קרן לנדסמן __________ 26.12.2021

קרן לנדסמן מצהירה שהיא אמא, רופאה (מומחית באפידמיולוגיה) וסופרת – בסדר חשיבות משתנה. היא נמנית עם מקימות עמותת "מדעת" לקידום בריאות הציבור בישראל. ספריה "לב המעגל" ו"שמיים שבורים" זכו בפרס גפן לספרות מקור בתחום המד"ב, מטעם האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה.

קרן מודה לנתן אלתרמן על ההשראה לסיפור הקצרצר שלפנינו.


“איזה שיר את רוצה לשמוע?"

אני אף פעם לא מבינה למה אימא שואלת. אני הרי תמיד מבקשת את אותו השיר. לפעמים, כדי לשמח אותה אני מחליפה לשיר אחר, כי אני יודעת שאם משתמשים במיתרי הקול יותר מדי הם חורקים, ונגמר לנו השמן לפני המון זמן ועוד לא הגיע משלוח חדש. אבל אם מיתרי הקול של אימא בסדר, שתינו יודעות מה אני אבקש. אולי מבוגרים לפעמים צריכים להרגיש כאילו יש להם בחירה. אז אני מנסה לשמח את אימא, ומעמידה פנים שאני חושבת, כשבעצם אני סופרת בלב עד שבע ואז אומרת, "לילה לילה!"

"בטח, חמודה שלי."

ואימא מתיישבת לידי ואני נשענת עליה, שואפת את הריח של מלח ים, אצות מבית החרושת, פיח, ומשחה נגד פצעי קרינה. אימא זזה קצת כך שחלקי המתכת בכתף שלה לא מכאיבים לי, ואני זזה קצת כך שהשתלת הפרווה החדשה לא תדגדג אותה יותר מדי.

"מוכנה?" היא שואלת, ומכוונת כבר את המיתרים בקופסה החיצונית שלה.

"ממממם". בחוץ אני שומעת את הברד מכה על גג הפח של הסירה שלנו. זה הגיוני כי אתמול הייתה הצפה ושלשום היה חמסין. אימא חושבת שאני עדיין מאמינה לאגדות שהיא מספרת, כמו שפעם  כל יום היה אותו מזג אוויר, או שהיא יצאה החוצה לשחק בלי חליפת קרינה. הכי אני אוהבת את הסיפורים על גושים ענקיים של קרח שהיו פעם בקצה של כדור הארץ.

אימא מתחילה, "לילה לילה, עצמי את עינייך."

אני עוצמת עיניים, ואימא מחייכת.

"לילה לילה בדרך אלייך, לילה לילה שטים על גלים, נומי נומי שלושה אמיצים…"

הברד משתתק עוד לפני הבית השלישי, בו אחד נעלם במדבר האטלנטי, השני נטרף על ידי עקלתוזאור תת מימי והשלישי חלה במחלת קרינה ולכן לא זכר לחפש אותי.

כשאימא מגיעה לשורה האחרונה והמרגיעה, שאפשר לישון כי מחר לא צפוי שיטפון, אני כבר כמעט ישנה. ערה מספיק רק כדי לשמוע אותה לוחשת, "לילה טוב," ולמלמל "אני גם אוהבת אותך, אימא."

קרדיט תמונה

תגובות

השאר תגובה

דילוג לתוכן