהודעה לאומה אמר ראש הממשלה ג'ינגי ירמיהו: "מלחמת העולם הגרעינית החלה. כפי שהבטחתי בבחירות האחרונות, תהיה ישראל המקום הבטוח ביותר לחיות בו גם בתנאים הנוכחיים. שום טיל המונחה על-ידי זדים ופורעים לא יחדור למרחב האווירי שלנו המוגן על-ידי הגניוס היהודי היושב בציון".

רוסיה המושמדת והעשנה שילחה אוטומטית את "התגובה שלאחר המוות" שלה כלפי סין, יפן, הפיליפינים, אוסטרליה, הודו, הודו סין, ערב הסעודית, אפריקה כולה, מערב אירופה, שתי האמריקות וגם כלפי הקטבים. התגובה שבוצעה בשלבים בני 20 דקות, גרמה לבהלה בארצות-הברית. הנשיאה האריס קראה לעזרת ישראל וביקש כי תנטרל את הטילים הרוסים מעל לאוקיינוס האטלנטי. אבל שר האוצר הישראלי, גמליאל בוכריס, השיב כי בעת משבר זו, הוא אינו רואה טעם רב בבזבוז כספי משלם המסים הישראלי.

לעת ערב ישבו יהודה וידידתו יונה על הספה בביתם ברעננה, פיצחו פיסטוקים להנאתם וצפו בג'ינגי ירמיהו  המספיד את אוכלוסי העולם כשמצלמת הטלוויזיה חולפת ביעף על-פני אזורים עשנים ושוממים בעולם כלו. "אולם", הטעים ירמיהו, "העם היושב בציון הגיע אל המנוחה והנחלה. כפי שהבטחתי בבחירות האחרונות, חוסלו בעיות הביטחון שלנו אחת ולתמיד. לעולם לא נהיה עוד בסכנת השמדה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

*

הימים חלפו. בעיות ביטחון לא היו. הצבא הפך לגוף התנדבותי. אידיליה של ממש נרקמה בארץ-ישראל המיושבת יהודים. אולם הכיתתיות פרחה. הקיטוב בין מפרשי התורה נראה גדול מתמיד, והחילונים לא נחשבו ליהודים בעיני שומרי מסורת. הרב שץ פנה אל קהל מאמיניו להביא להתגשמות המנון תנועתם: "נבנה את ארצנו על פי תורתנו, שלטון התורה ומיד!" – גם בכוח הזרוע. "פעולת שכנוע" אלימות בין צעירי שני הפלגים הפכו לדבר יום ביומו. המשטרה פיזרה אותם ברימוני גז עצבים.

הנשורת הרדיואקטיבית גרמה גם להשפעות קלות ערך באוויר ארץ-ישראל. השינוי הבולט היה צמצום משמעותי בילודה. כך הלכה אוכלוסיית הארץ והצטמצמה, בשנתיים האחרונות, מתשעה, לחמישה ואז לשלושה מיליון יהודים.

מרעילי בארות חרדיים פשטו בלילות על הקיבוצים. אלה השיבו במיקוש כבישים בבני ברק ובמאה שערים. הצבא הסתגר במחנותיו והסתפק בהגנת ראשי הממשל. שמועות עקשניות על תורות מיסטיות חדשות הדוגלות בצמצום האוכלוסייה סבבו בשווקים. ביערות נערכו פולחנים בהם ירה הנואם למוות במאזיניו עם סיום הדרשה. השרות הרפואי נמנע על-פי חוק מפשוטי העם. יהודי ארץ ישראל מנו עתה, חמש שנים לאחר המלחמה, קצת פחות ממיליון נפש, מחציתם זקנים וחולים. יהודה המשיך לצלם, בעיקר להנאתו, שכן עיתונים כמעט ולא יצאו לאור מחוסר כדאיות כלכלית. (כמה עיתונים כבר יקנו 300,000 נפש המרכיבים 80,000 בתי-אב?) הדלק חולק חינם לכל דורש בתחנות שרות עצמי בצידי הדרכים, אך המכוניות הלכו והתבלו, ולא היו חלקי חילוף לתיקונן.

ג'ינגי ירמיהו הכריז על אנרכיה כללית מתוך תקווה להפסיק את מלחמת האחים, אולם החילונים ופלגי הדתיים למינים לא רצו לחיות בנפרד. כל אחד מהם שאף להחיל את דעתו ושליטתו על היתר, ומעשי ההרג והאלימות נמשכו.

הרעלת גז מסתורית חיסלה את תושבי תל-אביב ושפלת החוף. בירושלים נותרו כ-80,000 יהודים שהשמידו בטילים תוצרת בית את תושבי באר-שבע והגליל. כאלה היו פני הדברים עת קרא הרב הראשי לירושלים (ולעולם כולו), הרב קורן, רבו של שר האוצר, גמליאל בוכריס, תיגר על מנהיגותו של ג'ינגי ירמיהו. "אומר אנוכי", שידר הרב ברמקולים מעל בתי העיר (לא היה צורך ברדיו), "כי ריבוי האוכלוסייה הוא כסרטן בגוף האלוהים! מעשה שטן הוא שנכנס בלבבות אבותינו והוליכנו עד עברי פי פחת! הסוד האלוהי הוא, שאלוהים היה אדם הראשון! בשנתו הוא חילק את עצמותיו ואת עוצמתו עם חווה! ומאז הלכו והתרבו, הלכו וחילקו את עוצמת האלוהים לאין ספור חלקים שווים, חלקיקים זעירים, שאי-אפשר להשתמש בהם מפאת קטנותם! ככל שיפחת מספרנו, כן תגדל ותרבה עוצמתם האלוהית של השורדים. העוצמה האלוהית עומדת ביחס הפוך למספר המחזיקים בה!"

ג'ינגי ירמיהו גיחך לשמע הדברים, אולם מקורביו דיווחו לו כי תופעות של אנשים "בעלי כוחות" הולכות ונעשות דבר יום ביומו בעיר. מקובל היה לראות אישה חוזרת מקניות וסל המצרכים מרחף אחריה באוויר. יהודה קול נהג להרחיף אליו את בקבוקי המשקה מהמקרר, וגם נהנה לברוא חתולים ברחוב, כדי לשעשע את כלבו אלכסנדר. העוצמה האישית של כל אחד מתושבי העולם (כלומר, ירושלים), הלכה וגדלה עם כל הרוג נוסף. הדבר גרם לנחשול של מעשי רצח בלתי מוסברים שאיש לא ביקש לחקור אותם. העוצמה האישית הלכה והצטברה, ונעשה בה שימוש להגנה מפני רצח פתאומי.

220 תושבי ירושלים ששרדו בחיים התגוררו כל אחד בבית נפרד, מוגן באמצעות מעגלי קרינה אישית, וסיפקו לעצמם את כל הדרוש מבלי לצאת מפתח הבית. לעתים נדירות היו מספר תושבים מצליחים למוטט ביחד את חומת ההגנה של אזרח אחר והרגוהו. עם כל הריגה היו תושבי העיר מרגישים זריקת עוצמה בעורקיהם. בקומה העליונה בבית אחד, ברובע היהודי, התגוררו ג'ינגי ירמיהו ורעייתו. בקומה התחתונה, ללא ידיעתם, הסתתרו יהודה ואלכסנדר, ונהנו מהגנה כפולה ללא הפעלת מעגלי קרינה פרטיים.

ירמיהו ובת-זוגו חיפשו פתרון סופי לבעיית התושבים החיים בעיר (כ-120 נפש). לבסוף שידרו אל התושבים, בגלי מחשבה, את ההכרה בעובדה (המזויפת) כי גילם המופלג ומצבם הבריאותי המעורער מביאים אט אט למותם. בתחילה נראה היה כי המאמצים העצומים אינם מביאים תוצאות, אולם לאחר חודש ימים החלו קוצרים הצלחה ניכרת. הרב קורן היה היריב האחרון. הוא הוכרע ערב ראש השנה.

ג'ינגי ירמיהו נשען לאחור בכורסתו ופרץ בצחוק מתגלגל. "רעייתי", קרא, "הצלחנו… אנחנו האנשים האחרונים עלי אדמות!"

הוא יצא בריחוף מבעד לחלון ונחת ברכות ברחבת הכותל המערבי. "מרכז העולם הוא ארץ ישראל!" צעק וקולו חזר כהד מהרובע הריק. "מרכז ארץ ישראל היא ירושלים! מרכז ירושלים הוא הר הבית והכותל הזה שאני עומד לפניו!"

הוא הביט בכותל בהתרסה, הידק את ידיו למתניו, ריחף בקלות אל ראש הכותל והתיישב מעליו ברגליים משוכלות. "רעייה!" צעק, "הצלחתי, אני אלוהים!" ההד ענה אחריו —- הים – הים – הים – הים – הים – הים…

"שטויות", ענתה הרעיה בצעקה, "אתה לא שווה דבר בלעדי!" די – די – די – די – די…

יהודה קול הביט בהם בעדשה הטלסקופית, ולחץ מדי פעם על מתג הצילום. הרגל. אין מה לעשות.

"בוא נדבר בהיגיון", אמרה הרעיה בהתייצבה לצידו בראש הכותל. "לכל אחד מאתנו, חצי מעוצמת אלוהים"… "ובכן"… לאט ירמיהו, "ינצח הטוב שבינינו!" וקפץ על רגליו. "עלינו להיות אחד", אמרה הרעיה, שלא לחינם נודעה כאשה חכמה. "ולי יש רעיון כיצד לבצע זאת… ". היא הרימה קלות את שולי שמלתה. ג'ינגי ירמיהו גיחך, ואחר כך פרץ בצחוק מתגלגל. הוא ריחף אליה ואסף אותה בזרועותיו.

השמיים נצבעו אדום ומערבולות עזות סחפו את המציאות במחול כאוטי. השניים שעל ראש הכותל, היו במרכז עדשתו של יהודה שלא הרפה מנושאו. לפתע הרגיש כי הוא מרחף, ללא קשר למרפסת עליה עמד קודם. מבט אחד מסביב הבהיר לו כי הבית והעיר שוב אינם קיימים. החומר והאנרגיה נעו במערבולות אקראיות, לא ניתנות לשליטה.

"רעייתי", צעק ירמיהו. "הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום! עלינו לברוא עולם חדש!"

"ויאמר אלוהים, יהי אור!", ענתה הרעייה.

אולם שני שלישים מעוצמת האלוהים שהייתה בידם לא הספיקו לבריאת עולם חדש…

יהודה, השליש הנותר, החיוני להשלמת העוצמה הדרושה לבריאה, השתעשע ברעיון לומר יחד אתם את המילה האלוהית, המילה הבוראת. אולם לבסוף החליט לשקול את העניין ביסודיות, השעין את ראשו לאחור, וצף על גבי המערבולת, ידו האחת אוחזת במצלמתו והשנייה תומכת באלכסנדר הנאמן.